כתב סופר גיטין חולין טו

קי"ט הנפקותא לדינא בין תוס' לרש"י עיי"ש. והנה הרשב"א כתב דאם ציוה לחשוד לקנות לו דבר חיישי' שקנה לו מהאסור כי לא אזדמן לו דשרי לי' וראיי' מעשר לי משלכי מי לא איירי דאמר לה שיהי' מתוקן, וכתב עוד אבל כשאמר לו קנה לי מפלוני מומחה והביא לי נאמן בכך דמרתת שמא יתפס בזה כגנב עיי' בו, ונראה להמעיין בדבריו כאן כי גם בדאוריי' נאמן בכך כי קאי על איסורי דאוריי' ודרבנן דאיירי לעיל, וצ"ע על הב"י בסי' קי"ט דדייק מהרשב"א בתה"ב שכתב דין על שציוה ליקח לו גבינה ממומחה ובא ואמר מפלוני מומחה דנאמן דמרתת ודייק בי' דווקא בגבינה שהוא דרבנן ולא בדאוריי' סמכינן על זה וצ"ע ממ"ש בחידושיו כאן דנרא' גם אדאוריי' קאי, ועיי' ט"ז וש"ך סי' קי"ט שצווחו על דין זה דב"י דסותר מסי' ב' דמצא בשר ביד מומר והו אמר שמפלוני קנה דנאמן דמרתת חזי' גם בדאוריי' סמכי' על סברא זו, וכן קשה מנכרי שהביא בצי' דנאמן לומר מעוף פלוני דג"כ דאוריי' הוא והש"ך נדחק עיי"ש ולפע"ד נראה ליישב כ"ז, הנה הבדק הבית הקשה על הרשב"א דכתב דינו כשציוה שיקנה לו ממומחה והוא בא ואמר מפלוני מומחה דנאמן ומסתייע ממתני' דדמאי ושם נאמר דציוה עליו קנה לי מפלוני מומחה והקשה עליו דווקא כי כשציוה עליו קנה לי מפלוני מומחה מרתת שישאל למומחה זה אבל כשהוא לא פירש לו מאיזה מומחה, אלא הוא מדעתו בא ואמר מפלוני קניתי י"ל דלא מרתת על מה שאמר מפלוני דיוכל לומר אח"כ דלא בדיוק אמר כן כיון שלא ציוה לו מפלוני עיי"ש, וע"כ הרשב"א לית ליה הך סברא דבד"ה, אבל נ"ל כי י"ל סברא אחרת בין אמר לו קחה לי מפלוני או לא דבאמר לו בדיוק קנה לי מפלוני רואה השליח כי אין לבו בטוח בו ואינו נאמן אצלו מאחר שמפרט לו קנה לי מפלוני מומחה לכן מרתת שפיר לשקר לו, משא"כ כשאמר לו סתם קנה לי מן המומחה ולא פירט פלוני מדלא פרט לו חושב השליח שמאמין לו ועכ"פ אין מרתת כי אין לו הוכחה שאינו מאמינו, והא"ש לעיל סי' א' דמצא מומר ובידו בשר ושואלו עליו ואמר מפלוני קנה מרתת שפיר כי לא ראה שמאמינו אדרבא רואה ששואל אותו ממי קנה ומעיין לו, וכן בנכרי שמעיד שמעוף פלוני נכרי בוודאי מרתת משא"כ בדין הרשב"א שאמר לו קנה לי מן המומחה ולא אמר פלוני יש הוכחה לשליח כי מאמינו ואינו מרתת כ"כ ומ"מ לענין איסור קל דרבנן סומכי' על סברא קצת דחושש שמא ישאל ויותפס כגנב אבל בדאוריי' לא סמכי' ומיושבי' קושי' ט"ז וש"ך כנ"ל עיי', והא"ש דכאן בחידושיו כתב סתם הדין דנראה דגם על דאוריי' קאי להמעיי' ומדייק בחידושיו כאן כתב אם ציוה קנה לי מפלוני מומחה א"כ שפיר גם בדאוריי' מהני וא"ש הכל עיי' וק"ל, ועיי' בבכורות ל"ו ע"ב התם כיון דאית לי' תובע מרתת פי' רש"י כיון דחזי דקפיד המשלח להזכיר לו שם האיש עיי' וק"ל. דף ז' ע"א אלא מקום הניחו לי להתגדר עיי' בהקדמת חתם סופר מ"ש אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שם ומצוה לשום עין עליו. וקסבר קדושה ראשונה וכו' רש"י וכן רוב ראשוני' מפרשי' קדושה ראשונה היינו בה"מ ראשון ושני של עזרא, ועיי' רמב"ם פ"א מהלכות תרומ' הלכה ה' דכתב הכ"מ דרמב"ם מפרש ראשונה ושני' באופן אחר עיי"ש הטיב, ועיי' רמב"ם ספ"ו מהלכות בית הבחירה שנתן טעם למה קדשה שני' קדשה לעתיד לבא ולא ראשונה, וסובר דמקו' המקדש עדיין מקודש, ועיי' השגת הראב"ד ובכ"מ שם, והכ"מ נתקשה על שכתב הרמב"ם לחלק בין כבוש יהושע שהי' בחרב וחנית ובין קדושת עזרא שהי' ברשו', ואטו גרע כיבוש בחזקה בחרב וחני' ועיי' חדושי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שכתב ליישב בטוב טעם ודעת דיב"נ כיבוש וחזר נ"נ וכיבש מידינו וגוי קונה בכיבוש מלחמה כדילפי' בפ' השולח מעמון ומואב טהרו בסיחון ה"נ קנה ונתבטלה קדושת יב"נ, משא"כ עזרא כשעלה לא עלה אלא ברשות כורש החזיק והי' עבדי' למלכות ושוב כשנטלו היונים מפרסי' ישבו ברשות יונים, ואף כשהחריבו עירינו וגלו אותנו מארצינו לא בטלו המלכו' הרשות שישבו ישראל בא"י ועדיין אותו הכח שהי' לנו בימי עזרא כשקדש דהיינו רשות מלכיות אותו הכח עדיין קיי' ולא נשתנה רגע א' אעפ"י דאחר החורבן ראשון הי' חורבן שלא עבר בה איש מאדם עד בהמה, אבל מימי עזרא ואילך לא נתרוקן א"י מישראל רגע א' ורשות מלכות קיים לכן לא נתבטלה קדושתה עכ"ד הקדושי' והם נחמדים מפז לכן העתקתים ושפתים יושק, ועיי' מג"א סוף הלכות נ"ב בישוב קושי' הראב"ד על הרמב"ם, ועיי' בס' לחם שמים. ודלמא הכא נמי חדא זמני רש"י נדחק, ועיי' בתורת חיים דבר נאה ומתקבל, ועיי' במהרש"א ח"א.