כתב סופר גיטין חולין קסט

מהא דלא מהדרינן אבידתא, והשתא דהוכיח מכאן דע"כ סמכינן אטע"י שוב הדרינן לסברא חיצונה דעדיף מסימנא, ועדיין צ"ל איך הוכיח סברא זאת מהני שמעתין, ונ"ל לבאר יותר, הנה כל המעשי' דמייתי לעיל שאלו כולן תחלה אית לך סימני' והדר אית לך ט"ע, נראה כי כולם כיוונו לשאול באופן אחד והלא דבר הוא למה הקדימו כולם לשאול על סימני' והדר אט"ע, נראה לי כי כיוונו להודיע הדין וכן דרך אמוראי' בכ"מ להדר להודיע דינים לשואליה' ותלמידיה' כדי ללמוד ממנו במק"א וכן מצינו בש"ס בכמה דוכתא. ואומר כי במכווין שאלו תחלה על סימני' דאם ישאלו תחלה על ט"ע ויאמר שיש לו בו ויאמרו זיל שקול עדיין לא ידעו במק"א אם יהי' לו סימני' אם יסמוך עליו ולכן שאלו תחלה אית לך סימני' וכשיהי' לו ויאמר זיל שקול ידעו במכ"ש במק"א אם יהי' לו ט"ע דסמכינן עלה כנ"ל ומעתה א"ש דאמר השתא דשמעתינהו להנהו שמעתין שכל אלו שאלו במכווין תחלה על סימנא מוכח דט"ע עדיף דאל"כ הדרא הקושי' למה במכווין שאלו על סימנא תחלה וכה"ל כנ"ל וק"ל. האיך בני אדם מותרים וכו' עיי' יש"ש מ"ש בענין סומא וחרש איך מותר באשתו, ועיין בכור שור מ"ש אם לסמוך עלה ועוד פרטי דאי' בזה עיי' עליו. פרני' דהאי סימנא והאי סימנא וכו' פי' רש"י סי' בגופו ובכליו צ"ל תרתי למה לי, וראיתי בחידושי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכתב ע"פ המבואר דסימן בגוף כמו שומא וכדומה אינו סימן דמצוי' בבן גילוי וכן סימן בכלי' חיישינן לשאלה וכתבו בספרי' דתרתי יחד בגוף ובכלי לא חיישי' דאתרמו, והיינו רבותא דאשמעינן רש"י אפי' סימן בגופו ובכליו דאיכא סימן גמור מ"מ לא סמכינן למקטלי' וכתב שיש לכווין זה בלשון הש"ס פלוני דהאי סימנא והאי סימנא וכו' דתרתי סי' איכא מ"מ לא קטלינן עכ"ד הקדושי' וש"י. והנה הקשה תוס' דיש אופן דקטלינן על סימני' באופן שהתרנו אשה ע"י סימני' ושוב זינתה וכו' ושיטות תוס' דבאמת לא קטלינן, ועיין פ"י כתובות סוגיא דתרי ותרי ובקונטרס אחרון על כתובות ג"כ להסביר למה לא סמכינן על סימני' למקטלי' אם דאורייתא נינהו משום דזה עומד וטוען ברי לו שאינו ולא יוכל להמיתו משום סימני' ומיושב קושי' תוס' דהא האשה אינה יכולה לטעון ברי נגד הסימנים ושפיר ממותי' אותה עיי"ש, ועיין נב"י ח"ק בא"ע סי' נ"א ד"ה הואיל ואני קאי וכו' דג"כ כוון לדברי פ"י ואין שני נביאים מתנבאי' בסגנון אחד, והנה הנב"י כתב גם בעומד לפנינו ומודה לעדים ומ"מ איך נוכל להמיתו דבשנ' ראי' הוה התראת ספק שמא לא יודה עיי"ש, ובמח"כ כראה לי דזה אינו בכלל התראת ספק דאטו מקרי ספק שלא ידעו אם ימצאו אותו להביאו לב"ד וכדומה, והתראת ספק היינו בגוף החיוב אם יתחייב ע"י מעשיו מיתה אבל אם מחויב בוודאי רק תלוי בעדות שלא ילכו לב"ד או יטען שקר ויכחיש זה לא מקרי התראת ספק עכ"פ מחייב מיתה על המעשה שעשה והם התרו בו שפיר שיתחייב מיתה מדין ע"פ מעשיו, אלו אמרו לו בוודאי שב"ד יהרגנו רק על החיוב כנ"ל פשוט, והנה לא אתי הנב"י לפטרו משום שאם יודה יתחייב מיתה ע"י עצמו, דזה לא מקרי ע"י עצמו כיון שעדים לפנינו שמעידי' על הסימני' ואמרי' שזהו שיש בו סימני' אלו רק הי' בידו לשקר ולפטור עצמו וכל זמן שלא משקר אנו סומכי' על עדות העדי' ועל הסימני' ולא ע"פ עצמו נהרג, ודומה למ"ש המהרש"א בסוגיא ר"פ שור שנגח מ"ו ע"א דכיון דאיכא אומדנא תו לא מקרי ע"פ מודה בקנס כיון דהאומדנא כך ועיין תומי' שם מכ"ש וקו"ח כאן שצריך כהכחשתו כנ"ל אבל נ"ל דאין להורגו ע"י סימני' כיון שיוכל להכחיש א"כ הוה עדות שא"א יוכל להזימו דיאמרו העדי' אטו אנן אמרנו שזהו לא על גופו העדנו רק על סימני' ואנחנו לא נדע אם הוא זה וב"ד סומכי' על הסימני' לאמור שזהו ע"פ רוב וכדומה ובידו לומר שאינו ואולי באמת אינו ולא נגמר העדות ע"פ עדותינו ונ"ל שא"א לעשות בהם כאשר זמם וממילא העדות בטל לגמרי כנ"ל עיין וק"ל. ואולי י"ל בישוב קושי' תוס' דלפמ"ש דאיירי בידעי' בוודאי בשעה שזינתה כבר מת בעלה רק בעת שנשא' לא ידענו רק ע"י סימני', וי"ל דמאחר שנתוודע לנו שבעלה מת לא אמרינן שמא אז כשבאו עדים ואמרו דהאי סימנא והאי סימנא מת הי' אחר כשהי' בו ג"כ סימני' אלו וכי כן צריכי' אנו לומר ששווי' בסימני' אלו מת בעלה שמת בוודאי ועוד אחר שמת שראו אותו באלו סימני', אמרינן הגם שיוכל להיות שיש עוד מי שיש בו סימנים אלו בעולם דמיעוט איכא דאיתרנו מ"מ לא חיישינן לי' למיתה ומוקמינן אותו בחזקת חי