כתב סופר גיטין חולין קמד

דפסקי' מחצה מעשיה' מקולקלי' אסור להחמיר לכסות משום שמא יאמרו וכו' ולפמ"ש ליתא כי באו"ב א"א להתיר משום זה וכן בכיסוי וכמ"ש עיי' וק"ל. תינוק שנמצא בצד העיסה וכו' שיטת רש"י דיש ספק בתינוק עצמו אם טיפח באשפה וכי כן יש לנו שני חזקו' של תינוק ושל עיסה ומ"מ רובא עדיף נראה דרובא עדיף משני חזקו' ובילדותי הבאתי ראי' מזה נגד תשובת הריב"ש דס"ל דרובא לא עדיף משני חזקות ולשיטתו מוכח נגד זה וגם מדלא הקשה תוס' משום הכי על שיטות רש"י ע"כ דל"ל כהריב"ש, ודחיתי אח"כ די"ל כיון שעל חזקה דתינוק כבר באנו לדון קודם שנגע בעיסה והוי רוב נגד חזקה ורובא עדיף שוב כשנגע בעיסה אין לנו רק חזקת עיסה כי חזקה של תינוק כבר נדחית מפני הרוב ואין לצרפה עוד ועיין סברא כזו במג"א סי' תל"ט ס"ק ג' לענין ס"ס עיי"ש, ועיין מ"ש לעיל בסוגי' דרוב בסברא זו ובזה נדחה ג"כ מ"ש הנב"י נגד הריב"ש מפרה אדומה דיש שני חזקות חזקת טמא וחזקת אינו זבוח, ולהנ"ל ליתא דהא חזקת שאינו זבוח כבר היינו דנים כשלקחה לפ"א, ורובא עדיף וחזקת טמא בא אח"כ ולא תצטרף עוד חזק' אינו זבוח לחזק' טמא, והריב"ש איירי משני חזקות שדני' בב"א חזקת חי וחזקת א"א שדני' בב"א עליהם ושפיר כתב מנ"ל דרובא עדיף משני חזקות כאלו וא"ש עיין ועיין תשובת זקני מ"ו הגאון מופת הדור מו"ה עקיבא איגר זצ"ל בספרו המכונה תשוב' מהרע"א בכתבי' מה שכתב לי על זה, ושוב מצאתי כדבריו בהפלא"ה על קידושין פ' ע"א והרגיש בשני חזקות לרש"י ופלפל שם כדרך אאזמ"ו זצ"ל הנ"ל אבל לא זכר אז דברי ריב"ש הנ"ל עיי"ש. וכעת נ"ל עפמ"ש תוס' ע"ז ל"ד ע"ב אי אמרת רוב איכא מיעוט וכו' דלהכי ליכא לצרופי חזקת הקיבה דלאחר שחיטה איתרע החזקה דהנך קיבו' אחר שחיטה בספק ע"ז קיימו וכו' עיי"ש ותראה כי דברי תוס' צריכי' הסבר ואינם מובנים לפי הפשוט, והנ"ל דס"ל לתוס' כתירוץ כי דידעי' בוודאי שמיעוט נשחטי' לע"ז א"א לדון על הקיבה שלפנינו שזו בחזקת כשרות דהא המיעוט יש לו חזקת כשרות ג"כ ואנו רואי' שמיעוט נשחט לע"ז ויוצא מחזקת כשרות שלו ואיך נימא בזו חזקת כשרות ולא נשחט לע"ז ואינך הם המיעוט מאי חזית ואין לנו לדון אלא אם זה מהמיעוט או מהרוב, אבל לא מצד חזקת כשרות דילי' כיון דסוף כל סוף יצאו עגלי' מחזקת כשרות דדהו, אבל בהמות הגם שיש מיעוט שיולדות זכרים מ"מ מוקמי' אחזקה שזו אינה מאלו המיעוט והיולדות זכרים אין מוכרח שהמה במקום יבום וחליצה היינו שיש לדון באלו בדבר זה, ושפיר איכא חזקה לבד מרוב משא"כ בקיבו' דא"א להמיעוט בלי שיודחה החזקה כנ"ל כוונת תוס' והוא נכון, וסברא כזו כתובה בר"ן גיטין גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה בשם רמב"ן לענין חזקת פנוי' דא"א להעמידם על חזק' פנוי' דעכ"פ א' יצאה מחזקתה שאחת נתקדשה ונאסרו הקרובי' אלא דמחלק בין הם לפנינו או לא עיי"ש, ותוס' ס"ל לפמ"ש הגם שאנו דכין על הקיבה לפנינו מ"מ אמרינן סברא זו וכנ"ל, ולפ"ז כן י"ל לענין חזקת תינוק דליכא למימר אוקי תינוק אחזקתו דהא לפנינו שכמה ניתנקו' והרוב מנופחי' ומתטמאי' ויוצאי' מחזקתם ולמה נעמיד תינוק זה דווקא אחזקתו יותר משארי תינוקות ואין לנו לדון רק אם הוא מהמיעוט או מהרוב ולדון על העיסה לומר אוקי עיסה אחזקתו ותינוק זה מהמיעוט בשביל חזקת העיסה כנ"ל והא דאמרי סמוך מיעוט מעשיה' מקולקלי' לחזקת אינו זבוח הגם שעכ"פ ידענו שרוב מעשיהם מתוקני' ושוחטי' שפיר ומוציאי' מחזקה, הא ליתא דרוב מעשיה' מתוקני' היינו בכלל מעשיה' לאו דווקא על השחיטה רק בכלל מה שעושין הרוב מתוקן או רוב מעשי' של כל א' מעשיו מתוקני' אבל לא ידענו שבשחיטה מתוקן וכשאנו דני' על השחיטה אמרי' שמעשה זו דשחיטה ממיעוט מעשיו כיון דאיכא חזקת אינו זבוח לפנינו וסמוך מיעוט לחזקה כנ"ל ועיין היטב בזה. סמוך מיעוט לחזקה וכו' צ"ע לפמ"ש דרוב תינוקות הוא רוב גרוע א"כ מאי מקשה הגמרא דלמא דווקא ברוב גרוע ס"ל לר"מ סמוך מיעוט לחזקה משא"כ כאן ברוב דקטנים אלא דלפמ"ש תוס' כאן דלכן גזרו רבנן דנראה כרוב גמור, ולר"מ דלא גזר ולא עשאוהו כיש בו דעת לשאול היינו דס"ל דאפי' ברוב גמור סמוך מיעוט וא"כ אין כאן מקום לגזור ומקשה ש"ס שפיר דאלו ברוב גמור ל"ל סמוך מיעוט קשה למה לדידי' לא עשאו כמי שיש בו דעת לשאול, ול"ק קושיתו, אבל לפמ"ש תוס' בקידושין פ' ע"א דלא משום גזירה עשאו כיש בו דעת לשאול אלא פליגי סתם דרבנן עשאו כמי שיש בו דעת ולר"מ צ"ע כהנ"ל כמובן שוב מצאתי בהפפא"ה שנתקשה בזה עיי"ש, ונלפע"ד ליישב דצ"ל