כתב סופר גיטין חולין קעא

כף הירך וחסרון בריאתו הוא שלא נגמר בתולדתו וכשנגמר ובא על הכף אז נאסר והוי מתחלת יצירתו, וצ"ל לשיטת רש"י דס"ל דתלש גיד אפי' מבן ח' לכ"ע אסור דאל"ה לא הוי מתחלת יצירתו כנ"ל עיין. ור"י אכילה כתיב בי' וכו' יש לעיין לפי דסובר ר"י דגה"נ לב"נ נאסר ולשיטת רמב"ם הלכות מלכים דלא נאמרו שיעורי' לב"נ וכי כן אז כשציוה ה' ואמר לא יאכלו גיד הנשה הי' אכילה בכ"ש כי כן פירוש אכילה לב"נ בכ"ש וא"כ לא מקשה ר"י מידי אכילה כתיבי הא אז כשנאמר שפיר אמר' בלשון אכילה דפירושו כ"ש בב"נ, ולשיטת מהרא"ם שבמל"מ הלכות חמץ ומצה דאכילה בכ"ש רק דהלכה למ"מ אמרה כל מקום שנאמר אכילה יהי' שיעורו למלקות בכזית וצ"ל איך אמר ר"י והלא אכילה כתיב' הלא אכילה כ"ש צ"ל דכיון דהלכה אמרה כ"מ שנאמר אכילה בכזית למלקות א"כ כן כאן ולזה א"ש גם הרמב"ם די"ל ס"ל כן ושפיר מקשה דכשנאמר הלכה גם על גה"נ נאמרה ודוחק וצע"ק נ"ל דלפי שאמרו חכמים דלכן כתיב אכילה דאל"ה ה"א שצריך שיאכל כולו, נ"ל דבאם באמת הדין שצריך שיאכל כולו דווקא גם ח"ש מותר מה"ת דלא חזי לצרופי דמגיד אחר א"א לצרף דצריך שיאכל כולו, ומכיון שזה נחתך א"כ בטל בריותו וכמו באמה"ח שחלקו בחוץ ועיין לקמן סוף פרקין וכן איכא נפקותא באמת דלאו דשרץ דלא כתיב בי' אכילה לפמ"ש תוס' דאינו עובר עד שיאכל כולו במקצתו אפי' משום ח"ש אינו כנ"ל, ועיי' פמ"ג סי' ס"ב לענין אמה"ח דליכא משום ח"ש כיון דלא חזי לצרופי עיי"ש כנ"ל כאן ופשיטא לי מכיון שחותך בחוץ הברי' כשרוצה לאוכלו דבטל בריותו ופטור מי צריך לאכול כולו דאאכילת ברי' קפיד רחמנא ולא במקצתו אפי אוכלו כולו בזאח"ז כנ"ל ויש לעיין, מ"ש תוס' דלר"ש תרומה אינו ברי' דחיוב בא אחר מרוח צ"ע א"כ טבל נמי לא ואאמ"ו זצ"ל כתב דבשיקדים לוי בשבלי' פטור מתרומה גדולה משא"כ טבל משעה שגדל תבואה חל עליו שם טבל לכשיתמרח וא"א להפטר מזה שאפי' יקדי' לוי מ"מ הוא טבל למעשר שני או עני עכ"ד וש"י. מתני' ירך שנתבשל בה ג"ה וכו' בזמן שמכירו בנ"ט הקשה תוס' דהא צריך לשער גם נגד הקליפה שנאסרה במליחה ונ"ל ליישב ע"פ הג"א שמתרץ קושי' השני' של תוס' למה אין מצרפי' כל שבקדירה ותירץ דהוי איסור דבוק ונ"ל לפי שיטת הש"ך סי' נ"ה דבדרבנן לא אמרי' איסור דבוק, ולפי המבואר בהגהו' סי' צ"א ס"ד דבקליפה בדיעבד כשלא קלפו מותר ועיי' ש"ך שם דווקא באינו ניכר עכ"פ נראה דקליפה רק חומרא דרבנן הוא והיכי דא"א למקלף שרי נ"ל פשוט דלא אמרינן בי' איסור דבוק, ועיין ש"ך סי' צ"ו סק"ט ולפי"ז י"ל דמתני' אמרה אם יש בה היינו בירך עצמו נגד הגיד ולא נגד הקליפה דלקליפה מצרפי' כל מה שבקדירה משא"כ לגיד עצמו צריך דווקא בירך עצמו כנ"ל וק"ל. ומה שהקשה תוס' לר"י למה לא יצורף הכל ולא רצה לומר דכל החתיכה חוץ לרוטב, עיין פלתי סי' צ"ב שכתב דתוס' ס"ל דאם כולו חוץ לרוטב אינו מפעפע בכל החתיכה דהבל הקדירה לבד אינו מועיל עיי"ש. אבל נצלה בה קולף ואוכל וכו' קושי' תוס' מבוארת הלא מוכח ממתני' דווקא בישול דהא נאסרה במליחה תחלה וע"כ דרותח דצלי אינו אוסר, ונ"ל ליישב. הנה חקר תוס' למה יועיל קליפה ולא נימא דקליפה אוסרת ותירץ דאין הנאסר יוכל לאסור או שבחצי חתיכה לא אמרינן נעשה נבילה ותוס' דחה טעם שני, והר"ן בסוגיא דטיפת חלב מסביר דכיון דלא אסרו רק משום לתא דבב"ח ובב"ח ליכא קליפה דדרך בישול אסרה תורה, הוציאו המחברי' מזה דהר"ן ס"ל ע"כ גם בצלי בב"ח לא אסור מדאורייתא דווקא בישול ממש, אבל מתוס' ומיתר ראשונים יראה דלא ס"ל כן דצלי ג"כ בישול מקרי ומכ"ש למה שתירץ תוס' כאן, וע"כ צ"ל כתירוץ ראשון של תוס' דאין הנאסר וכו' ואומר מעתה דממתני' הי' מקום לומר דגם דמוכח דע"י מליחה אינו נאסר משום דאין מבליע רק כדי קליפה דרותח דצלי אינו מבליע יותר, מ"מ קליפה זו תאסר האחרת רק במליחה אינו אוסר' דלא נעשה נבילה כיון דבב"ח לא שייך במליחה לא גזרו אגבה דבב"ח במליחה אבל בצלי ה"א הגם דאין רתיחתו יותר ממליחה, מ"מ גזרו חכמים בקליפה ע"י צלי' משום לתא דבב"ח וקליפה זו אוסרת אחרת וכן לעולם כקושי' תוס', ולכן הוצרך שמואל לומר דקולף ואוכל ומשום אין הנאסר, והא דפסחים נטף מרוטבו על החרס יטול חזינן דמהני קליפה אין מוכח די"ל שאני התם דלא נצלה ביותר מכדי קליפה, וגם שם התירא בלע מקרי ואין לאסור