כתב סופר גיטין חולין קפג

ראי' לדבריו מלשון ש"ס גיטין פ' הנזקין [נ"ד ב'] דמקשה והא הכא דמדאורייתא חד בתרי בטל ורבנן הוא דגזרו וכו' נראה דאם לא הי' בטל בתרי מדאוריי' הי' ניחא לקנוס שוגג אטו מזיד כמו בכל דאוריי' והלא עיקר החשש שיבטל במזיד וגם זה רק מדרבנן אסור ועיין פר"ח סי' צ"ט ועיין פלתי שנדחק בזה, אבל להנ"ל ניחא דשם ביבש לכ"ע אין מבטלין דאורייתא כנ"ל אלא דמסתמו הפוסקים וכתבו דבשוגג מותר ולא חילקו בין יבש ביבש ללח ע"כ דס"ל דגם ביבש אין מבטלין דרבנן הוא, ורמב"ם דלא מחלק כלל בדיעבד בין שוגג למזיד וכבר הרגיש ב"י בזה ונדחק, י"ל דס"ל ביבש דאורייתא אין מבטלין ובזה אינו מחלק. אבל נ"ל ראי' נגד זה דהא עיקר מבטל איסור לכתחלה ושורשו נפקא ממתניתין דתרומות פ"ה מ"ט סאה של תרומה שנפלה לצ"ט וכו' ועיין ר"ש שם דמייתי ירושלמי דאמר ר"י כל איסורין שריבה עליה' בשוגג מותר במזיד אסור ומקשה הלא מתניתין היא מתרץ אי מתניתין בתרומה קמ"ל בשארי דברים עיי"ש, והנה פשטו' דמתני' דתרומות ביבש ביבש קאי וכן נראה דתחלה קתני טחנה כשם שהותירו ושוב אמר סתם סאה של תרומה, ועכ"פ לא מוכח דלאו בהכי איירי ואם ביבש מסברא דאורייתא אין מבטלין מנא לן שוב שאין מבטלין לח בלח מדרבנן מנ"ל דרבנן עשו שום דבר כזה והוסיפו על איסור ביטול דאוריי' דהוא דווקא ביבש, אלא דמכיון דאמר ר"י כל איסורין שבתורה שריבה עליה' נראה כל איסורין אפי' לח וכדומה, אלא דקשה מאי מקשה ירושלמי מתני' היא הלא טובא אשמעינן דממתניתין ה"א דווקא יבש ור"י אשמעינן בכל איסורין, הגם דמתני' איירי בשכבר נתערב ומדאורייתא כבר נתבטל בתרי ושוב איסור דרבנן הוא, מ"מ פשיטא כיון שאין לבטל ביבש מדאורייתא שוב כשאמרו חכמי' שצריך שיעור יותר אוקמו על גוף הדין שאין להוסיף, וכן הדין לדידן שאין מבטלי' ואין מוסיפי' בדאורייתא, גם על שיעור דרבנן אין להוסיף הגם אם באיסור דרבנן מותר להוסיף, ועדיין מנ"ל שאין מבטלין בלח שגוף האיסור נאבד מן העולם לולי ר"י אמר כל איסורין מזה נ"ל דלא כנב"י הנ"ל ומצאתי ראיתי אחרי רואי בספר אבני מלואים בתשובה שבסוף הספר חידש דין דגם אם אין מבטלין דרבנן מ"מ בתרומה דאסור להפסידה ולהשליכה לאיבוד דכתיב משמרת תרומותי א"כ אסור לבטלה כדי שנעקר ממנה שם תרומה ובזה מיושב קושי' פר"ד בש"ס דיומא דלהאכיל לחולה טבל או תרומה דפליגי הלא יש להפריש תרומה ולערבו אח"כ בהנשאר ובטל חד בתרי ולזה א"ש דכתיב משמרת תרומותי אסור לבטלה וכתב בזה ניחא כאן דחידש הוא בזרוע בשילה דאסור לבטל לכתחלה משום דמתנת כהונה הוא ע"כ, ובהג"ה שם הקשה עליו ממתניתין דתרומ' הנ"ל דילפינן משם ביטול איסור הלא בתרומה לאו משום ביטול איסור אתינן עלה רק משום משמרת תרומה ועוד הקשה עליו א"כ מאי טרחו ראשונים כאן מאי חידושו הול"ל דאיסור גמור הוא עיי"ש, הנה מה שהקשה ממתני' דתרומות י"ל דס"ל למחבר דשאני התם שכבר נתערב ומדינא חד בתרי בטל ונעקר שם תרומה מיני' שוב אין מצווה עליו משום משמרת תרומותי רק חומרא דרבנן הוא שלא לאכלו זר עד שיהי' מאה וחד ואין בזה שוב משום מחלל תרומה ועוקר שמה והי' מותר אי לאו משום מבטל איסור כנ"ל, ומה שהקשה מסוגיא כאן נכון הוא אבל באמת נ"ל אם הכלל נכון בתרומה וכדומה אבל כאן דמצוה בכך לבשל ולבטל לא שייך שמחלל מתנה של כהן דכך מצותו ואין בזה משום שימור רק משום שיש איסור לזר לאכול משל כהן כנ"ל פשוט רק המחבר מדוויל ידי' משתלם שהוא רוצה ליישב הסוגיא בזה והנ"ל נכון ופשוט, ולפמ"ש לעיל דברי הנב"י דביבש לכ"ע דאורייתא א"כ פשוט דל"ק קושי' מל"מ בפר"ד דשם ביבש מדאוריי' לא יבטל ופשוט. והנה באיסורי דרבנן שיטות רוב הפוסקים דאסור לבטל אבל מותר להוסיף אם כבר נתערב ומקור הדין בריש ביצה דמשני ה"מ בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלי', וס"ל לרשב"א דסוגיא בשכבר נתערב איירי וכן ס"ל לר"ן ומביא גירסא שכן מורה דבהכי איירי ועיין מג"א [או"ח סי' תק"ז סק"א] דלשון עצי' שנשרו מן הדקל ונפלו בתוך התנור משמע בתנור שכבר יש עצי' דהיתר, עיין ביש"ש ביצה דחולק על הר"ן וכתב דפשטות הלשון משמע דבמבטל לכתחלה קאי, ובאמת להמעיין בלשון רא"ש דלא גרס בדרב מתנא שנפלו לתוך התנור אלא עצי' שנשרו ביו"ט מרבה עליהם עצי' ביו"ט עיי"ש, והנה כתב הרא"ש שם דווקא היכי דמקלי איסורא מותר לבטל אבל היכי דלא מקלי אין מבטלי' לכתחלה אפי' בדבר שאל"מ וכן מביא הטור שיטתו סי' צ"ט, וזה שיטת הרא"ה בבד"ה, והרשב"א דחה אותו בשני ידי'