כתב סופר גיטין חולין קעג

הוי וטבע כחוש שאינו מפעפע כנ"ל ליישב וק"ל. לטעמי' קפילא וכו' שיטת רש"י לפי הבנות כל ראשונים דס"ל דתרתי בעי קפילא ומסל"ת יצ"ל דס"ל דצריך קפילא הגם שמסל"ת מ"מ חיישי' לטעם קלוש שלא ירגיש אדם אחר בלתי אומן והרשב"א חולק דטעם שאין נרגש לכל אינו טעם, וצל"ע לפמ"ש הרשב"א לעיל צ"ב ע"ב דפלוגתא דיש בגידין ואין בגידין בנ"ט לא קשה דיטעמנו לקפילא דטעם קלוש הוא וה"א לסמוך על קפילא עיי"ש, ילפי דס"ל דטעם שאין נרגש לכל אינו טועם א"כ הך דס"ל דיש בגיד בנ"ט עדיין חידש חידשה תורה לאסור טעם כזה דאינו נועם לדינא בכל איסורי' אלא די"ל דרשב"א לא אמרה רק בתערובות כיון שגוף האיסור בטל בתרי רק ע"י טעם הנרגש אסור דהוי כניכר האיסור כמבואר, וס"ל דע"י היכר כזה שאין ניכר רק לאומן זה לא מקרי טעם אבל גיד שעומד לעצמו וטעמו קלוש שפיר אסור ולא מקרי עץ כיון שיש לו טעם קלוש וחלוש, אבל קשה ממתני' איך יאסר גיד בתערובות עד ששים כיון שטעמו קלוש ולא יאסר כלל וצ"ע. והנה הרשב"א ויתר ראשונים הקשו על רש"י מדאמר רבא תרומה טעים לה כהן ולא אמר כהן קפילא והיא קושי' חמורה לרש"י, ונ"ל ליישב בשאומר דהא דמצריך רש"י קפילא דס"ל הא דקתני קפילא דווקא הוא, וס"ל דטעם כזה אסור נ"ל דווקא במקום שטע"כ דאורייתא וס"ל כל שאפשר להרגישו דאורייתא הוא, אבל נ"ל היכי דטע"כ דרבנן והטעם שאסרו הטעם שלא יטעה לאכול גם העיקר ויסבור מדשרי הא כן עיקרו ועיין כעין זה ברמב"ן במלחמו' סוגיא דריחא מילתא דאסרו ריח הנרגש משום שיבא לאכול האיסור בעצמו עיי"ש, וכי כן היכי דלא נרגש הטעם לכל רק למומחה ובקי ביותר על זה לא גזרו דהא לא ירגיש האוכל הטעם רק על צד היותר רחוק כשיהי' קפילא ולא אסרו בכה"ג כנ"ל נכון, ואומר מעתה לפי שביארו לשיטת רש"י דס"ל טע"כ לאו דאורייתא מ"מ כשגוף האיסור בתערובות ואינו ניכר וטעמו ניכר אסור דאוריי' דטעם מממש בא ועיין ר"ן לקמן בסוגיא ובב"ח לכ"ע טע"כ דאורייתא, ואומר דרש"י דמפרש לר"י קפילא ומסל"ת וע"כ דצריך דווקא קפילא היינו דמעשה דכילכי באילפס הא שגוף הכלכי נמוח או שלא נמוח ועוד חתיכות דקות בעין וטעמו ניכר ולכן צריך דווקא קפילא דטעם כזה דאוריי' באינו ניכר ג"כ אסור וכן בב"ח דטעכ"ד ולכן אמר רבא סמכינן אקפילא, אבל בתרומה אמר שפיר דטעים לה כהן אפי' לאו קפילא דלא איירי רק בטעם בעלמא הבלוע בקדירה ובתרומה דאין לו דין קדשים וכן פשיטא לי' לפלתי טע"כ לרש"י לאו דאורייתא ואין צריך קפילא כנ"ל ישוב נכון. ומיושב ג"כ הא דפי' רש"י לקמן בהא דאמר רבא דאיסורא בקפילא פי' כגון בב"ח למה נקט בב"ח דווקא יותר מכל איסורי', ולהנ"ל א"ש דס"ל דלא צריך קפילא בטעם בעלמא רק בב"ח דטעכ"ד ומשמע לי' דרבא בטעם בעלמא איירי דאין בו ממשות דומיא דתרומה, וגם מלתא דפסקא נקט רש"י בב"ח דלעולם בעי קפילא דכל טעמו דאוריי' כנ"ל ועיין רש"י לקמן צ"ח כל איסורין שבתורה בס' דכתב היכי דבדקנו ואין בו טעם לא כתב דבדקנו ע"י קפילא ולפמ"ש א"ש הכל כנ"ל וק"ל. והנה שיטת רא"ש כרש"י דצריך תרתי, ועיין ש"ך סי' צ"ח שנתקשה מה מועיל מסל"ת לאיסור דאורייתא ומסקנתו דמרתת דעבידא לאגלוי' דיטעים לקפילא אחר עיי"ש, והנה בוודאי על הש"ע דג"כ ס"ל דסמכינן על עכו"ם לא צריך סברת ש"ך שמרתת שיטעים לקפילא דהא הש"ע ס"ל דלכל עכו"ם יוכל להטעים וס"ל ע"כ טעם שאין ניכר לכל אינו טעם וא"כ י"ל בפשוט דמרתת דירגיש ישראל הטעם כשיאכל אותו, רק כיון דש"ך מתרץ גם לרא"ש דס"ל דצריך קפילא דווקא משום טעם קלוש צ"ל דמרתת דיטעים לקפילא אחר, אלא דבאמת דוחק שירתת בשביל זה עד שיהי' בכלל מלתא דעבידא לאגלוי וזה גרע יותר מעבידא לאגלוי באשה דיתגלה מעצמו באפשר אבל בכאן לא יעלה על דעת קפילא שיטעים עוד לקפילא מאחר שכבר שאל אותו באופן שדברי ש"ך על הרא"ש דחוקים במח"כ. ולפע"ד נראה דרש"י ורא"ש לא פליגי בטעם שאינו נרגש דמותר ומ"מ מפרשין שפיר בר"י ורבא קפילא דווקא כמו שאבאר, הנה הריב"ש בתשובה סי' רפ"ח כתב דלכאורה יש מכאן ראי' דטעימה אסורה דאל"כ יטעום ישראל ומאי צריך לנכרי, ושוב כתב דס"ל דטעימה היינו שיאכל ממש מתבשיל דבלא"ה לא סגי דיש דברים שאינם נרגשי' בטעימה בחיך רק כשיאכל וירדו לבטן, ושוב כתב א"כ למה צריך קפילא משום שנאמן או שבקי בטעמא אלו דבריו כסדרן. והנה מסידור דבריו נראה כי בתחלה כשסבור דסגי בטעימה בעלמא מגמע ופולט ל"ק לי' דלמה צריך קפילא דווקא משום דבדיקה קלה כזו מגמע ופולט צריך דווקא אומן