כתב סופר גיטין חולין קפא

עיין פלתי שרוצה להשוות שיטת רמב"ם עם רמב"ן דרמב"ם ס"ל ג"כ כרמב"ן רק בתבשיל דלא שייך זה הוסיף רמב"ם משום ברי' עיי' בו ודבריו תמוהי' איך שגה ברואה במח"כ במ"ש הרמב"ם בביצת טמאה או טמאה טרופות אין צריך רק ס' הלא לרמב"ן צריך ס"א גם בטמאה וטריפה ונבילה. סבר ר"א לשעורי במאי דבלעה דקולא עיין רשב"א וריטב"א דלא הי' מקיל כ"כ רק שלא ידע כמה הי' האיסור וכיון דשיעורא דס' דרבנן לכן הי' מקיל, ולדבריהם צ"ל דס"ל טע"כ לאו דאוריי' דאל"ה שיעור סמ"ך דאורייתא דהא יש רוטב בדקולא וא"מ הוא, ונ"ל די"ל דס"ל כהלכתא דנמעכ"ד רק ס"ל כשיטת הרשב"א דאמרינן סליק באופן דנשפך ולא ידעינן כמה היה אמרינן סליק א"מ כמי שאינו ומינו רבה עליו, וי"ל דכיון דאיכא מב"מ חלב בבשר וא"מ של רוטב הי' רוצה לומר סליק א"מ ומינו רבה עליו והם השיבו כיון דגם במ"ב מדרבנן צריך ששים צריך לשער נגד האיסור דוודאי בלע:

דקולא כמו היתר כנ"ל וק"ל. ועוד ח"ש אסור מן התורה עיין בהג"א דמייתי מאו"ז דבאיסור דרבנן לא צריך שיעור רק בח"ש של איסור דאורייתא ע"ז אמר לא תזלזל ויש להקשות קצת א"כ למאי אמר לי' לא תזלזל בשיעור דרבנן היינו לא"ז בח"ש דרבנן הלא באמת ס"ל ח"ש אסור מה"ת וצ"ל דאמר לא תזלזל בשעורי' לענין שאר איסורי דרבנן, אבל לא"ז דס"ל באמת בכל איסורי דרבנן לא צריך שיעור כזה רק בח"ש והלא ח"ש דאורייתא ס"ל ומאי נפקותא לדינא ממה דהודיעו דבח"ש אם הוא דרבנן לא תזלזל, וצריך לדחוק דאמר לי' זה דנפקותא למי שיסבור כר"ל בח"ש, ולפי מה שחידש הפמ"ג דבאמה"ח ח"ש מותר א"ש כמובן. והנה הר"ש בטבול יום פ"ב מ"ג הקשה על האומרי' דח"ש בתערובות מותר מאי אמר ר"א ועוד ח"ש אסור מה"ת הכא בתערובות מותר מה"ת עיי"ש, ובילדותי אמרתי ליישב קושי' הנ"ל, הכה בטעמא דח"ש בתערובות יהי' מותר, הסביר בפלתי כיון דטעמא דח"ש דחזי לצרופי ובתערובות לא שייך חזי לצרופי שכבר נתבטל חד בתרי ומשום טעמא לא אמרינן חזי לצרופי אלו דבריו ז"ל, ולפמ"ש הפמ"ג דחזי לצרופי דמסתמא לא יאכל ח"ש לבד ויאכל עוד ויצורף לכזית, פשיטא שזה לא שייך בתערובות דאוכל הרבה רק דהאיסור שבו ח"ש, והנה באמת קשה לומר כיון דח"ש נפקא מקרא דכל חלב איך נאמר ונסביר טעם משום חזי לצרופי ושוב יצא לנו קולא עי"ז לא דרשינן להלכתא בכהאי טעמא דקרא להקל, אלא דלפמ"ש הר"ן שבועות פ' שבועות שתים בתרא דלכן הוצרך ר"י להסביר משום חזי לצרופי דאל"ה לא הוי ילפינן מכל חלב לכל איסורי' דהא באמת אכילה נזכר בכ"מ וצריך לדחוק דלענין מלקות אמור כזית, וביותר הוי אמרינן דווקא בחלב דריבוי בצידו ח"ש אסור ולא בשארי איסורי' לכן הסביר ר"י משום חזי לצרופי ומלתא בטעמא הוא וראוי לילף בכל איסורים עיי"ש, וכי כן א"ש כיון דכל עיקר דילפינן ח"ש מחלב רק משום סברא דחזי לצרופי ובתערובות דנפל טעם זה ממילא לא ידענו ואין זה דרש טעמא להקל נהפוך הוא לולי הטעם לא ידענו איסור דח"ש כלל בכל איסורים וא"ש, ומעתה א"ש דכ"ז בשארי איסורי' אבל בחלב דבו מרבה הקרא דח"ש אסור אין בכחינו להקל ע"י הסברתינו דאסור משום חזי לצרופי וכאן דאיירי בכזיתא דתרבא אמר שפיר דח"ש אסור מה"ת כן אמרתי ליישב אז בימי חרפי והוא דבר נאה, וכעת בלמדנו סוגי' דטע"כ כתבתי תירץ יותר נכון ע"פ הסוגיא שם עיין עליו. ולפי"ז מיושב ג"כ מה שהקשתי על שיטות א"ז די"ל דאמר לי' לא תזלזל בשיעורא דרבנן היינו בח"ש דהא ח"ש בתערובות מותר מה"ת והוצרך לומר לו לא תזלזל ושוב אמר לי' דבחלב גם בתערובות דאורייתא וא"ש וק"ל. אבא לא שיער בארבעים ושבע וכו' לפי פי' רש"י איירי בחצי זית, וש"ך סי' פ"ו עשה פירש אחר דקאי על שיעור ביטול ביצים בצירוף הקלופו' עיי"ש, ועיין בביאור יותר בספרו ארוך, ועיין בתשובת אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל הנדפסת בסוף רמב"ן על קידושין שביאר אופן חשבון צירוף הקליפות עיי"ש. ע"ב לל"ק לדברי הכל וכו' עיין טו"ז יו"ד סי' שכ"ד ס"ק ט"ו שהקשה הלא אין נותן לכהן רק אחר בישול וכן מצותו ואין כאן איסור בשעת בישול ומזה הוכיח כיון שעכ"פ חלק הכהן מעורב בו אוסר וכ"ש בחלה עיי"ש, והנה סברא זו דחלק הכהן מעורב קודם שהפריש הלא כתובה בתוס' סוכה פ' לולב הגזול גבי אתרוג של טבל דכתב דלכן לא יצא דהוי אתרוג של שותפין דשל כהן מעורב בו עיי"ש, אבל שיהי' אוסר קודם הפרשה לא מצינו אבל מוכח לכאורה מסוגיתינו כמ"ש