כתב סופר גיטין חולין קנד

בתשוב' רדב"ז דריח אין בו מעילה כשמריח בריח קדשים אבל כשנוטל דבר מהקדש כדי להריח בו מעל דהא לוקח דבר ממש להנות מריחו נהנה מן הממש, ואומר דתרתי צריך מצוה לאו להנות ניתנו אלא שבזה לא די דהרי נהנה מן הקול אלא אין בו מעילה אלא דהרי נוטל השופר בידו לתקוע ונהנה משופר עצמו אלא כיון שאין כוונתו לכך רק לדבר שאין בו הנאה לתקוע של מצוה רק ממילא כשיוצא הקול מתהנה בו זה בכלל קול אין בו משום מעילה שאין בו ממש וכשנטל השופר לא נטל כדי להנות מקול ותרתי טעמא צריך להדדי והבן זה כנלפע"ד נכון יותר ממה שראיתי בספרן של צדיקים. ונ"ל קצת ראי' לשיטת הכל בו הנ"ל מש"ס כאן בתר דאמר לי' אם תקע יצא מקשה עוד מלולב איך לא ידע שיש לתרץ זה כמו זה דאם נטל יצא, ונ"ל דריטב"א הקשה למה בע"ז לכתחלה לא ובכיסוי אפי' לכתחלה ועדיין יקשה על ר"ז ותירץ באלו איכא משום מיאוס, ונ"ל משו"ה פשיטא למקשן דיעבד לא יצא דלא ידע למה לכתחלה לא אם מצוה להנות ניתנו גם דיעבד ואם לאו להנות ניתנו גם לכתחלה ודחי בשופר לא אם תקע יצא וסבור דלהכא לכתחלה לא משום שנהנה מ"מ כשיטת הכל בו אבל משו"ה בדיעבד יצא כמ"ש השעה"מ כיון דלא פעלנו אם נאמר שלא יצא עדיין נהנה הנאת רשות, ולכן הקשה עוד מלולב דבזה לא ידע סברא אם לאו להנות ניתנו למה לכתחלה לא וע"כ גם דיעבד לא יצא והשיב דיעבד יצא ע"כ משום מיאוס, ומנה רש"י דמפרש על תקע יצא לכתחלה לא משום מיאוס ע"כ דל"ל ככל בו הנ"ל עיין. סליק חי' מפ' כיסוי הדם בעזה"י בריך רחמנא דסייען עד כאן. חי' פרק גיד הנשה מתני' גיד הנשה נוהג בארץ ובח"ל בחולין ובמוקדש' ובו' הנה הרמב"ם [הל' מ"א פ"ח ה"א] מוסיף בנבילה וטריפה וצ"ל מאי רבותא דנבילות וטריפות כקושי' הש"ס וכי פקע איסור גיד, וגם צ"ל אם יש בו רבותא למה לא קחשיב מתני' הך רבותא, ונ"ל ליישב, בשאומר דרבותא באופן שנטרפה או נתנבלה בבטן אמו כגון שיש חסר רגל או יתיר וזה מתחלת ברייתו, וכן נבילה יש שניטל הירך וחללו ניכר והיינו שנברא כך וכדומה וא"כ איסור טריפה קדים וכן נבילה לאיסור גיד דבא אח"כ דטריפה ונבילה הוא מיד ואיסור גיד רק רק בב"ט כמו שפסק הרמב"ם, אבל איסור טריפות ונבילות פשוט דאיכא מיד כשנברא ונגמר בחסר ויתיר כמו שיש בו אמה"ח בעודו בן ח' כמבואר והרמב"ם נתן טעם דאיסור גיד וחלב מותר בב"ח דכאבר מן האם הוא ועיין הסברתי בפ' בהמה המקשה אבל לענין טריפה ונבילה חל איסורו מיד ואם תלש מן העובר שהיא טריפה ונבילה בעודו במעי האם אסור הבשר משום טריפה אם חל על אמה"ח כנ"ל פשוט, וא"כ איכא רבותא טובא דבא איסור גיד וחל:

אלא דצ"ל למה באמת חל איסור גיד עליו ונ"ל עפמ"ש האחרונים לרמב"ם דמחייב בגה"נ של נבילה וקדשים שתים הגם דס"ל אין בגידין בנ"ט, מ"מ ס"ל דאחשבי' רחמנא לגה"נ, וכתבו דמ"מ בגיד טמאה מותר ולא אמרינן אחשבי' כיון שאיסור גיד אין בו משום כל שבשרו מותר וכו' ממילא גיד זה לא אחשבי' רחמנא אלו דברי שעה"מ ופלתי ויתר גדולי אחרוני' ז"ל, ואומר לפ"ז דבאופן שנטרף ונתנבלה במעי האם חל איסור גיד עליו דהא ליכא איסור טריפה ונבילה עליו כל זמן דליכא איסור גיד עליו דכל זמן שאינו אסור משום גיד לא שייך אחשבי' רחמנא לגיד ושוב כשיבא איסור גיד יבא עליו איסור גיד ונבילה או טריפה בב"א כנ"ל עיי' ומיושב הרבותא דנקט הרמב"ם נבילה וטריפה, וא"ש מתני' דלא נקט רבותא זאת דהא מתני' ס"ל יש בגידין בנ"ט א"כ כבר חל נבילה וטריפה קודם איסור גיד, שוב אין איסור גיד חל עליו כנ"ל עיין וק"ל. ונוהג בבהמה וחיה וכו' הרשב"א בתשובה סי' שמ"ד כתב בפשיטות דגיד של אדם אסור וכתב מסברא דכל עיקר איסורו משום אדם נאסר ויש לו כף עיי"ש, ועיין שעה"מ שכתב דלרמב"ם דס"ל כל שבשרו מותר וכו' וס"ל בשר אדם אסור [הל' מאכלות אסורות פ"ב ה"ג] א"כ גה"נ של אדם מותר דבשרו אסור עיין בו, והנה לדברי הרשב"א הנ"ל, י"ל להסביר הא דאמרו חכמים דפליגו על ר"י דבסיני נאמר אלא שנכתב במקומו ובברייתא מבואר כדי להודיע טעמו, וצ"ל מאי רצה בזה שנדע טעמו ורוב מצות לא נגלה לנו טעמם וכבר דקדקו באחרונים כן, וי"ל דלהכי נכתב שם כדי שנדע מסברא דגם של אדם אסור, ובזה מצאנו להסביר הא דאמר רבא לקמן אליבא דר"ש אלא מדכתיב על כן לא יאכלו בני ישראל