כתב סופר גיטין חולין קפ

ובדברי' אלו מצאנו מעט תרופה להגה' ש"ד דמייתי הש"ך בספרו ארוך דנראה דס"ל ביצה בס' ככל איסורי' וש"ך מביא עוד משמעו' פוסקי' דס"ל כן והאריך ליישב אותם דס"ל כספיקו' אמוראי', ולהנ"ל י"ל דס"ל מדמקשה ש"ס תחלה אדאמרי אינשי מברייתא וס"ל דסיפא חלוקה מרישא ולא בא לידי דוחק דסיפא מפרש לרישא רק משום דאמרי אינשי, ואי ס"א הלכתא הוא בלא"ה א"ל דסיפא מפרש לרישא כמ"ש:

וע"כ דסתמא דש"ס ל"ל דבעינן ס"א ופסקו כסתמא דש"ס כן נ"ל וק"ל. ודע דנסתפקתי לשיטת הרמב"ם דהוסיפו משום היכר והיינו דנתנו שיעור להיכר ולא אמרו מעט כ"ש יותר מס' אלא נתנו קוצב שצריך ס"א חלק א' יותר מחלקי היתר נגד איסור שצריך בכ"מ באופן שנתערבו שני ביצים שצריך שני פעמים ס' אם צריך עוד שני' יתירי' על שני פעמים ס' כי לכל ביצה ושיעור בטולו צריך א' יותר או די באחד יותר על חלקי היתר בחלק א' יותר סגי דאיכא די היכר בזה וקצבה יש לו דחלק א' מחלקי היתר איכא ולעולם בין באיכא ביצה א' ובין דאיכא הרבה די בא' יותר מחלקי' המבטלי', ולפמ"ש הש"ך דיש להחמיר גם כשיטת רמב"ם א"כ צ"ע דבר זה לדינא. והנה היש"ש והפר"ח נתקשו לרמב"ם למה דווקא בביצה עשו היכר יותר מכל ברי' דטעמו בטל בס', ותירץ הפר"ח דכיון דאפרוח יהי' ניתר אח"כ עשו הרחקה טפי עיין בו, וצ"ל תינח באפרוח מעוף טהור אבל מטמא קשה הלא לא יהי' ניתר לעולם וצ"ל ע"כ דכיון דעשו הרחקה לביצת אפרוח עוף טהור שוב עשו ג"כ בשל טמא ולא רצו שיהי' של טמא קיל בדינא משל טהור כצ"ל. ובהאמור נ"ל ליישב הא דפי' רש"י בר"נ ביצה בששים ביצה של עוף טמא, וצ"ע מה ראה רש"י דבעוף טמא איירי הכא מסקינן דע"כ בביצה שיש בה אפרוח ואין חילוק לטהור לטמא וכן כתב רש"י בעצמו בתירץ ש"ס בביצת אפרוח ל"ש טהורה ול"ש טמאה, ועיין בספר ראש יוסף שהאריך ליישב, ולהנ"ל דס"ל לרש"י כרמב"ם דביצה בס"א משום ברי' ולכאורה צ"ב דר"נ דאמר ביצה בס' פליג וס"ל דסגי בס' ועיין פלתי, וס"ל לרש"י דר"נ לא פליג דספיקו' אמוראי והמסקנא דצריך ס"א דווקא בביצת טהור' שיש בה אפרוח בזה עשו היכר משא"כ בביצת אפרוח של עוף טמא דלא שייך למיגזר ביותר מכל ברי' ובזה איירי כנ"ל ולכן לא מצריך רק ס' וא"ש דפי' לר"נ בביצת של עוף טמא והיינו כדמתרץ בשל אפרוח, והא דכתב בתירץ הש"ס בביצת אפרוח ל"ש טהורה ל"ש טמאה היינו בגוף האיסור אין חילוק שני' אוסרי' דנבילה הוא אבל בגזיר' השיעור יש חילוק כמ"ש כנ"ל עיין וק"ל. והנה שיטת רמב"ן דהטעם דס"א משום שיש גדולי' וקטנים ולא ידקדק אחר זה וימנו לעולם ס', ושיטת הב"ח דווקא בקלופות צריך ס"א דבאינן קלופות הקליפה מצטרפת וצ"ל לדידי' דאמוראי דאמרו ס"א איירו בקלופות, וכיון שניתן רשות לומר דאמוראי לאו בכל גווני איירי הי' נ"ל לומר בשיטת רמב"ן דוודאי במבשל ביצים ואינו מבטל גוף הביצה שמכירו רק שעוסקי' בביטול הפליטה כגון בביצת אפרוח או בנקוב בכל ביצים כמבואר, בזה אין צריך ס"א דהא משערי' בכולו דלא ידעי' מאי דנפיק מיני' והלא בוודאי הביצה עצמה הרבה יותר מפליטתו מ"מ מספק אנן משערי' נגד כולו י"ל דגם שיש גדולים וקטנים מ"מ לא יעלה כ"כ שיהי' הס' ביצים פחותים נגד פליטת האיסור גם אם הביצה של איסור גדולה מעט יותר הלא נגד פליטתו אנו חושבי' די בס' של היתר דוודאי ס' נגד הפליטה, רק בשמבטלי' גוף הביצה יבש ביבש או בטרופות בקערה בזה יש חשש גמור שלא יהי' ס' ובזה איירי אמוראי אי צריך ס"א ומסיק דצריך ס"א, ולהמעיין מדויק בלשון ריב"ש וכן בר' חלבו אמר ר"ה ביצה בס' אסורה בס"א מותרת, לא אמר בס' בטל או הול"ל ביצה בס"א והיא, אלא דשיעור זה אם רוצים להתיר גוף הביצה שיתבטל באחרינא אז צריך ס"א והיינו אסורה ומותרת שהיא עצמה נאכלת בשיעור זה, והא"ש ברייתא דקתני בנ"ט וכבר כתבנו לעיל דקשה דמשמע דסגי בשיעור כל איסורי', ולהנ"ל ניחא דהא ברייתא קתני ביצה שנתבשל עם הביצים שיש בו אפרוח והיינו שלימה ושפיר ל"צ רק ס' ככל איסורי', וא"כ ר"נ י"ל לבטל פליטת הביצה איירי ולא צריך רק סמ"ך וא"ש עיין, והא"ש ליישב בזה דנתקשו ראשונים על קושי' הש"ס והא אמרו אנשי וכו' דלמא ר"כ בביצי' טרופות איירי, ולהנ"ל ניחא דאי בטרופות הוי צריך ס"א ולא רצה לומר דפשיטא לר"נ נגד אמוראי דלקמן כנ"ל עיין, ועוד נ"ל כעין זה בשיטת רמב"ן דבביצים שלימות לא חיישינן שלא ידקדק במה שנראה שא' גדול וקטן ויוכל לדקדק אם ירצה, אבל בטרופות יש לחוש שכבר טרפם בקערה ושוב אין יוכל לדקדק כנ"ל עיין בכ"ז וק"ל.