כתב סופר גיטין חולין קנ

ואנכי עפר שהכל דשים עליו שאינו כלום ואפר שזורע בו ואינו מצמיח שאינו עושה פירות אלו דבריו הקדושי' וש"י. ואמר רבא בזכות שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצות לתכלת ותפילין תפילין כתיב וראו כל עמי הארץ וכו' וציצית תכלת דומה לים וכו' צ"ל מאי ענינו לזה זכה במדה כנגד מדה למצות אלו וגם מאי הכוונה תכלת דומה לים וים דומה לרקיע וכו' ונ"ל לפרש ולבאר, הנה אמר אאע"ה ואל תאמר אני העשרתי את אברם כתב הרמב"ן שבטח בה' שיתן לו ויקיים הבטחתו, ונ"ל כי רצה שישפיע לו ה' באופן שיכירו וידעו הכל כי בעבור שהכיר בוראו וקרא בשם ה' לכן השפיע לו ה' ולא יאמרו במקרה התעשר כי מלך סדום נתן לו עבור טרחתו ולכן החזיר לו ובטח בה' שיברכהו ויכירו וידעו הכל כי ברך ה' אותו ועי"ז יאמינו בה' ובעבדיו, ונגד זה נתן ה' לנו אות תפילין וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו היינו כי בני ישראל מצוינים בדבר הנראה ויכירו וידעו ברוב השפעה שנותן ה' לנו חוץ לטבע כי זה רק יען שם ה' נקרא עלינו ואנחנו עמו וצאן מרעיתו ועי"ז מתקדש ש"ש ורבים מעמי הארץ נלוים אלינו, וכן י"ל מצות ציצית שאנו מצויני' בה מקיפי' הבגד בכל צד לאחור ולפנים ויש בו חוט תכלת דומה לים ודומה לרקיע ולכסא הכבוד כדי שנזכור תמיד כי אנו מושגחי' מה' והכל בידי שמים ועסקינו ומלאכתינו הכל בהשגחת ה' ולא נאמר כח ועוצם ידינו עשה החיל הזה, וידוע כי עיקר עסקם בא"י ומסחרם הי' על הים זבולון לחוף ימים ישכון ולכן תכלת דומה לים וים לרקיע ודומה לכסא הכבוד להראות כי כל עסקינו והצלחתינו על הים הכל השתלשלות מלמעלה למטה סיבות מאת ה' אלקי ישראל, ולכן כשאנו זוכרים זה אנו מוצאי' עצמינו מחויבים לקיים רצונו ית"ש כי הוא הזן ומפרנס ומכלכל אותנו תמיד והכל מאתו ולא בכחינו והיינו וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ע"י שנראה הציצית ונתבונן בהשתלשלות מלמעלה למטה נזכיר כל מצות ה' לעשותם, וזה שהאמין אברהם ויבטח בה' כי הכל מידו ולא במקרה וראוי מצוה זו לבניו מדה כנגד מדה כנ"ל לבאר. דף פ"ט ע"א גדול שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם צ"ל מה נאמר יותר מה גרוע מעפר, ונ"ל הנה אאע"ה דיבר נגד ה' והכיר ערכו כי הוא קרוץ מחומר ואיך ידבר נגד מלך עליון ית"ש ואם כי הכיר ערכו שהוא עפר ואפר יוכל להיות שמ"מ דעתו רחבה עליו וגדול בעיניו יותר מכל בני אדם שהמה ג"כ עפר ואפר הוא יותר מהם ולכן אין זה ענוה נגד בני אדם במה שהכיר שהוא רק עפר ואפר אבל מרע"ה ואהרן נגד כל ישראל אמרו ואנחנו מה לא יוכלו לומר ואנחנו עפר ואפר כי כולם אינם רק זה אבל חילוק מדרגות יש ולכן אמרו ואנחנו מה והיינו דגדול הנאמר במשה ואהרן שהם הראו שפלות וענוות נגד בני אדם ואברהם לא ניכר בו ענוו' רק נגד ה' ולא נגד בני אדם והיינו שאברהם אמר ואנכי עפר ואפר וזה לא שייך רק נגד ה', אבל משה ואהרן לא אמרו כן רק ואנחנו מה בתוך המון ישראל אנחנו מה לכלום נחשבנו כנ"ל, ויובן דאמר דהע"ה ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם האריך כ"כ כי לא די במ"ש ואנכי תולעת כן כל סוג בני אדם ולכן אמר עוד חרפת אדם בתוך בני אדם הוא חרפה ובזוי עם בכל המובם הוא גרוע ושפל וק"ל. אחז"ל מאוד מאוד הוי שפל רוח ר"ת מאוד משה אברהם ודוד. אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן שנאמר תולה ארץ על בלי מה, נ"ל הכה יש שמראי' ענוה יתירה נגד כל אדם כדי שיצא להם שם טוב שהוא עניו ושפל רוח ודבורו בנחת וימצא חן בעיניהם וזה ענוה שלא לשמה ולא כן הי' משה ואהרן רק ענוים לשם שמים והיו בעצמותן ענוים ושפלי רוח והיינו תולה ארץ על בלימה היינו מי שהוא על בלי היינו בשביל לא דבר כמו על בלי הגיד לו בלו שום כוונה וחפץ הוא מה משים עצמו כשירים זה כמשה ואהרן וק"ל. מכסין בעפר עיר הנדחת, הנה הרמב"ם [ה"ש פי"ד הי"ג] כתב מכסי' בעפר עה"נ וכתב הכ"מ דמצות לאו להנות ניתנו ובלח"מ כתב דמי שלא מחוסר אלא קביצה וכו' וכבר תמה בכנה"ג יו"ד סי' כ"ח הלא הרמב"ם פסק מצות לאו להנות ניתנו א"כ בלא"ה מכסין ואי דלשון הרמב"ם בעפר ולא כתב באפר דוחקתי' לפרש משום דמחוסר תלישה קשה באמת הלא פסק להלכתא גם באפר מכסי' דלאו להנות ניתנה ולמה לא כתב הרמב"ם ג"כ באפר מכסין עיין בו, ונלפע"ד דרמב"ם רבותא אשמעינן דמכסין בעפר דתוס' ס"ל בכיסוי ליכא מיאוס אפי' כשמכסה בע"ז, והת"ח כתב דווקא בשל עיר הנדחת ליכא מיאוס כיון