כתב סופר גיטין חולין קמט

בכיסוי מ"מ כיון שכבר עשה מצותו במקצת הנשאר יש לו דין כדם בהמה ורבותא רבא איכא עכ"ד זצ"ל ושפתי' יוסק ועיי' בת"ש שמסופק באמת בדין זה. וכל זה במתני' דהכא, אבל בהא דדם קדשים דג"כ אמר בדם בהמה או חיה לא מהכי זה, ולפמ"ש א"ש דרבותא דאפי' בדם חיה דלא צריך לעולם ובהכשר מצוה מ"מ מותר כשדם הקדשים לא נתבטל ורבותא טובא איכא וא"ש אלא שבאמת גוף הדין עדיין צ"ע. לא שנו אלא שנפלו מים לתוך דם וכו' פי' רש"י לפיכך כל טפה וטפה שנפלה בטלה וכו' צ"ע מה רצה רש"י בזה שנפל טפה טפה הלא אין אנו דני' על ביטול המים רק על ביטול הדם ואולי י"ל שהי' קשה לרש"י קושי' תוס' זבחים הנ"ל איך מעלי' חולין ולזה ס"ל לרש"י דאיירי שנפל טיפה טיפה אלא דבאמת במים ל"צ לזה, כי מותרי' בלא"ה וצ"ל משום יין פי' כן ודוחק, וגם הלא רש"י ס"ל חוזר וניעור בין היתר בין איסור וא"כ נימא חוזר וניעור ועדיין אסור להקריב ולהעלו' וגם דברי ר"ח לא משמע כן וצ"ע. ותוס' בזבחים לא הקשה רק מיין עיי"ש. ולענין כיסוי אינו כן אין דיחוי אצל מצות פי' רש"י חוזר וניעור וצ"ע על תוס' דהביא כמה ראיו' דאמרינן חוזר' וניעור ולא מייתי סייעתא מכאן דע"כ חוזר וניעור, וכן צ"ע טובא על היש מראשוני' דל"ל חוזר וניעור כלל הלא מדר"פ מוכח דחוזר וניעור ונלפע"ד ליישב ע"פ סברת הר"ן בע"ז שהסביר מה יש בין צירצור לפי חבית וכתב כי בחבית דרך לשפוך לבור ל"א קמא קמא בטל דסוף להריק כהורק דמי' משא"כ בצירצור אין דרך לשפוך עיי"ש ונלפע"ד לומר עד"ז סברא יותר נכונה בכיסוי אם צריך לכסות כל הדם א"כ בששופך מקצת דם לתוך מים ויש במים כדי לבטל חיובא איכא על השופך שישפוך עוד דם האחר כדי להעלות הדם ששפך שיהי' חוזר למראה דם ושוב יכסה הכל אבל אם לא ישפוך עוד יהי' הדם ששפך למים אבד ואיבד מצות כיסוי דם זה ומצוה וחיובא לכסות הכל הגם שיוכל לקיים מצות כיסוי בהנשאר מ"מ לא קיים מצות כיסוי כתקנה וראוי ונכון וחיוב לעשות טצדקי לתקן מה שעוות תחלה ומעוות שיוכל לתקן הוא כשישפוך עוד עד שיהי' חוזר למראי' דם כי מצא מין את מינו, ולכן שפיר לכ"ע בכהאי אמרי' חוזר וניעור כי כל העומד לשפוך כשפוך שעמד לכך מיד וי"ל דרבנן דמתני' ס"ל צריך לכסות הכל וכן מורי' פשטות דבריהם וי"ל איירי בנתערבו ע"י אדם ולא מוכח מכאן כלום ולכן הביא תוס' ממק"א וגם אלו של"ל חוזר וניעור לא תיקשי להו מסוגי' דהכא, ומ"מ צריך ר"פ להא דאין דיחוי דאי יש דיחוי הלא בוודאי מכיון שנפל מיד נתבטל ונדחה הגם שסופו עומד להתערב, מ"מ בטל ברגע שנפל ונדחה וסברת הר"ן מועיל רק להיכי שראוי לערב עוד ולהוריק בו אמרי' לכ"ע חוזר וניעור דלא אמרינן שכבר אבד ולא ניער ולא יצטרף עם שלאחריו כי מתחלה עמד שיתערב ויצטרף ויהי' חוזר לקדמותו, אבל בוודאי עד שלא שפך עוד כבר בטל ומי יעכב כי"ל סברת הר"ן וא"ש דצריך ר"פ לאין דיחוי אצל מצות כנ"ל והוא נכון, שוב הראוני מה שהקשה בפלתי סי' כ"ח לדינא להפוסקים דל"א חוזר וניעור וס"ל בדם שנתערב במים דחייב לכסות והניח בצ"ע ומ"ש לא מעלה ערוכה רק בסוגי' ש"ס ולא לדינא כי פסקי' א"צ לכסות רק מקצת דמו ועיי'. בצללתא דדמא עיי' ת"ח דבר נכון וראוי' אליו ויש בו חידש לדינא ועיי' תשובת חתם סופר חיו"ד סי' ע' האריך בדין צללתא דדמא כשהופרש מדם לגמרי אם מותר באכילה עיי' היטב ותמצא נחת. דף פ"ח ע"ב הי' מהלך במדבר ואין לו עפר לכסות שוחק דינר זהב וכו' שורף טליתו וכו' הנה בב"י מביא המרדכי דנתן עצה אחר' מי שחס על בגדו ימציא הדם בבגדו וכשבא לביתו יכבס הבגד ויכסה הדם, והב"י תמה למה לא קתני עצה זו בברייתא ובד"מ מתרץ וכבר דחו האחרונים דבריו והאריכו כ"א למעניתו ולא עלתה בידם ישוב נכון, ולפע"ד נראה דס"ל למרדכי דוודאי לא ימלט שלא ישאר מקצת דם בבגד ועיי' ש"ע יו"ד סי' קל"ח סעי' יו"ד ובש"ך שם אלא הלא פסקינן שא"צ לכסות רק מקצת דם ועצה זו נכונה, אבל ברייתא י"ל אתי' כמ"ד צריך לכסות כל דמו ולכן א"א בתקנה זו כנ"ל והוא ישוב נכון. ואנכי עפר ואפר ראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שמפרש כפל הדבר עפר ואפר ע"פ שכתבו הא דאנו אומרי' ונפשי כעפר לכל תהי' היינו כעפר שהכל צריכי' לו זורעי' ומצמיח והכל דשים עליו כן מבקשי' מה' שיהי' צריכי' לו ומ"מ בל יתגאה ויהי' אסקופה הנדרסת בפני כל ענותן ושפל רוח, והנה לא ראוי' שיאמר אדם על עצמו כן שהוא במדריגה זו שצרי' לו ולכן אמר אאע"ה