כתב סופר גיטין חולין קפה

ק"י בנפל אחד מהם לים דווקא נפל מעצמו אבל הפיל בשוגג אסור דקנסי' שוגג אטו מזיד וכתב דשמא יש לחלק בין ביטול להפיל, ולא ביאר לנו מאי חילוק יש ועיין טו"ז, ועיין פלתי מ"ש והנלפע"ד ליישב בשאומר בסברא דאם מפילה אסור עפ"י סברת הרשב"א דמביא ב"י סי' ק"י דלכן נפל מותר כיון דאין אנו צריכי' לדון עליו שכבר נאבד בים וה"ה אכלו לגמרי שאין לנו לדון עליו אנו אומרי' שאיסורא נפל, משא"כ אם הוא בעולם אפי' שאינו כאן לדון עליו, מ"מ בעולם הוא ויש מקום לדון עליו, ואומר בשלוקח אחד מהתערובות ורוצה להפילו מיד נולד הספק לדון עליו והוא נוטל ע"ד שיפיל האיסור ואז אמרינן איפכא שבוודאי זה שבידו של היתר הוא דאיסורא ברובא איתא וכיון שכבר נולד הספק בעודו בעולם שוב כשמפיל לים לא מהני תו ולכן צריך דווקא נפל מאליו או שהפיל בשוגג בלא כוונה כלל כנ"ל, והא"ש דבשוגג קונסים אטו מזיד דאם יעשה במזיד באמת לא יועיל הביטול ויאכל איסור, וקנסו שפיר שוגג ג"כ, אבל בענין ביטול לכתחלה גם אם יבטל במזיד מ"מ מדין בטל ורק מקנסא אסור לו לא גזר בזה לקנוס שוגג אטו קנס דמזיד וא"ש שיטת הטו"ר הנ"ל כנ"ל נכון עיין היטב. ועיין טו"ז מ"ש בענין אומר מותר אי הוי כשוגג או מזיד ועיין א"ע סי' י"ג ובחו"מ וב"ש שם בשם תה"ד במי הוי אומר מותר שוגג ובמי הוי מזיד עיי"ש. והנה הרשב"א הוכיח מהא דפ' א"מ בע"ז דהיכי דליכא אלא משהו מותר לבטל מדמותר לשתות מים של מילוי וכן מותר לבשל בכלי שדרכו להשתמש בשופי והר"ן דחה די"ל כיון דאין כוונתו לבטל מותר ונסתייע מדציותה תורה להגעיל ולהראב"ד דאורייתא אין מבטלין איסור לכתחלה ואיך מותר להגעיל וע"כ דכיון דאין רוצה להנות מן האיסור רק להגעיל מותר וכן במילוי עיי"ש וראי' זו מובא גם בריב"ש סי' הנ"ל ולא זכיתי להבין בעני' מאי מייתי מהגעלה דתורה אנו אסור להשליך האיסור לאשפה וכן מותר לערבו בהיתר ולשופכו לחוץ וזה הגעלה ששופך מי הגעלה על פני חוצות, אבל במי מילוי דמותר לשתות גם שאינו מכווין לבטלו מ"מ כיון ששותה מאן יימר דמותר לבטל לכתחלה כששותה לבסוף וצ"ע. ועיין שעה"מ הלכות מאכלות אסורות פט"ו הלכה כ"ה שהקשה דברי הר"ן אהדדי דבפסחים סוגיא דקדירות בפסח הקשה איך מקשה ש"ס ולשתמש בהו אחה"פ שלא במינו הלא מבטל איסור לכתחלה ולדבריו דהיכי דאין מכווין לבטל מותר ל"ק מידי עיי"ש, ועיין נוב"י ח"ק חי"ד סי' כ"ו בהגה' שהקשה למה אסור לבשל בכלי של איסור כיון שאין כוונתו לבטל ומזה חידש דכלל זה דווקא בשכבר מעורב מותר להוסיף באין כוונתו משא"כ לערב לכתחלה אסור עיי"ש, ובמח"כ לא זכר ממ"ש הר"ן הנ"ל למלאות בכלי דהוי לכתחלה, ונלפע"ד לבאר ענין הלזה דוודאי באם מבשל בקדירה הגם שאינו מכווין להוציא האיסור מתוך הקדירה מ"מ הוי כא אפשר ולא קמכווין דהא רוצה שיתחמם הקדירה כ"כ עד שיבשל התבשיל וא"א מבלעדו שיפליט הבלוע שבתוכו ואסור והר"ן לא מתיר רק במילוי בכלי מים או שכר שאינו חפץ ברתיחת הכלי ואינו צריך לו, הגם שאם ישהנו בתוכו מעל"ע יוציא ויפלוט מה שבתוכו מ"מ הוא אינו מכווין שירתיח הכלי ע"י כבישה ואינו צריך לפעולה זו כלל וגם אם בתוך הזמן יריק המשקה מכלי לא יפלוט ומ"מ התהנה בכלי שהיו משקי' שמורי' בו, שפיר הוי אינו מכווין כלל כנ"ל כוונת שיטת הר"ן, והא"ש דהקשה מקדירו' בפסח אמבשל הוי לא אפשר ולא קמכווין אלא דעדיין צ"ל מהא דסי' פ"ד דמותר לסנן הדבש מרגלי דבורי' ואין חושש לפליטתן כיון שאינו מכווין ולפמ"ש הלא א"א שלא יפלטו והוי א"א ולא קמכווין. בזה צ"ל כמ"ש הנב"י דכיון דכבר מעורב התירו בזה היינו כיון שמעורב ויפסיד תערובתו לא החמירו חכמים להוסיף היכי דאינו מכווין וחפץ להנות מאיסור כנ"ל לבאר עיי', ומיושב ג"כ מה דצ"ל אם היכי דאין מכווין לבטל מותר וכן כתבו ראשונים גם לשיטת הראב"ד דדאורייתא הוא, איך אמרו דבזרוע בשילה מבטל איסור לכתחלה הלא אין רצונו לבטל רק גזרה התורה ומצותו בכך לכן מבשל זה עם זה ואין כוונתו שיפליט זה מתוך זה, וע"כ כמ"ש דכדרך בישול הוי כמכווין כיון שא"א בלא"ה והוי א"א ולא קמכווין כנ"ל עיין, ועיין מג"א סי' תמ"ב ובסי' של"ה ס"ק ד' ודבריו שם צ"ע להסביר. אמר אביי לא נצרכה אלא לר"י דאמר מב"מ לא בטל והכא בטל, נתקשה הרשב"א מנ"ל דמב"מ בטעמא לא בטל דלמא דווקא בנתערבו ממשו' דומיא דדם הפר ושעיר, והר"ן כתב באמת דרבא ס"ל לחלק בין טעם לממש בחולין עכ"פ רק בקדשי' ילפינן מכל המתערב בו וכו' ויבואר לפנינו אי"ה,