כתב סופר גיטין חולין קמה

למה הוי רוב מטפחי' רוב גרוע, ונ"ל דהוי כרוב דתלי' במעשה הגם די"ל דאין זה תלי' במעשה כ"כ כיון שטבע הקטנים לטפח וכמ"ש תוס' יבמות ובבכורות דגבי אדם רוב מתעברו' לא תלי' במעשה כיון שטבע מביא לכך, מ"מ לא דמי לגמרי להתם כמובן אבל רוב גרוע עכ"פ איכא כנ"ל, ולפ"ז נ"ל דגם דרוב מעשיה' מתוקני' הוי רוב גרוע, דבאמת הפ"י ריש מכילתין. הקשה איך נסמוך על רוב מצוים אצל שחיטה מומחי' הם הלא הוא רובא דתלי' במעשה עיי"ש, ולפמ"ש הרא"ה בבדה"ב דרוב מצוי' כל הוא ל"ק כמובן אבל כאן ברוב מעשיהם מתוקנים שפיר הוי תלי' במעשה היינו שישחטו היטב הגם שעומדי' ושוחטי' ועושי' מעשה מ"מ לשחוט היטב תלי' במעשה לכווין הסכין ושלא לדרוס ולגרום וכדומה זה צריך כוונה למעשה היטב משא"כ לשחוט שחיטה פסולה מתעסק בעלמא הוא עושה בלא כוונה לתקן המעשה שעושה ולכן הוי רוב גרוע לפע"ד ודומה לרוב מנופחי' דרוב גרוע הוא ומקשה ש"ס שפיר כנ"ל ועיין ובזה י"ל קושי' תוס' לעיל ד"ה מאי טעמא דר"מ וכו' דרבנן מאי טעמייהו אי רוב מעשיה' מתוקנים א"כ יהי' מותר לאכול וכו' ולהנ"ל א"ש דרוב גרוע הוא וא"א לסמוך עליו לאכול כנ"ל עיין וק"ל. והנה הרשב"א בתה"א במשמרת הבית בפלפלו עם בד"ה דנתקשה ברוב מצוין נימא סמוך מיעוט כתב הרשב"א כאן דרוב זה מעיקרו לסלק החזקה א"א לומר סמוך מיעוט לחזקה עי"ש במתק דבריו וצ"ל א"כ כאן ברוב מעשיהם מתוקני' דפלפל ש"ס דנימא סמוך מיעוטא והלא עוסק ובא לבטל החזקה, וע"כ צ"ל כמ"ש לעיל דרוב זה לא דשוחטי' היטב ע"פ הרוב רק דרוב מעשה קנון מתוקני' ולכן כשנוגע הדבר בשחיטה מקשה ש"ס נימא סמוך מיעוט לחזקה ושחיטה ממיעוט מעשיו היא דמקולקלי' כצ"ל ועיין. אמר ר"ח מודה הי' ר"י לענין ברכה שאינו מברך וכו' פי' רש"י לברך על השחיטה אחר הכיסוי מזה הוציא הרשב"א והר"ן דרש"י ס"ל דווקא ברכת השחיטה א"צ אבל על הכיסוי שני' צריך לברך והמה פליגו לדינא וכן ס"ל להרא"ש דא"צ לברך דכוונתו מיד על כיסוי השני' והר"ן כתב כיון דיוכל לשחוט ולכסוי בחד ידא, ונלפע"ד טעמא לאו משום הפסק שחיטה, אלא דס"ל דלא מועיל כוונה לכמה עצות בחד ברכה רק כשהדבר בעולם ומחויב במצוה בשעת ברכה, משא"כ כיסוי קודם ששחט אין כאן מצוה ואינו יודע אם יתחייב במצוה אולי ישחוט ולא יצא דם ושחיטה מ"מ כשירה כמבואר ולכן ס"ל לרש"י דאינו יוכל לפטור בברכת כיסוי הראשון כיסוי השני' קודם ששחט השני' וכן ס"ל לדעתי בכ"מ כדומה לזה כנ"ל, ונאמר לי שכ"כ בריטב"א. דף פ"ז ע"א למאי נפקא מיני' לבהמ"ז, בפלתי סי' כ"ח הקשה לפי המבואר יוכל לברך על כיסוי ראשונה ופוטר כל מה שמכסה אח"כ, א"כ הול"ל נפקותא בכיסוי עצמה אי שכח כל כך על כיסוי ראשונה ושוב שחטו עוד ובא אחר וכיסה אי שכר ברכה אינו חייב ואי שכר מצוה חייב ונדחק עיין בו, ולפע"ד נראה בישוב הקושי' הנה ש"ך ח"מ סי' שפ"ב מביא היש"ש דחידש בדרבנן לא מחייב ר"ג ובקצה"ח הקשה הלא ברכת כיסוי רק מדרבנן ונדחק דיש"ש ג"כ לא אמר רק במצוה דרבנן ולא בברכה עיי"ש, ואומר דפשיטא לש"ס דאם על ברכה מחייב מכ"ש אמעשה שהוא דאורייתא ולא מספקי' לש"ס אלא אי חייב אברכה או אמעשה דווקא והנה כבר כתב תוס' בב"ק דהיכי דאיכא ברכה ומעשה גם כשחייב אמעשה ואברכה מ"מ לא מחייב אלא אחת דמעשה וברכה שייכי' להדדי עיי"ש, וכי כן שפיר קאמר ש"ס שכר מצוה או שכר ברכה היינו דידע בוודאי אמעשה יחייב אלא דמספקי' אי אברכה מחייב ג"כ וכי כן חייבו ר"ג אברכה דהא המעשה אחר הברכה ומתחייב מיד בשחטף הברכה, ולכן לא מצי' נפקותא בכיסוי עצמה כמ"ש הפלתי דהא אמעשה בוודאי מחייב והוצרך לומר נפקותא לענין בהמ"ז והלא ברכ' הטוב דרבנן ומ"מ חייב וכן בכל ברכה דרבנן, אלא דקשה מאי דקאמר נפקותא אי שכר מצוה אחת הלא לפמ"ש הספק רק בברכה דרבנן והלא בבהמ"ז עכ"פ ג' ברכות דאורייתא, וי"ל באופן שלא אכל כדי שביע' ולרוב פוסקי' דרבנן, ומ"מ בשכר מצוה חייב גם בדרבנן משא"כ ברכה י"ל עיקרו דרבנן ועדיין יש לעיין. והנה הש"ך ח"מ מיישב קושי' תוס' דברכת הטוב ומטיב ביבנה תיקנו והוא דרבנן רק בברכה של כוס הוא ארבעי' וכבר הקשה בקצה"ח הלא גם ברכה על הכוס דרבנן, ולפע"ד י"ל ע"פ השיטות דסוברי' דברכה א' מעין ג' דאורייתא וצ"ל ברכה שלאחריו צירף לארבעי' כנ"ל וק"ל. וכתב הרא"ש דבזה"ז אנו דני' כר"ג ומי שכיבד לחבירו למול בנו ובא א' וחטף פטרו ר"ת ואפי' אי תפס מפקינן מיני' דהי' יוכל לומר אמן