כתב סופר גיטין חולין קסג

למהר"ם דהיכי דאין גיד אוסר אין שומן אוסר, אבל ברשב"א יבמות פ"ב ע"ב בתוך הדברי' כשמזכיר דברים האסורי' מדרבנן כתב בשומן הגיד שאסור משום חלב, נראה דס"ל דגזרו בשומן הגיד אטו חלב האסור, וצ"ע דבחולין בחי' בדוכתא טובא לא נראה מדבריו כן ובתה"א בשער א' מדיני תערוב' בית רביעי כתב כמסתפק דשמנו של גיד עיקרו דאורייתא משום גיד או משום חלב אסור ומביאו ב"י סי' צ"ט עיי"ש, והי' נ"ל דבוודאי עיקר שומן הגיד משום גיד גזרו ולא משום חלב דהרבה חלבי' מותרי' ולא גזרו וכ"א יודע דבר זה רק מכיון שהוצרכו לגזור בשומן הגיד משום לתא דגיד אלא דלא הי' עדיף מגיד ואנן ס"ל אין בגיד בנ"ט גם שומן לא יאסר אלא מכיון שאסור לאוכלו שוב יטעו העולם משום שהוא חלב אסור ואם יקיל בפליטתו יקילו גם בחלב ולכן משום לתא דחלב הצריכו להחמיר יותר מבגיד כנ"ל נכון. והנה רש"י במתני' פי' וחלבו של שליל וצ"ע הלא מסקנת ש"ס דשמואל מפרש חלבו של גיד, ועיי' תויו"ט שהקשה כן על הרמב"ם, ונ"ל דכוונת רש"י דמדקתני מתני' וחלבו לאחר דקתני פלוגתא דשליל הך וחלבו קאי ג"כ על שליל אבל לא חלב שליל רק חלב דגיד בשליל וסתמא מתני' הכל על גיד קאי וחלב שליל אין כאן מקומו רק בפ' המקשה, ומתני' זו מדין גיד איירי וסתמא כפרושו וחלבו על גיד קאי רק מדמייתי זה על פלוגתא דגיד שליל ס"ל לרש"י דחלבו של גיד שליל קאי ואיכא רבותא דבשכיב כיון דאיכא גיד דמותר בשליל לשיטת רש"י בין לר"מ עד ב"ט מותר ואיכא חששא שיתירו גם בב"ט והי' מקום לעשות הרחקה לאסור אפי' חלבו וכן הי' גזירת רבנן בכ"מ במקום שראו שקרוב להכשל בו עשו הרחקה ובגיד שליל קרוב למטעי להתיר גם בב"ח ולא יחלקו בחדשי' ויאמרו מדבן ח' מותר כן ב"ט וקמ"ל רבותא דמ"מ אפי' חלב דגיד דשליל מותר וזה כוונת רש"י וחלבו היינו סתמא דגיד דבי' איירי דשליל היינו חלב גיד דשליל כנ"ל ליישב וק"ל. והנה שיטת הרבינו אפרים דהלכתא כר"מ בב"ט ומסתייע מר"י דאמר תפש חלב מב"ט חי דאסור וע"כ ס"ל כר"מ ותמה עליו דא"כ ר"י סתר עצמו דס"ל בפ' המקשה דד' סימני' אכשר בי' רחמנא וזה לר"י ועיין רשב"א. ונ"ל דס"ל לר"א כשיטת הרז"ה שם דחידש דגם לר"מ דס"ל ב"ט אינו ניתר בשחיטת אם דווקא לאכילה אבל מטהר מידי נבילה ובזה פליגי רבא ור"ח עיי"ש וא"ש דאמר ר"י שם דקיבל ר"י להא שמעתא היינו דר"ח דאמר ד' סימני' אכשר לר"מ וזה קיבל ר"י דד' סימני' אכשר לר"מ וכן ס"ל וא"ש כנ"ל נכון עי"ש. והנה שיטת הרמב"ם דב"ט ניתר בשחיטת אמו וחלבו וגידו אסור וכבר הקשו עליו דהוא נגד מה שאמר דהלכו לשיטתם ועיין הה"מ שנדחק, ונלפע"ד ליישב, הנה כתבו הראשונים דהרמב"ם הוציא מר"י דאמר תפש חלב מב"ט חי חייב וס"ל לרמב"ם דר"ל ור"י פליגי בפלוגתא דר"י ור"י דר"י פסק בחלב כר"מ וה"ה בגיד וס"ל לרמב"ם דבוודאי לר"י דמתיר חלב ב"ט א"א לומר דתלש אסור ונשחט האם מותר החלב וגיד דמה לחלב וגיד אצל שחיטה, רק ר"י ס"ל דכל שאינו נולד בחיי האם לאו חלב וגיד מקרי משא"כ ר"י ל"ל כוותי' בהא עיין בחי' ר"ן פ' בהמה המקשה שם ותבין, והנה צ"ל בב"ח דשרי לרמב"ם חלבו וגידו לאו משום דשחיטת אם מתיר רק דלאו חלב שור כשב מקרי, וכן בגיד צ"ל מקרא דכל בבהמה תאכלו דמרבה הכל ואפי' גיד צ"ל דגילה לן קרא דכל זמן שלא מקרי בהמה אין גידו נאסר ולכן ב"ח דלאו בהמה מקרי אין גידו נאסר אבל ב"ט דשור וכשב מקרי לענין חלב ולא נוכל לרבו' ב"ט מכל בבהמה רק דשחיטת אם מתיר באכילת בשר אבל חלבו אסור, וה"ה גידו דענין היתר שחיטה לא שייך לחלב וגיד וגם בב"ח לא מתיר רק מותר מעצמותו כל זמן דלאו בהמה הוא, כן צ"ל לרמב"ם, והנה לפמ"ש תוס' ריש פרקין דמה דאמר ר"י הלא מבני יעקב נאסר היינו ואז הי' בה טמאה בכלל איך שוב הותרה כן יש להקשות דכיון דאנן ילפינן היתר גיד בשליל מכל בבהמה וא"כ בבני יעקב דלא הי' להם דרש זה איך שוב התיר מה שכבר אסור, אלא דאם נימא דשחיטת האם מתיר הגיד ותקנתא דגיד הוא ע"י שחיטה א"כ לא שייך להקשות כן דלדדהו לא הי' להם תיקון שחיטה משא"כ לדידן ולא התיר מה שכבר אסר דלא ניתר עתה רק ע"י תיקון כמו אמה"ח דמותר ע"י שחיטה, אבל לשיטת רמב"ם דשחיטה לא מועיל לאיסור גיד כמו שאינו מתיר גיד האם ובב"ח מותר רק משום שחידשה תורה דווקא גיד משום כשב אסור וזה ילפי' מכל בבהמה כמ"ש א"כ קשי' שפיר דאיך התיר מה שכבר אסור דלבני יעקב הי' אסור כל גיד דהא לדדהו לא נאמר דשל ב"ח מותר, וע"כ הי' מוכרח מזה דבאמת היתר