כתב סופר גיטין חולין קמא

איסור בידים ומיושב קושי' ראשונים היטב הדק לפענ"ד והוא נכון. סליק חי' פ' או"ב בעזה"י ברוך הוא וברוך שמו שעזרני עד כאן. חי' פרק כסוי הדם שחט חי' ואח"כ בהמה פטור מלכסות בהמה ואח"כ חי' חייב לכסות, הנה הרי"ף השמיט הך ברייתא ועיין ש"ך סי' כ"ח ע"פ קושי' תוס' לגרור ולכסי' וס"ל לרי"ף לאמת כן עיי"ש, והכה הא דלא הביא שחט בהמה ואח"כ חיה שפיר י"ל דפשיטא דצריך לכסות וגם למטה חייב ולגרר וס"ל להרי"ף דכוונת הברייתא ג"כ חייב שצריך לגרר זה מזה וכיון דמייתי דר"ז דם שע"ג סכין גוררו, תו ל"צ להביא הא דחייב וכעין זה כתבו אחרוני', אבל הא' דקתני בברייתא חיה ואח"כ בהמה פטור קשה אם אפשר לגרר מ"ט דברייתא דפוטר ואיך התחכם הרי"ף נגד הברייתא ולכן נלפע"ד ליישב, הנה הל"ח ומביאו בתב"ש כתב דחי' ואח"כ בהמה א"צ לגרר דהוי ככסהו הרוח דפטור ובתב"ש מסתפק אולי דווקא בדבר שמכסי' בו פטור משא"כ בדם, וכתב בהמה ואח"כ חי' בוודאי לא שייך לומר כסאו הרוח למטה כיון דעכ"פ מצות כיסוי למעלה שוב גם שלמטה חייב משא"כ בבהמה ע"ג חיה עיין בו סי' כ"ח ס"ק כ"ו, ואני אומר במח"כ דגאוני' אלו הא דאמרי' לקמן כסהו הרוח פטור היינו בשכסהו הרוח מאליו א"צ לעשות טצדקי לגלות כדי לכסות רק כשחזר ונתגלה מאליו, אבל כאן ששחט בהמה ע"ג חיה ובידים כסהו בדבר אחר חייב לגררו ולכסותו אם אפשר כנ"ל נכון ופשוט. אבל כנ"ל דיש לעיין לפי המבואר לקמן דחזר ונתגלה צריך לכסות ואמר ר"פ זאת אומרת אין דיחוי אצל מצות, ובש"ס סוכה פ' לולב הגזול דחי דאין ראי' מכאן די"ל ספוקי מספקא לי' אי יש דחוי או לא ומכסה מספק עיי"ש ובתוס' שכתב הגם בדבר שהוא בידו לכ"ע אין דיחוי אפי' בקדשי' ובכסהו הרוח הי' בידו מ"מ כיון שאינו מחויב דומה לדיחוי כאלו לא הי' בידו עיי"ש היטב והנה יש לדון לפ"ז בשחט חיה ואח"כ בהמה כשיקרוש שחייב לגרר ולכסה כמ"ש מ"מ י"ל דתלי' אי יש דיחוי אצל מצות דלמ"ד יש דיחוי א"כ פטור לגרר הגם שמחויב לגרר מ"מ לא הי' בידו עד שלא נקרש וגם אין וודאי שנקרש עד שלא נתערב כמ"ש הש"ך ואחרונים ולכן גם כשנקרש זה לעצמו וזה לעצמו מ"מ פטור מלגרר זה מזה כיון שהי' נדחה פעם ותלי' בספק אם יש דיחוי אצל מצות ומספק צריך לכסות בלא ברכה, והא"ש די"ל דבריי' ס"ל יש דיחוי אצל מצות ולכן פוטר לכסות והרי"ף לא הביא זה דס"ל כר"פ לקמן חזר ונתגלה חייב לכסות עכ"פ מספיקא דדינא כן בזה ולכן השמיט דין דחיה ואח"כ בהמה, והא דבהמה ואח"כ חי' דחייב כבר כתבנו דל"ק דפשיטא דצריך לכסות למעלה ואפי' למטה כשיקרש חייב כדר"ז צריך לגרר דם שע"ג סכין, ולא צריכנא להא דתב"ש דכתב דחי' ע"ג בהמה לא הוי ככסהו הרוח כיון שעכ"פ חייב לכסות למעלה, ולפמ"ש א"ש ביותר בחי' ע"ג בהמה לא שייך דיחוי כלל כיון שהי' דחוי מעיקרא וחוזר ונראה אפי' גבי קדשים כמבואר, משא"כ בהמה ע"ג חיה קודם ששחט הבהמה הי' נראה ושוב כששחט הבהמה עלי' נדחה וכשמגררו חוזר ונרא' וס"ל לברייתא יש דחוי ולדינא מספקא לן וחייב מספק ומיושב הרי"ף, ומיושב ג"כ מה דמייתי הטור משם בעל העטור ולא משמא דגמרא ועיי' ב"י ש"ך וט"ז, ולהנ"ל כי היה מקום לומר כהנ"ל וכהרי"ף ובעל העיטור ל"ל זה אולי ס"ל דלא שייך דחוי דלא הי' פטור דס"ל דווקא כסהו הרוח הוי כמכוסה ולא בחי' או סברא אמרו ועכ"פ ניחא לשון הטור עיי' בכ"ז וק"ל. דף פ"ד ע"ב דרש רב עינא אפתחא דר"ג השוחט לחולה בשבת וכו' פי' רש"י כיון שניתן שבת לדחות אצל שחיטה זו וכו' יש לעיין לפי תירץ הרא"ש בפ' יה"כ בסוגי' דמאכילי' קל קל דהא דשוחטי' לחולה ואין מאכילי' אותו נבילות משום דמאוס עליו, וכי כן אין השחיטה דוחה שבת רק משום שמאוס לו לאכול נבילה אבל בשביל המצוה אין דוחי' שבת כי כן לא שייך כיון שכבר ניתן שבת לדחות אצל שחיטה לכן יודחה אצל כיסוי ועיין. תקיעת שופר בגבולין תוכיח וכו' הקשה תוס' הא טעמא דשופר משום שמא יעבירנו והא לא שייך ביו"ט ותירץ דמשום הוצאה אם אשה הוא אסור להוציא שלא לצורך, הנה כבר נתקשו אחרוני' לר"ש דל"ל מתוך איך תוקעין ביו"ט וע"כ צ"ל דלא גזרו ביו"ט שקיל וכן לדידן בטומטם ואדרוגנוס ועיין סוף שאגת ארי' שהאריך וכן בשעה"מ, ולפע"ד ליישב בשנדקדק דתחלה מתחיל תוס' טעמא דשופר