כתב סופר גיטין חולין קפד

דהא מתחלה תירץ ה"מ בדאורייתא וכו' וכשהקשה מדשיל"מ מחדש דמקלי איסורא אבל משום ביטול לכתחלה לא צריך לזה ובאמת קושי' זו צ"ע גם להרא"ש ולדידי צל"ע עוד דלכאורה צ"ל מאי דמקשה ירושלמי שהבאתי לעיל על ר"י הלא מתני' היא, י"ל מתני' דווקא בדאורייתא קמ"ל ר"י בכל איסורי' אפי' של דרבנן, ומאי צריך לתרץ מתני' בתרומה דנראה משום חומר דתרומה, הול"ל סתם ממתני' בדאוריי' קמ"ל בדרבנן אפי', אלא דלפי הפוסקי' דבדרבנן עכ"פ מותר להוסיף והלא ר"י מרבה עליו איירי ובגווני דאיירי מתני' שם והלא בדרבנן מותר להוסיף עכצ"ל דעל דאורייתא קאי ושפיר מקשה אבל להרא"ש דאפי' בדרבנן אין מוסיפין קשה כהנ"ל. ולכן נ"ל לומר בשיטות הרא"ש דס"ל דש"ס איירי במערב לכתחלה כמ"ש היש"ש דפשטו' משמע כן' ואומר דס"ל לרא"ש דוודאי תחלה מתרץ ש"ס בדרבנן מותר לבטל אפי' בלא קלי, אבל כשמקשה מדשיל"מ סובר הרא"ש דקושי' זו סובבת גם לביטול תחלה בכל איסורי דרבנן כאשר אבאר, הנה בטעמא דדשיל"מ לא בטל כתב רש"י דעד שתאכלנו באיסור וכו' והגם שבהיתר אוכל מ"מ אנו רואין שאין רצון חכמים לאכול בביטול כ"ז שאפשר בלא"ה רק היכי דלא אפשר בלא"ה לא אמרו שיפסיד היתר דידי' רק היכי דאפשר להמתין בלי הפסד אמרו שימתין ולא נוח להם לאכול איסור בביטול, והנה כ"ש שלא יקח איסור בידים ויבטל לכתחלה כדי לאוכלו דפשיטא דזה לא נאמר שיעשה שלא יפסיד האיסור דא"א לאכול האיסור בענין אחר אין אנו אחראי' להתיר איסורי' שלא יפסיד של היתר אם נתערב אבל לא שיקח לכתחלה איסור לערב כדי שירוויח האיסור ודווקא לבטל אבל להוסיף אינו דומה לזה דהא כבר נתערב ומפסיד היתר דידי' מ"מ אסרו להוסיף משום גזירה וכדומה ואומר מעתה דבתחלה ס"ל דבדרבנן מותר לבטל ולערב אפי' לכתחלה ולא קפדו חכמים באיסור דדהו אם יאכלנה בביטול אבל כדמייתי הא דדשיל"מ בדרבנן וטעמו משום עד שתאכלנו באיסור וכו' חזינן שגם על איסור דרבנן הקפידו שיראה שלא לאוכלו כל זמן שאפשר בלא"ה א"כ למה יתירו לבטל איסור לכתחלה ליקח אותו ולערבו ולאכלו ע"י ביטול הלא לא מפסיד היתר דידי' כשלא יעשנה ואפי' בדשאל"מ אסור דכבר אמרנו דהפסד איסור לא שייך לומר דלכן נאסר ולכן ס"ל להרא"ש דכדמייתי מהא דדשיל"מ בדרבנן תעורר קושי' ראשונה מאין מבטלי' לכתחלה ג"כ וצ"ל משום דמקלי קלי קיל בין בדשיל"מ בין בביטול לכתחלה והא"ש דכתב רא"ש למסקנא אין מבטלי' לכתחלה בדרבנן אפי' בדשאל"מ רק במקלי קלי והיינו דס"ל דשם במבטל לכתחלה איירי, ומנה אם כבר נתערב דלא שייך טעם זה י"ל דמודה הרא"ש דגם דבדאו' אסור להוסיף מ"מ בדרבנן לא החמירו כ"כ וא"ש דל"ק מירושלמי שהקשתי וכנ"ל נכון עיין. אלא דשיטת הר"ן מבוארת ביותר בדבריו דאפי' להוסיף ס"ל דאסור רק במקלי קלי, ודע די"ל לפמ"ש לעיל והארכנו בכלל זה דביבש י"ל דבאוריי' אין מבטלין כיון שעדיין בעולם, ועכ"פ גם אם נאמר דגם זה דרבנן מ"מ מובן יותר הסברא דאין מבטלי' כיון שהאיסור ניכר בעולם וי"ל שוב גזרו בכח אטו יבש דניכר, א"כ י"ל הא דס"ל לרא"ש ור"ן דאסור לבטל ולר"ן אפי' להוסיף בדרבנן דווקא ביבש דאיירי התם דאיסור ניכר, אבל היכי דאינו כיכר אולי מודו, ולפ"ז יובן יותר הא דמקלי קלי וידוע מה שהוכיח המרדכי מזה דהיכי דאינו ניכר בטל דשיל"מ וס"ל שזה דמתרץ מקלי קלי לא שאין כאן איסור רק דנולד בתערובות, ולהנ"ל י"ל דמשני מקלי קלי ואינו ניכר לכן מבטלי' בדרבנן לכתחלה וכן משום דשיל"מ מותר בדרבנן כיון שאינו ניכר ואינו עומד עוד בפ"ע כנ"ל, ובזה יובן מה דמייתי הטור או"ח סי' תרע"ז ממהר"ם מרוט"ב דאסור להוסיף על שמן נ"ח ולכאורה זה שיטת אביו הרא"ש דמייתי ביו"ד סי' צ"ט ולא זכרהו בדין זה, ולהנ"ל א"ש די"ל דהרא"ש דווקא ביבש אמר דבריו, אבל מהר"ם מרוטענבורג אמר כן בשמו וא"ש עיי' בכ"ז. והנה אם עבר וביטל לכל הפוסקים מותר מדינא אפי' להראב"ד דמדאורייתא אסור לבטל מ"מ בדיעבד מותר ועיין תשובות ריב"ש ומביאו פר"ח ריש הלכת חלב ס"ל דלהראב"ד גם בדיעבד אסור מדאורייתא ועיין פר"ח שם שהאריך בטעמו וצל"ע א"כ מאי יתרץ להא דלא קאמר ש"ס דזהו למיעוטי דבכ"מ אין מבטלין ובדיעבד אסור אפי' ובכאן מותר ושפיר שייך היתר מכלל איסור שבא לפנינו דבמק"א אסור ובזרוע מותר ולא שייך תירץ תוס' וראשונים כמובן וי"ל באפשר וצ"ע. ולכ"ע בעבר וביטל במזיד דמקנסא אסור עכ"פ לדידי' או מי שנתבטל בשבילו והנה הטו"ר סי' צ"ט פסק דבשוגג מותר דלא קנסי' שוגג אטו מזיד, והב"י הקשה דסתר עצמו ממה שפסק סי'