כתב סופר גיטין חולין קעו

ועיין ט"ז [סי' צ"ח סק"ב] שמחלק בין טעימה ולחיכה בלשון דאין בו איסור כ"כ ועיין פמ"ג פרושו וביאורו דמ"מ יש בו קצת איסור רק בספק מותר ונ"ל פשוט דלחיכת הלשון לא מועיל רק לטעום דבר מר ומתוק וכדומה אבל לא לבדוק תבשיל אם יש בו טעם דאין נרגש בלשון והחוש מעיד על כך, והנה הש"ך [בסי' מ"ב סק"ד] כתב טעם דטועמין הכבד ולא חיישי' לאיסור טעימה היינו כיון דע"פ הרוב המרה נבלעת בתוך הכבד ומותרת ועיין פלתי ולפע"ד צ"ע דהא לשיטות רש"י טעימה מועיל רק להחמיר בשיש ששים, וכן לשיטת רמב"ם גם בששים צריך קפילא ודווקא נכרי הגם דלשניהם אי ליכא קפילא לא צריך כלל ואינו אלא חומרא בעלמא להטעים לקפילא מ"מ אסור לישראל לטעמו, היכי דאיכא קפילא, וא"כ במרה דצריך דווקא טעימה איך יטעום ישראל על סמך שמסתמא נבלע המרה בתוכו, ולא עדיף בוודאי מתערובות באיכא ששים ומ"מ לא יטעום ישראל וצ"ע. ודע דיש לעיין קצת אם צריך דווקא שיאכל התבשיל כספיקת הריב"ש איך מותר להאכיל לקפילא מן התבשיל הרי אסור כבר בהנאה אם יש בו טעם ואסור לישראל להאכילו לנכרי והגם שאינו מחזיק לו טובה עי"ז נהפוך הוא הקפילא עושה טובה לישראל שמטריח לטעמו, לפי שיטת ירושלמי דאפי' לכלבי הפקר אסור ליתן איסור הנאה עיין מג"א סי' תמ"ה א"כ גם באופן זה לנכרי אסור ועיין. הנהו אטמתא דאמלחו וכו' מכאן הוציא רשב"א דבמליחה ג"כ מפעפע כצלי דבה"א ס"ל דעדיף מצלי ולמסקנא לא יגרע והנה ס"ל לרשב"א דכן מועיל ששים בין בצלי בין במליחה, רק ס"ל חומרא באלו יותר מבישול דצריך כדי נטילת מקום שנפל שם דאולי שם נשאר יותר ממה שנתפשט במק"א:

והנה נ"ל פשוט דלהרא"ה לא מועיל בצלי טעימת קפילא כיון דאין מתפשט בשוה אם יטעום במקום זה אולי במק"א יש בו טעם, ולהרשב"א דס"ל כדי נטילה אסור נ"ל דאפשר בקפילא שיטול הצריך ליטול ע"פ שטח שנפל שמה ויטעום קצת מנטילה לקפילא ואם יאמר דלית בי' טעם יוכל לאכול הנשאר מנטילה כנ"ל ומסופקני להרא"ה דס"ל דאין מתפשט בשוה אם יטעים לקפילא מקום שנפל האיסור שם ואין בו טעם אם נאמר אם התפשט כ"כ עד שבמקום שנפל שם האיסור שהי' ראוי' שיהי' טעם יותר מבכ"מ כדס"ל לרשב"א, וחזינן שהתפשט כ"כ עד שאין טעם אפי' במקום הזה מכ"ש במקום אחר אין טעם, או נימא דהרא"ה ס"ל שהאור אינו מוליך בשוה אולי הוליך הבלועה מכאן והוליכו למק"א עד כדי טעם ויש לעיין לדינא. והא מדקאמר כבוש כמבושל מכלל כרותח דצלי קאמר וכו' הקשני תלמיד א' לשיטת הרא"ה הנ"ל דצלי אפי' שמן שמפעפע אבל כיון שאין בו רוטב אינו מפעפע בשוה דא"א לאור שיפעפע בשוה, א"כ י"ל האי דאמר מליח כרותח היינו דמבושל והיינו רתיחתו חזק כ"כ כמו חום הבישול ומפעפע יותר מכדי קליפה, אבל זה פעולה אחרת של הרוטב שמוליך בשוה זה אין באפשר למליחה, רק כבוש שיש בו לחות מים או חומץ ורתיחתו בבישול וממילא הרוטב שבו מפעפע בשוה ולכן אמר כבוש כמבושל ממש כמו שבבישול מפעפע בשוה כן בכבוש, וצ"ע לכאורה, ואולי י"כ עפמ"ש הרשב"א תה"א דסברא דמליחה עדיף בה"א וכן למסקנא עכ"פ כצלי דיש בו מוהל כמו רוטב בתבשיל עיין בו, ונ"ל דרא"ה ס"ל דס"ל דמליחה גרע מצלי למסקנא ס"ל דפשוט דאינו כרתיחת האור שיש בו כח חזק, רק מכיון שיש בו לחות קצת שמועיל שהוליך הפליטה ולפעפע ובה"א ס"ל דעדיף מצלי ודחי ומסיק דכצלי הוא וס"ל דלאמת גרע מצלי והיינו. שאור חזק יותר ומוהל אינו רוטב ממש, וי"ל דדחי לי' מדאמר שמואל מליח כרותח וכבוש כמבושל ואין לומר דכרותח היינו רתיחתו בבישול זה וודאי ליתא דאור חזק ביותר רק צ"ל דעדיפותא משום לחלוחות שבו והיינו כרוטב ומ"ש כבוש ומליח לענין מפעפע בשוה דלזה יש רוטב כזה ועכצ"ל דמליח רק כרותח דצלי קאמר ורוטב שבו אינו מעלה כמו כבוש דרתח טפי כן י"ל ועדיין לא נחה דעתי בזה. משערי' ברוטב וכו' עיין שיטת הרא"ה שבר"ן ובבד"ה, והרשב"א במשמרת צחק עליו. ועיי' תשוב' בית אפרים חאו"ח וחי"ד מ"ש בביאורו ועיין תשובת אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל הנדפסת בסוף ספר רמב"ן על קידושין בענין שיעורי' שבתוך הדברים ביאר ג"כ פלוגתת הרא"ה וראשונים הנ"ל שם עינך על כל זה. במאי דבלעה קדירה עיין רשב"א אי במ"ש רש"י דבדאורייתא אזלינן להחמיר, ועיין תוס' ע"ז ז' ע"א ד"ה בשל תורה דמביא מרש"י דבדאוריי' הולכי' להחמיר בדרבנן אחר האחרון עיי"ש, ועיי' ברבינו יונה ברכות פ' אלו דברים גבי נוטל אדם