כתב סופר גיטין חולין קעח

דחה קושי' זו דבמב"מ ביבש אין צריך ס', ואני בער ולא אבין איך עלה על דעת הראב"ד דיהי' צריך ס' גם אם ס"ל דגזרו כל כי האי במב"מ יבש אטו לח ולח מב"מ אטו אינו מינו כל זה אם כשמבשל נותן טעם פליטה ובמב"מ דאין נרגש הטעם מ"מ חששו דבכי האי גווני יבא להתיר בא"מ, אבל בביצי' שאין יוכל ליתן טעם כלל ואין נפלט ממנו דבר ואיך יעשו גזירה לזה אטו כשיבשל איסור ודבוק בו דבר המעכבו מלפלוט נאסר משום גזירה שיבשלו באופן שיוכל לפלוט, כן הדבר הזה הקליפה כמחיצה שעל ידה נתעכב הפליטה לצאת ואין צריך ביטול ואיך יהי' יבש גרע, ואין שייך לגזור אטו קלופות אפי' כשיטת ירושלמי כמ"ש דאין שייך גזירה במה דאינו פולט כלל וכנוס בכלי, ואם נאמר דאינו קלוף בתבשיל אסור אולי יש לדחוק דיש מקום ודוחק, והנ"ל הנה הר"ן מייתי לשון ירושלמי שלק טהורות עם טמאות מותרי' קלופות באינו קלופות וכו' שיעור אחר יש להם, עיין פר"ח ופלתי כי לגירסא זו מוכח דבקלופות אסור, אבל צ"ל איך אמר שיעור אחר יש לו הלא באינו קלופות א"צ שיעור כלל ואין בו נדנוד איסור וכן הרגיש בפלתי, ונ"ל מזה כי י"ל בוודאי נפלט ממנו פליטה רק שאינו דבר שיתן טעם הנרגש וחד בתרי בטל ואולי אפי' מבשל חד בחד מ"מ שיערו שביצה לעולם תרי נגד פליטת ביצה המעונה ואין בו טעם ולכן אמר בירושלמי ביצים טהורות עם טמאות מותר היינו דאין צריך לשער דוודאי רוב איכא ואמר כ"ז באינם קלופות אבל בקלופות שיעור אחר יש להם דאז נותנים טעם גמור וצריך שיעור ששים ככל איסורי' כנ"ל ולפ"ז י"ל דס"ל לראב"ד דכיון דעכ"פ יש לו פליטה [פסחים ע"ו ב'] שייך גזירה ועדיין צ"ע. ויצא לנו ממ"ש לירושלמי דלכתחלה אסור לבשל טמאות עם טהורות כיון דיוצא פליטה אלא דבטל בתרי והוי בכלל מבטל לכתחלה, ובלא"ה נ"ל שאסור משום תערובות גופא אפי' ביש בו סימן לא עדיף מגדי וטלה שבש"ס פ' כיצד צולין ועיין יו"ד סי' קי"ח. עיין לעיל ס"ד ע"ב במ"ש בישוב קושי' תוס' וראשוני' על שיטת רש"י בפירש גיעולי ביצים עיי"ש. דף צ"ח ע"א אבל טמאה לא וכו' מקשים העולם הלא בלאו הא דר"נ קשה מברייתא דקתני אם יש בנותן טעם והא אמרי אינשי כמיא דביעי וכו' ונ"ל ליישב, הנה נתקשה תוס' דש"ס יוכל לתרץ לר"נ דאיירי בקלופות:

ונ"ל לפמ"ש תוס' ד"ה ביצה בששים דביצה איצטרכא ליה כיון דאיכא ביצת טמא דלא אסרה וכו', והנה בה"א דלא ידע דר"נ דווקא בביצת אפרוח איירי ר"כ בכל ביצי' איירי וצ"ל דאשמעינן דלא נמצא דאין ביצים אוסרים דקליש טעמא וכמיא הוא קמ"ל ביצה בששים כצ"ל, והנה י"ל דפשיטא לש"ס בקלופות דאוסר וטעמם ככל טעם דעלמא דאין דבר חוצץ ומפסק וע"כ ר"נ באין קלופות אשמעינן רבותא דאוסר ושפיר מקשה ש"ס הא אמרי אינשי דכמיא בעלמא הוא ואיך יאסר באמת, ומתרץ בביצת אפרוח ואפי' באינו קלוף אוסר ואשמעינן דלא נדמהו לשאר ביצים דאינם אוסרים ומיושב קושי' תוס' וא"ש, אלא דלכאורה עדיין קשה מאי מקשה מברייתא דלמא ברייתא בקלופות איירי ומברייתא ל"ש לתרץ כמ"ש כמובן, אלא דא"ש בפשוט כיון דקתני סיפא ביצת אפרוח וזה אוסר אפי' באינו קלוף איך נימא דרישא דווקא בקלופות דא"כ איך בסיפא אמר עלה ביצת אפרוח משמע דומה לרישא והלא רישא דווקא בקלופות:

ומקשה שפיר מברייתא כנ"ל, ומעתה א"ש דבלא"ה לא קשה מברייתא די"ל רישא בקלופות וכן סיפא צריך דווקא קלופות, אבל אחר דחידש לר"נ דבביצת אפרוח לא צריך קלופות ע"כ בריי' באינם קלופות רישא דומיא דסיפא מקשה שפיר מברייתא ומיושב קושי' העולם כנ"ל וק"ל. והנה בהך דין דקלופות שיטת הפרישה דאיזה מהם קלוף היתר או איסור אוסר ועיין פלתי שכן נראה מירושלמי והנה מרש"י נראה ג"כ כן דפי' בקושי' ש"ס למימרא דיהבא טעמא כי מבשלי' בהדי אחרינא, צ"ל מה רצה רש"י בזה, מזה נראה בעין כי ס"ל דאם מבשלים בתבשיל יהיב טעמא ולכן כתב דקושי' הש"ס אם מבשל ביצה בהדי ביצה דשניהם, קליפה אית להו ע"ז מתמיה ס"ס למימרא דיהבי טעמא, וצ"ע מאי מקשה ס"ס מר"נ דלמא במבשל ביצה בתבשיל, ואולי י"ל כמ"ש לעיל וי"ל דהא ג"כ פשיטא לש"ס באם מבשל ביצה בתבשיל דיהיב טעמא ומאי רבותא דר"נ ביצה ועכצ"ל דבמבשל ביצה בין הביצי' איירי וצ"ע. פרושי קמפרש וכו' צל"ע ברישא קתני ביצים טהורו' ששלקן עם טמאות, ובסיפא קתני ונמצא אפרוח בא' מהם איך נאמר פרושי ביצים טהורות ששלקן עם טמאות כיצד שנמצא אפרוח בא' מהם הכא לא סיפא רישא דמתחיל בטומאות הרבה ואיך