כתב סופר גיטין חולין קעד

שבקי ורגיל לטעום תבשיל ולאו כל אדם ירגיש, אבל כשחידש דגם על קפילא אין סומכי' כשמגמע ופולט וצריך דווקא אכילה ולכן צריך שיהי' הטועם נכרי שוב הקשה א"כ למה צריך אומן גם נכרי אחר יוכל לאכול וירגיש דבאכילה כל אדם ירגיש טעם גמור, ולכן תירץ או משום נאמנות דקפילא מרתת או שצריך בקי בטעמא היינו טעם קלוש לא נרגש לכל אדם אפי' ע"י אכילה ממש דווקא אומן כנ"ל מסידורי דבריו, ואומר כי בוודאי טעם שאינו נרגש ע"י מגמע ופולט לכל אדם רק ע"י קפילא מ"מ כיון שנרגש באכילה גמורה לכל אדם לית דפליג דאסור טעם כזה כיון שאם יאכלנה ירגיש הטעם, רק טעם דאינו נרגש אפי' באכילה גמורה רק לקפילא ע"ז כתב רשב"א דלא אסר טעם קלוש כזה ואומר מעתה דרשב"א מפרש טעימת קפילא היינו שאוכל לגמרי ואולי ס"ל דמגמע ופולט מותר לגמרי והי' מותרת ע"י ישראל אי לאו דצריך אכילה גמורה ושפיר פשיטא לי' אם גם באכילה לא ירגיש רק קפילא טעם כזה מותר ולכן גם נכרי אחר סגי, וי"ל מעתה גם רש"י לא פליג רק ס"ל דלכן אמר ר"י קפילא דווקא וכן רבא דנקטו טעימה בעלמא היינו מגמע ופולט ובטעימה כזו לא ירגיש רק קפילא, אבל שאר אדם ירגיש באכילה טעם כזה ובאמת טעם שלא יורגש לכל אדם באכילה אינו טעם, רק משום שאמרו לטעמי' לכן נקטו קפילא ובאכילה ה"ה גוי אחר במסל"ת כנ"ל, ומעתה א"ש דנאמן במסל"ת דעבידא לאגלויי הוא דהא כשישראל יאכלנה ויבלע יטעם בו הטעם מה שהרגיש הוא ע"י פליטה, ואי הרגיש טעם קלוש שלא ירגיש ישראל בבליעה זה באמת מותר גם לרש"י ורא"ש וליכא חשש רק שירגיש טעם, שירגיש כל אדם בבליעה לזה מרתת דעבידא לאגלוי' כנ"ל נכון וישר עיי'. והנה כל המחברי' ס"ל דכוונת רש"י ורא"ש דצריך מסל"ת וכן קפילא, אבל ראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל דבר נכון ויקר שדייק אריכות לשון רש"י ורא"ש דמותר לסמוך לפי תומו ולא יודיעהו שצריך וכן הרגיש הטו"ז ריש סי' צ"ח בלשון הרא"ש הנ"ל, וי"ל דס"ל דוודאי על מסל"ת לא סמכינן רק שצריך לאמור לו שצריך לידע משום איזה טעם אי יש בו טעם ואומן לא מרע' אומנתו, אבל לא יודיע לו שצריך לאו"ה דאז יאמר שבמכווין הטעה ישראל והכשיל אותו ולא יהי' מרע' אומנתו בזה ועיין תוס' ע"ז דף כ"ז ע"ב ד"ה כל מכה שכתב כעין סברא זו עיי"ש והן הן דברי רש"י מסל"ת היינו שלא יודיעהו שצריך לאו"ה לענין זה יהי' כפי תומו. וא"כ ל"ק קושי' ש"ך וט"ז וגם לא מוכח דרש"י ס"ל דטעם קלוש אסור אלו דבריו זצ"ל וש"י וכעת מצאתי כדברי' אלו בקרוב בספר כנפי יונה עיין עליו. קדירה שבישל בה בשר וכו' עיין ריטב"א בשם רבו הרא"ה שהקשה כיון דבריי' ע"כ בקדירה ב"י איירי דאל"ה איך קתני ואם בישל בה אב"י בדיעבד מותר, וא"כ קשה פשיטא דלכתחלה לא יבשל בו ומזה הוליד חדשות ועיין ריטב"א והרא"ה בבה"ב, ולפע"ד ליישב. הנה מבואר דאסור לבשל בקדירה של איסור הגם שיש בתבשיל ששים בוודאי משום מבטל איסור לכתחלה עיין שעי"ד סי' צ"ט סעי' י"ד ועיי' נב"י ח"ק חי"ד סי' כ"ו בהג"ה שחקר כמה יהי' אסור שאינו מכווין לבטל עיי"ש, ואומר כי זהו הרבותא דבריי' קדירה שבישל בה וכו' לא יבשל בה היינו הגם שיש בו ששים לעולם אסור לבשל באין חילוק כנ"ל נכון. אלא דצ"ל א"כ איך קתני ואם בישל בנ"ט הלא קאי על שיש בה ששים כמ"ש, וצ"ל דאשמעי' דאם יש בנ"ט אחר שיש בו ששים מ"מ אסור כמ"ש הראשונים דגם לאחר ששים אם יש בו טעם אסור ולהר"ן סוגיא דזרוע בשילה ס"ל דדאוריי' הוא וליתר ראשונים נראה דרבנן הוא, ולהנ"ל איכא ראי' מבריי' דכאן דאסור דלפמ"ש דברייתא באיכא ששים קאי וקתני אם יש בה בנ"ט ע"כ דלאחר ששים אסור או שי"ל דאשמעינן דאם בישל בנ"ט שצריך למטעמי' ע"י קפילא אם יש בו בנ"ט ומיושב קושי' תוס' שהקשה למה לא הי' קשה לרבא מכמה מקומות, ועיין ספר ראש יוסף דלשיטת רש"י דקפילא רק להחמיר קשה קושי' תוס' דמה ראה מברייתא דצריך קפילא דע"כ באיכא ששים איירי עיין בו ולהנ"ל י"ל דדיוק מסיפא דאם בישל לאו הכוונה על ששים רק מקפילא שצריך למטעמי' וכהנ"ל עיין וק"ל. סמכינן אקפילא ה"נ סמכינן אקפילא, שיטת רש"י לקמן דגם בששים צריך קפילא היכי דאפשר ובפחות מס' גם אם לא יהיב טעמא אסור וא"כ אין נפקותא דקפילא רק להחמיר, והקשו ראשונים מלשון סמכינן אקפילא משמע דלהקל סמכינן דלחומרא לא שייך לשון סמכינן עיין, ובספר ראש יוסף הקשה על דכתב רש"י בהא דכלכי באלפס הוי דאשמעינן דסמכינן אקפילא במסל"ת, פשיטא