כתב סופר גיטין חולין קמז

מוסף מתפלל של מנחה תחילה כיון שזה זמנה עכשיו וחיובא בא עתה, בכ"מ קודם החיוב מתשלומין, וכי כן אחר שאכל בא זמן חיוב ברכה אחרונה וחיוב ברכה ראשונה הי' תחלה רק הי' יוכל להשלים אבל צריך להקדי' החיוב שעתה זמנו ומאחר שכבר בירך לאחריו איך יברך שוב ברכה שלפני' מאחר שכבר בירך לאחרי' לכן לא יברך ברכה שלפניו כלל, משא"כ במצות כנ"ל להסביר דברי הא"ז והם מלתא בטעמא, והרמב"ם ס"ל בכ"מ לא יברך לאחריו חוץ מטבילת גר וש"ך הליץ בעדו ועיי' פר"ח ופלתי, שוב ראיתי מ"ש בספר כנפי יונה ראי' מירושלמי דברכות עיי' בו והראי' נכונה וברורה לדינו של הרמב"ם. ולענין ברכת שהחיינו דמברך גבי כיסוי כמבואר בש"ע סי' כ"ח הש"ך נתקשה בו מ"ש מתפילין וציצית ומזוזה דאין מברך שהחיינו ולטעם דמצוה שעושים בשמחה קשה לשמחה מה זו עושה יותר מכל המצות ועיי' פלתי ובתב"ש שכתב איזה תירוצי' על זה, ואומר גם אני בעני' כי ראו חכמינו ז"ל בחכמתם כי יש כמה בני אדם שקשה עליהם להוציא הוצאות לקנות תפילין ציצית ומזוזה ומלבד שלא יעשו בשמחה גם מצטערי' בו לפעמים לכן לא תיקנו לברך שהחיינו, אבל במצות כיסוי אין בו הוצאו' רק ע"ד רחוק שאינו מוצא עפר ששורף כסותו וטליתו זה ע"ד רחוק וע"פ הרוב מצוה זו בחנם אין דבר שבממון בה לכן תיקנו לברך שהחיינו כנ"ל נכון. והא"ש דיובן מה דמייתי שם בתב"ש דבתרומה ומעשרות כיון שמאסף פירותיו מברך שהחיינו היינו הגם דיש בזה הוצאות מ"מ כיון שאז שמאסף פירותיו הביתה לא יקשה עליו לתת דבר מועט מכל מה שאסף ובעין יפה נותן ומברך שהחיינו בטוב לב כנ"ל ועיין. והנה בש"ע סי' י"ט איתא דלא יכסה עד שיבדוק תחלה הגם שליכא ריעותא לפנינו משא"כ בשחיטה ויפה הסביר הט"ז ועיי' ט"ז או"ח סי' ח' לענין בדיקת הציצית שכתב דברכה לבטלה חמור וצריך לברורי יותר מחשש איסור עיי"ש וצ"ל בשחיטה ג"כ לא נסמך על הרוב במקום ברכה, וצ"ל ג"כ כמ"ש הט"ז כאן בבדיקת ציצית לא נפסיד ע"י שנאמר שיבדוק תחלה ולא יסמוך על הרוב דמ"מ יוכל לברך עובר לעשייתן משא"כ בשחיטה ע"כ יברך אח"כ דסמכינן על הרוב אפי' במקום לא תשא כנ"ל ועיי'. ועיין ש"ך סי' י"ט סק"ב דמייתי תשוב' רש"י דאפי' במקום טריפה לא הוי ברכה לבטלה כיון שמטהר מידי נבילה, וש"ך הקשה עליו מירושלמי דברכות במאי דקאמר חזק' בני מעי' כשרים הם נראה אל"ה למ"ד דמברך אחר השחיטה הי' ראוי' לברך אחר הבדיקה, עיין בספר כנפי יונה דהאריך בגירסת ירושלמי ובישוב שיטת רש"י הנ"ל, ולפע"ד י"ל הגם דס"ל כיון דמטהר מידי נבילה יוכל לברך אבל מ"מ נ"ל למ"ד שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה איך יברך על השחיטה והוא לא שחט דטריפה לא מקרי שחיטה אלא באמת אנן פסקינן דשמה שחיטה רק בכיסוי הדם דכתיב אכילה וא"ש שיטת רש"י דירושלמי י"ל ס"ל לא שמה שחיטה ס"ל שפיר דהי' ראוי' לברך אחר בדיקה כמו אחר שחיטה, אבל לדידן דשמה שחיטה ס"ל לרש"י שפיר כיון דמטהר מידי נבילה מברך על המצוה ומברך שפיר על השחיטה דשמה שחיטה כנ"ל נכון. מתני' נתערב ביין רואי' אותו כאלו הוא מים וכו' בש"ס זבחים מקשה נימא לענין ביטול איסורי' ג"כ רואי' ולמה מב"מ חד בתרי בטל ומתרץ תנאי היא לענין רואי' וכי כן למ"ד רואי' באמת במב"מ באיסורי' צריך ס' מדאוריי' וכ"כ תוס' שם בדרבא דאמר מב"מ ברובא היינו למ"ד ל"ל רואי' וא"כ מתני' דהכא דס"ל רואי' ע"כ צריך ס' דאוריי' במב"מ, וא"כ רבא דס"ל מב"מ ברובא ס"ל דלא כסתם מתני' וכן ר"י דאמר בע"ז טעמו ולא ממשו ומפרש ר"ת היינו מב"מ דברובא דלא כסתם מתני', ועיין בספר טהרת הקודש פרפרת נאה דקושי' ש"ס ותירוצו רק לר"ל דס"ל הנאת מעי' משא"כ לדידן הנאת גרונו הכל תלוי בהנאת הגרון והרגשתו וכי כן במב"מ שאינו מרגיש מותר עיי"ש ודברי טעם הם וא"ש להלכתא דפסקינן כמתני' דהכא רואי' ופסקי' מב"מ דאוריי' ברובא משום דפסקינן בהנאת גרונו והרגשתו תלי' הכל. רואי' אותו כאלו הוא מים הקשה תוס' מנ"ל למילף מדם הפר ושעיר דמב"מ לא בטל דלמא הכא לא בטל משום שניכר אדמימות דם השעיר ותירץ שלא הי' בדם השעיר מראה דם רק כהה מראהו ועיי' בתוס' סוטה ט"ו ע"ב בפלוגתא דר' ישמעאל ורבנן בדם הציפור עיי"ש שכתב ג"כ כסברא דהכא, והנה בזבחים הקשה עוד איפכא הוי לי' למילף מדם הפר שקמא קמא בטל כשמערבו וע"כ דעולי' אין מבטלי' זא"ז או מב"מ לא בטל ואי דחוזר וניעור הלא כיון שנידחה אין חוזר