כתב סופר גיטין חולין קס

אחד מבני חבורה וא"כ ידחה עשה ל"ת קמ"ל קרא דלא דחי, ושפיר מקשה ש"ס זבחים ניתי עשה וכתב תוס' דקושי' ש"ס דנילף משם דבכ"מ אין עשה דוחה ל"ת עיי"ש, והא"ש דמ"ש והארכתי דליכא עשה לאכול כל הפסח רק כזית לכל אחד וש"ס זבחים ופסחים א"ש עיין בכ"ז, וממילא דליתי לקושי' ש"א ואאמ"ו זצ"ל הנ"ל וא"ש עיי'. דהתירא ליכלי' דאסורא לישדיי' צל"ע לפי ש"ס פסחים פ"ג ע"ב דהקשה לרב דגידי צוואר לאו בשר נינהו מהך ברייתא דעצמות וגידי' אי גידי צוואר בשר נינהו אמטו להכי ישרפו וכבר הבאתי מ"ש תוס' דאינם בשר לאכול ולרש"י דיוצאי' בה מ"מ אין דרכם לאכול מנשרפי', והוי ניחא לש"ס, א"כ כדמתרץ בג"ה מאי קשי' לי' דהתירא ליכלו מי עדיף וראוי לאכול ג"ה למ"ד יש בו בנ"ט מגידי צוואר לה"א דבשר נינהו ומ"מ אין ראוי לאכול, וג"ה וודאי לא עדיף וכבר כתב הרשב"א דע"כ אין בו רק טעם קליש וליכא למיקים אטעמי' רק ע"י קפילא ונסיון למדנו שמשליכי' לחוץ או לחתולא כמ"ש הרא"ש פסחים, ושפיר קתני ישרופו שאין דרך לאוכלו וי"ל לפי שקאי שם על רב. דאמר גידי צוואר לאו בשר נינהו ולדידי' צריך ר"ח לחדש דברייתא בג"ה, והרי רב לקמן צ"ב ע"ב ס"ל דלא אסרה תורה אלא קנוקנת דיש בו טעם לשבח, מייתי' תוס' שם דס"ל דבגיד ממש ליכא דפליג דיש בו בנ"ט רק דס"ל יש בו בנ"ט ס"ל דקנוקנת אסרה תורה ועיי"ש ברש"י דהם רבים מאוד ונראה דכמו גידי בשר נינהו דמקשה כאן ליכלינהו כן שפיר מקשה לרב מג"ה דהתירא ליכלי כנ"ל וא"ש, והא"ש בזה דר"א ורבינא דחקו בשמנו ובגיד חיצון, ולא אמרו בקנוקנת דרבנן ויש להעמיד יותר בלשון גידו ולהנ"ל ניחא דלרב קאי וס"ל דהגיד הוא הקנוקנת וא"ש עיי' וק"ל. והכא במאי עסקינן כשהוכרו ולבסוף נתערבו, ראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שהביא שהקשה לו רב א' א"כ לא צריך דברייתא כר"י אתי' די"ל שנתערב בשארי גידי' ולא ניכר, ותירץ לפמ"ש הרמב"ם בפ"י מק"פ דנצלה הפסח בגידי' והראב"ד מצריך ליטול ג"ה ובכ"מ כתב טעם הרמב"ם דאין בגידי' בנ"ט ומודה למ"ד יש בנ"ט צריך ליטול הגיד הנשה ושאר גידי' נשארי' בתוכו כשצלאו, וא"כ קשה שיתערבו דיש היכר דאלו צלוי' וג"ה אינו צלוי, אבל בשתי ג"ה ימין ושמאל י"ל תחלה טעה ונטל השמאל ונזכר שטעה ונוטל הימין ושניה' אינם צלוי' ושוב נתערבו, ומדויק לשון ש"ס שהוכרו ופי' רש"י לאו דווקא ובפסחים פי' אורחא דמלתא נקט דמכיר בין ימין לשמאל, ולהנ"ל א"ש דהוכרו דהיינו תחלה טעה, ושוב הוכר בין ימין ושמאל ולבסוף נתערבו וכדבריו הנ"ל, אלו דבריו הקדושי' זצ"ל וש"י כי דברים נכוחי' ומתוקים הם. אבל בעניי לא הבנתי הקושי' מעיקרא איך אופן שיתערב באחרים אי בגידי בשר הלא ניכר דגידי בשר טעם גמור להם ויש לטועמם ואם ע"י נכרי אסור בעצמו יגמע ויפלוט דרק דרבנן הוא כמבואר בריב"ש, ובלא"ה ניכרי' לפמ"ש רש"י גידי בשר רכים המה, וגה"נ קשה ואי בגידי צוואר א"כ קשה ישליכם לחוץ דבלא"ה גידי צוואר משליך לחוץ כקושי' ש"ס כנ"ל פשוט וק"ל. ויש להקשות דלמא ברייתא באופן שהקדיש עובר במעי אמו למ"ד קדושה תופס בעוברין כמבואר ולא חל איסור גיד דאיסור מוקדשין קדים בש"ס ר"פ למ"ד ולדות קדשי' במעי אמן קדושי' כן בשמקדיש עובר במעי אמו דקדי' היכי דהקדיש קודם שנעשה ב"ט ולר"י דב"ט ג"כ גיד שרי א"כ לעולם קדים קדשים לגיד ושוב אין גיד חל עליו, ונ"ל דוודאי גיד מדרבנן אסור דלא עדיף משליל כסהפריס ע"ג קרקע צריך שחיטה ולכמה פוסקי' גם חלבו וגידו אסור, וכן באופן זה עכ"פ גידו מדרבנן אסור, וא"כ י"ל דגידי' נשרפו לששה עשר היינו כהנ"ל דלא יוכל לאכול הגיד ורק מדרבנן ולכן צריך שריפה כמו שומן לר"א וגיד חיצון לרבינא, ובאמת אם נימא דגם דאין איסור חע"א מ"מ איסור דאורייתא איכא והיינו דאמרו בש"ס יבמות סוגיא דכולל לקוברו בין רשעים גמורים משום דאיסור דאורייתא אית בי' רק דאין לוקין א"כ ל"ק, אלא דבאמת מתני' לעיל דהקשה דלמא גיד נוהג במוקדשי' היינו לאחר זריקה ותירץ דצריך דומי' דיעקב ולא חל איסורו לאחר מיתה נראה דס"ל דמחיים ליכא איסור כלל דהא דומי' דיעקב שנאסר מחיים משום גיד מדאורייתא וע"כ דס"ל דליכא כלל איסור דאורייתא כשאין איסור חל ע"א, ועפ"ז הקשה מהרש"א שם על קושי' תוס' דהוי מעל לגבוה דהוי מן המותר לישראל, ואי איסור דאורייתא אית בי' א"כ אסור לישראל וע"כ דס"ל דליכא איסור דאורייתא עיי', ותלמיד א' אמר די"ל בג"ה כיון דדומי' דיעקב צריך אם לא חל איסורו לא אמרינן עכ"פ איסור דאורייתא איכא אלא דלא לקי דלאו דומיא דיעקב הוא שאינו חל