כתב סופר גיטין חולין קעז

דיו שחרית וכו' שכתב דהיכי דתרי לישני הוי איכא דאמרי לא אמרינן לישנא בתרא עיקר עיי"ש וא"כ פ"ק על רש"י דכאן איכא שני איכא דאמרי ועיין וצל"ע א"כ מאי צריך רש"י לדחו' לק' בקדירה עצמו משום דאורייתא הוא והיינו כיון שעיקרו דאורייתא כמ"ש רשב"א הא גם בדרבנן ס"ל בכ"מ הלך אחר האחרון וכן כאן וצלע"ג וכן מבואר ברש"י לעיל כ' ע"א בד"ה כי פליגי באקשתא עיי"ש פשט' בקדירה עצמה וביאר השיטות עיין ספר כנפי יונה תמצא דברי טעם. וכחל עצמו אסור ואי נפל לקדירה אחרת אוסר כן הגירסא לפנינו, והרי"ף כתב וכחל עצמה אסור ונפקא מינה אי נפל לקדירה אחרת אוסר, וצ"ע איך שייך על זה מאי נפקא מינה הלא צ"ל שאסורה לאוכלה בפ"ע ולגירסא דידן אמר שני דברי' שאסור וכן אוסרת תבשיל אחר, ולגירסת הרי"ף ואולי מעצמו הוסיף תיבות אלו ונפקא מינה אבל צ"ע כהנ"ל, ונ"ל בשנדייק בלישנא דכחל עצמה אסור הי' די באומרו וכחל אסורה, ונ"ל ע"פ שהביא הר"ן יש אומרי' דאחר שכבר נפלה לקדירה ונאסרה כחתיכות נבילה ממש הוא ושוב לא תצטרף בתבשיל אחר וצריך ס' לבר מכחל, והר"ן פקפק די"ל משום מראית עין אסור ואינה נבילה שלא תצטרף ושיטות הללו סוברי' ג"כ דנעשה נבילה ממש וכקושי' תוס' וס"ל דבקדירה ראשונה לא החמירו כיון שנפלה בעודה היתר משא"כ בקדירה שני', ואומר כי זהו שאמר וכחל עצמה אסור דה"א דאינה אסורה בעצמיותה רק משום חלב שנשאר בתוכה כמ"ש הרשב"א באמת וכי כן אם נפלה לקדירה אחרת תצטרף בהדה לכן אמר וכחל עצמה אסור שאסור מחמת עצמה וכחתיכ' נבילה ושוב לא תצטרף, ואומר שזה שאמר ונפקא מינה היינו אם אסורה מעצמה או שאסורה מחמת חלב שבה, אי נפל לקדירה אחרת אוסר' היינו שנפל לקדירה אחרת כמו זו שיש בו נ"ט מלבד הכחל אסרה שצריך דווקא ס' מלבדה כנ"ל ובזה יתפרש ג"כ בטוב מה דקאמר כיון שאמר וכחל עצמה אסור כחתיכו' נבילה שוי' רבנן, וש"ס הקשה נפל לקדירה אחרת לא יאסר דכבר נפלט הכל, ותירץ כיון דאמר דכחל עצמו אסור רמז בזה דאמר עצמו דכחתיכת נבילה שווי' ואוסרת משום עצמיותה ולא משום חלב נשאר בה כנ"ל עיין וק"ל. דאי במה דנפק מיני' מנא ידעינן שיטת רמב"ן דבבלוע בקדירה לא אמרינן נעשה נבילה וצריך טעם כמה ועיין פלתי, ונ"ל ע"פ שהעיר פלתי לומר דאף דבב"ח טעכ"ד מ"מ בלוע שבקדירה לאו דאו' ובפמ"ג בפתיחה לבב"ח חקר גם אי טעכ"ד מ"מ י"ל בב"ח דווקא גדי וחלב אסרה תורה וכן אמור מזה בתשובות חתם סופר עיין ואומר לפמ"ש הפלתי דאי טע"כ לאו דאורייתא בב"ח דדאורייתא הוא בקדירה לאו דאורייתא והלא רמב"ן ס"ל הלכתא טעם ל"כ בכ"מ, י"ל כיון דכל נ"נ דשאר איסורי' משום לתא דבב"ח וכיון שלא מצינו בב"ח דאוריי' בטעם בלוע לכן לא אמרינן נעשה נבילה בבלוע בקדירה ואפי' בב"ח לא דליכא דאורייתא בכה"ג, ואפי' לפמ"ש הטו"ז סי' צ' והוציא מהרשב"א דאפי' בדרבנן אמרינן נעשה נבילה ועיין פר"ח ועכ"פ מוכח שם בב"ח דרבנן כמו כחל היינו במבשל איסור שיש באופן זה דאורייתא ודרבנן משא"כ בבלוע בקדירה ליכא אופן שיהי' דאורייתא לא גזרו, וכסברת הר"ן דסוגיא דטיפת חלב בסברא דבחצי חתיכה לא אמרינן נעשה נבילה כיון שאינו בב"ח והרמב"ן לשיטתי' אזיל, ולדינא דפסקינן טע"כ דאורייתא אי בבליע בקדירה לא דאורייתא, ועכ"פ בב"ח כמ"ש הפמ"ג א"כ ג"כ נאמר בכהאי בבלוע בקדירה אין נ"נ ושיטת רמב"ן עכ"פ מבוארת יפה כנ"ל נכון. ועיין רשב"א בחי' ובכנפי יונה דמייתי דיש מביאי' ראי' לרמב"ן מברייתא דקדירה שבישל בה בשר וכו' וכתב דאינו ראי' דשם טעם קפילא ולא זכיתי להבין מה ראי' מייתי משם לנעשה נבילה, הלא תחלה בשלו בשר והי' הקדירה כולו היתר ושוב כשמבשלי' חלב אם יש ששים מיד נעשה היתר ומאי שייכות לנעשה נבילה כאן, וע"כ צ"ל דראי' היא דמיד כשמבשל בולע הקדירה ונעשה הבלוע בתוך הקדירה בשר בחלב ואח"כ מפליטו ועיין קושי' כזו בתה"ד ובמרדכי פג"ה ומזה י"ל הוכיחו דע"כ כרמב"ן דלא אמרינן נ"נ בבליע כנ"ל דעת אלו המביאי' ראי' לולי זה אין פתר למו, וכי כן לא אוכל להבין מ"ש רשב"א דשם סמכינן אקפילא, עדיין קשה מה מועיל קפילא כיון שכבר נעשה החלב בתוך הקדירה נבילה וכשיוצא אוסרת ומב"מ היא עם שאר חלב וצ"ע, וצ"ל דרשב"א לטעמי דמב"מ בטל פסקינן וכן דטעם חלב בטל ברוב ובוודאי יש בו, ומשום טעם בשר סגי בטעימת קפילא דליכא טעמא, כנ"ל עיין בזה. למימרא דיהבא טעמא והא אמרי אינשי, עיין רשב"א קושי' ראב"ד דלמא ביבש ורשב"א