כתב סופר גיטין חולין קעב

משום לתא דבב"ח כמובן ועיין רמב"ן מלחמות סוגיא דריחא מלתא דקרי לכה"ג התירא עיי"ש, ועכ"פ ממתני' דידן שהעמיד דבריו לא מוכח מידי ותא חזי דתוס' לא מקשה כאן רק דממתני' דהכא מוכח, ומתרץ דה"א כאן דבישול היינו צלי' ולא מקשה דמוכח ממתני' דפסחים וכקושי' תוס' א"ש תירוצו הנ"ל וק"ל. ועוד נ"ל לפמ"ש הר"ן בסוגיא דנ"ח דבחתיכה שכולה חוץ לרוטב מ"מ ע"י הבל הקדירה מושך הבליעה בכולה עיי"ש, ונראה דווקא באיכא רוטב בקדירה ויש בו הבל דרוטב גם אם החתיכה כולה חוץ לרוטב מ"מ הבל שבקדירה פועל שם שנתפשט בכל החתיכה, אבל באופן דליכא רוטב כלל רק מונחי' חתיכו' בקדירה דהיינו צלי קדר ליכא הבל ומותר, וראי' דאמר שמואל סתם צלי ולא מחלק כהנ"ל, וי"ל דמ"מ עדיף מצלי ומליחה דעלמא דליכא הבל כלל, וכי כן ממתני' לא מוכח רק במליחה דליכא הבל כלל וכן ידענו צלי דשפוד אבל צלי קדר לא ידענו לכן אמר שמואל כ"ש אלא בישול ולא צלי שכל צלי מותר כל שאינו בישול וא"ש כנ"ל וק"ל, וקושי' תוס' הנ"ל יתיישב עוד לקמן אי"ה. קולף ואוכל כתב תוס' דצריך שיניח כדי קליפה, ובריטב"א כתב דיש לפרש קולף היינו צריך שיקלוף ושוב אוכל עד שמגיע לגיד ע"כ, ונראה מדאמר קולף תחלה דלא יאכל עד כדי קליפה דחיישינן דלמא אשתלי כמ"ש הרא"ש לעיל דף ח' בסכין של נכרי לא ישחוט ע"מ לקלוף דחיישי' דאשתלי עיי"ש ומכאן נ"ל ראי' דהא מתחיל לאכול ממעלה ושוב מגיע לכדי קליפה סמוך לגיד, והול"ל אוכל עד שמגיע לקליפה סמוך לגיד, וע"כ דצריך לקלוף תחלה ולאכול אח"כ כנ"ל וק"ל, עיי' תשובת זקני בתשוב' רבי עקיבא איגר זצ"ל סי' קס"ו בסוגיתינו. דף צ"ז ע"א שאני חלב דמפעפע על מה שתי' תוס' דחלב גיד לא יהי' חמור מגיד עצמו צ"ע מ"מ יפטם לגיד כדין אזל היתר ומפטם לאיסור ויבלע הגיד בכולו, שוב הראוני שכן תמה בפלתי סי' ק"ה, וחידש מזה דגיד יען בטבעו א"א להיות שמן לא מהני פיטום של היתר משא"כ בשר כיון שבטבעו פעם שמן ופעם כחוש מקבל פיטום מד"א, אלו דבריו ז"ל. והנה הרמב"ם [הל' מ"א פט"ו הל"ב] פסק בצלאו ירך עם גה"נ בתוכו או גדי שכלם עם קרומי' וחוטי' קלפו ואוכלו ועיין הה"מ ולח"מ שכוונתו דס"ל דשומן גיד מפעפע ובטל ואין בגיד בנ"ט והלח"מ תמה למה נקט צלי גם בבישול מותר וגם למה צריך לאין בגידין בנ"ט עיי"ש, ונ"ל דרמב"ם ס"ל דשומן מפעפע אבל גיד אינו מפעפע ולכן כתב אין בגידין בנ"ט דאלולי כן הי' אסור אבל שומן מפעפע אבל יש נגדו ס' ורבותא אמר לא מבעיא בישול דמותר דמועיל ס' אפי' בצלי ה"א דלא מועיל ס' כשיטת הרא"ה באמת קמ"ל אפי' בצלי מותר כנ"ל וק"ל. ובחלב אסור והאמר רבב"ח אמר ר"י עיי' ת"ח שהקשה איך קושי' זו שייכא לדשמואל דבלא"ה יוכל להקשות הא דר"י מהא דרבב"ח אמר ר"י, ועיין פלתי שהאריך למעניתו, ונ"ל ליישב ג"כ, בשנאמר עוד הפעם ליישב קושי' תוס' דלמה צריך שמואל לומר אבל נצלה זה ידענו בהכרח ממתני' דכבר נאסר במליחה ונ"ל הנה שיטת הרא"ה דבצלי ומליחה לא מועיל ששים, והנה אם נמלח דבר ונתפשט ונאסר דס' אין מועיל ושוב מבשלי' אותו ואז מתפשט בשוה ע"י רוטב למ"ד אפשר לסוחטו אסור שוב לא יותר אבל לשמואל דאפשר לסוחטו מותר גם זה מותר כשמבשל, ומעתה י"ל דה"א דכל מליחה וצלי מתפשט בכולו ונאסר אבל בששים אינו מותר דלא מתפשט בשוה ולכן לא קתני במתני' נמלח דאז לא יועיל אין בנ"ט להתיר ולכן נקט ירך שנתבשל אחר שנמלח נתבשל אם אין בה בנ"ט מותר דאפשר לסוחטו מותר כן ה"א קמ"ל שמואל דנצלה בה קולף משום שאין מתפשט כלל ע"י צלי' ומליחה ומיושב קושי' תוס', והנה כשמחדש שאני חלב דמפעפע ושמואל בגיד דכחוש א"כ לפמ"ש דשמואל ס"ל כהרא"ה לא מועיל ס' בצלי שמן, ואומר מעתה דבתירץ גדי כחוש הוי יש שני פירושים חדא דהוי ששים וחדא דטבע כחוש אינו מפעפע, הנה באופן דששים הוי דוחק איך ס"ד להקשות פשיטא שס"ל דששים הוי מי יקשה אדם אם יראה שמורה מתיר למה אולי ששים הוא וגם לשון ש"ס דחוק כחוש הוי, הוי לי' לומר ס' הוי, אבל א"ש דמחדש דטבע כחוש שאינו מפעפע וזה לא ידענו מעצמינו וזה דבר חידש בטבע, ואומר דבלא"ה לא הי' קשי' לי' הא דר"ה אר"י די"ל הא דר"י ששים הי' ור"ה לאו ששים הוי וזה פשוט אבל משמואל מוכח לפמ"ש דס"ל דבצלי אין מועיל ששים רק דס"ל דכחש בגיד אינו מפעפע וחלב מפעפע א"כ מקשה שפיר מר"י דהתיר דלא מועיל ששים, והוצרך לחדש כחוש