כתב סופר גיטין חולין קמג

בעודה מפרכסת כזית שלם היינו בצירוף גידין ועצמות וזה הי' אסור תחלה משום אמה"ח ועתה משום טריפה ניתר, אלא דלר"ש דכ"ש למלקות ניחא, אלא דלא הי' צ"ל לר"מ לטמאה אתי' וזה דוחק דבטמאה ליכא שחיטה כלל והי' יוכל לומר כהנ"ל דר"מ ל"ל כ"ש למלקות וצע"ק. דף פ"ו ע"א חשו"ק ששחטו ואחרי' רואי' אותם חייב לכסות, פי' רש"י אותם אחרים חייבי' לכסות מדכתב רש"י אותם אחרים נראה כי אלו מוקדמים למצות כיסוי מאחרי' כי על פיהם בא חיוב הכיסוי דלולי עדותם לא הי' חייב כיסוי כלל ולכן אלו מכסים כנ"ל ובין שני אלו מי שקדם וחטף מוקדם לברכה זריז ונשכר, וכי כן אם בא אחר וקדם וכיסה חייב לשלם כדלקמן כנ"ל ומ"מ צ"ע לדינא. וכן לענין או"ב וכו' צ"ל מאי וכן משמע שהראשון פשוט יותר, ונ"ל ע"פ מ"ש הפמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה דמ"ש הב"ח בסי' כ"ח דבספק נבילה פטור מלכסות כיון שאסור לאכול מספק שוב לא מקרי אשר יאכל עיי"ש וכי כן לענין כיסוי שפטור פשוט יותר מאו"ב שפטור ולכן אמר וכן דלא מבעי' לענין כיסוי אפי' לענין או"ב פטור כנ"ל, אלא דקשה מדמקשה ש"ס לרבנן מ"ש רישא ומ"ש סיפא הלא י"ל ברישא פטרו משום דכתיב יאכל משא"כ באו"ב וכבר הקשה כן הפמ"ג בעצמו שם עיי"ש והניח בצ"ע, ואולי לחומר הקושי' י"ל דהי' קשה לש"ס דאם רבנן בסיפא לא פליגי איך קתני וכן דמשמע דדין א' הוא עם כיסוי והלא רבנן פליגו באו"ב ולא בכיסוי אלא דלפי דמתרץ תחלה דמשום גזירה הוא בכיסוי ולא באו"ב א"כ מדינא בשניהם פליגו ומ"מ לא קתני פוטרי' משום גזירה באופן שנמלך או באשפה, ומ"מ כיון שבלא נמלך ושלא באשפה פליגי שפיר קתני וכן, אבל אם מדין אשר יאכל פליגי קשי' כהנ"ל כן י"ל באפשר לחומר הקושי' ועדיין צ"ע. ומודים שאם שחט שאינו סופג את הארבעים פי' רש"י דהתראת ספק הוא וכבר הרגיש בגליון ש"ס דצ"ל ספק עבירה, וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שמקיים הגירסא וכגון שאכל עמה ששחטו וגם שחט אחריו אח"כ אותו או בנו וא"כ ממ"נ עבר עבירה ומ"מ התראת ספק הוא כמו הכה את זה וחזר והכה את זה, או י"ל שאחרי' רואי' והלכו להם ולא העידו לפניו ושחט אחריו או"ב וטוב באו והעידו דשחיטה כשירה היתה ומ"מ התראת ספק הי' בשעה שעבר עכ"ד הק' וש"י. מאי טעמא דר"מ מסיק תוס' דלר"מ סמוך מיעוטא לחזקה והוי מיעוטא דמיעוטא וכתב מהרש"א דלהכי צ"ל רוב מקולקלי' דאי פלגא והוי רובא ומיעוט ור"מ חייש למיעוט והקשה בראש יוסף בשם אביו זצ"ל די"ל דאף דחייש למיעוט מ"מ פטור מלכסות ומותר לשחוט משום גזירה שמא יאמרו כדס"ד לרבנן והניח בצ"ע, ולפע"ד נראה בשנבין תירץ הש"ס רבנן אכולה מלתא פליגו ונטרו לר"מ וכו' וצ"ב למה נטרו לר"מ ולא פליגו מיד ברישא וכקושי' הש"ס ומעיקרא בקושי' מאי קסבר ולבסוף בתירץ מה קסבר דניחא דפליגו לבסוף ונ"ל לבארו הנה תוס' הקשה איך מקשה מדלא פליגו בסיפא איך מדמה שוא"ת לקום ועשה אם אמרו שלא יכסה משום גזירה איך יאמרו קום שחוט משום גזירה וכן הקשה ברשב"א ויתר ראשונים, ונ"ל דוודאי בקום ועשה לא מצינו שיאמרו לעשות מעשה אפי' אין בו רק איסור דרבנן, משום גזירה וחשש שיאמרו ולא מצינו כה"ג, אלא דקושי' הש"ס כך היא בוודאי אם הי' אפשר לצאת מחשש שיאמרו שחיטתן כשירה לגמרי במה שיאמרו שלא לכסות הי' ניחא אבל כיון דגם כשאסור לשחוט או"ב איכא חשש תכ"ל אלא דא"א להם לומר שישחטו משום האי חששא וכיון שא"א לצאת מחשש זה לגמרי ומחזי כתרתי דסתרי דלא יכסה ואסור לשחוט אחריו בבהמה דשייך או"ב הי' להם להניח הדבר על דינו שלא לכסות ושלא לשחוט אחריו, וזה קושי' ש"ס סיפא נמי איכא אמרו שחיטה מעלייתא הוא וזה א"א להתיר משום גזירה דקום ועשה הוא א"כ הדרא הקושי' לרישא למה אמרו שלא לכסות וכהנ"ל ומיושב קושי' תוס' על נכון עיי'. ומעתה א"ש דמתרץ הש"ס אלא רבנן אכולהו מילתא פליגו וגם ברישא כא גזרו והטעם בוודאי הי' גוזרי' ברישא אלא כיון שא"א למגזר לענין או"ב לכן הניחו על הדין גם בכיסוי כמ"ש והיינו דנטרו לר"מ עד דמסיק לכולהו מילתא ומשום דפליגו עליו באו"ב ממילא עי"ז פליגו עליו גם בכיסוי ולכן נטרו עד סיפא דפלוגתא דסיפא גורם דפליגו ברישא וא"ש נכון. ולפ"ז מיושב ממילא קושי' ראש יוסף בשם אביו זצ"ל דא"א לומר דטעמא דר"מ משום גזירה דהא בסיפא בקום ועשה פשיטא לש"ס דלא נתיר משום גזירה ולכן הוצרך לומר דרוב מעשיה' מקולקלי' כמ"ש מהרש"א ז"ל ועיין ש"ך סי' כ"ח שכתב לדידן