כתב סופר גיטין חולין קלד

קפיד הקב"ה אבל במאי דרשינן שחיטה ושחט כראוי כגון חי' וכלאים נילף שפיר שבכלל שור הוא כמו שור דשבת, ואחר כל זה אומר דקושי' ש"ס כך הוא אי מאי קדשים כלאים לא היינו יודעים דנאמר משום דסמוך לקדשים ולא כתיב במק"א ע"כ לאורוי בא דיהי' דומה לקדשים ונוציא כלאים ועוד דאי תימא דלא נמעט רק חי' דומי' דקדשים ולא כלאים דמנ"ל למעט תרתי ונמעט רק חדא ומסתבר למעט חי' דאינו מינו של בהמה ולא נמעט כלאים, דעכ"פ יש במינו של בהמה וכן צ"ע ע"כ למסקנא דאו לרבות כלאים ולא מרבי' חי' ונמעט כלאים מדומי' דקדשים ע"כ דמסתבר יותר למעט חי' דומי' דקדשים כמ"ש מהרש"א, ומרבי' כלאים מאו ומצאתי שכ"כ בראש יוסף עיין בו, ונ"ל דהיינו דקאמר ועוד היינו גם אם נאמר דזה אינו קושי' דמדומי' דקדשים די כשנמעט חי' אבל מנ"ל למעט כלאים וכ"כ תוס' כתובות דסגנון דועוד בדרך הזה, האמר רבא כל מקום שנאמר שה וכו' היינו בפשט ל"ק מרבא די"ל כאן כיון דכתיב שור לא אמר רבא דילפי' שור שור משבת כמ"ש לעיל, אבל מאחר דעכ"פ ממעטי' דומי' דקדשים חי' וא"כ שוב א"א למילף שור שור משבת כיון דע"כ בחי' ליתא ממועט מקדשי' שוב לא נוכל לילף משבת וקשי' הא שה כתיב ושייך כללא דרבא הגם דכתיב בי' שור כיון שא"א למילף משבת, ומיושב קושי' ראש יוסף הנ"ל דמקשה ש"ס שפיר מרבא הגם דכתיב שור ג"כ כמ"ש ומיושב סגנון ס"ס ועוד הא אמר רבא כמובן כנ"ל דרך נכון וק"ל עיי' אור חדש פסחים כ"ו האריך בסוגי' זו. ע"ב אמר קרא או לרבות את הכלאים כתב תוס' דהא דאמר לעיל דלמא בקדשים אין בחולין לא הגם דא"כ לא צריך או הי' מוקי לי' לשום דרשא ונ"ל לבאר הנה רבנן דפליגי אחנני' ולא מרבי מאותו וילפו מהכא דלחלק צריך קרא ולא רצו לומר כחנני' היינו דס"ל מסברא דלא יהי' נוהג בזכרים כי דרשו טעמא דקרא משום רחמנות ורחמי האם על בנה ולא רחמי האב על בנו וכמ"ש רמב"ן במלחמות דמשו"ה י"ל במק"א חוששי' לזרע האב רק באו"ב לא חוששי' לזרע האב מהאי טעמא, והנה כל זה נ"ל אם נוהג בחולין ומוקדשי' אבל בה"א דאין נוהג רק בקדשים ל"ב האי טעמא משום רחמנות דא"כ למה בקדשים ולא בחולין, חולין שכיח טפי מקדשים, ומכ"ש לפמ"ש רמב"ן על התורה דלא חס רחמנא על או"ב רק כדי ללמד מדת רחמנות, ואיך לא למדנו ה' רחמנות בחולין דשכיח ומעשי' בכל יום וע"כ דליתא להאי טעמא רק גזה"כ הוא בלי טעם א"כ לאותו ה"א כ"ע הי' מודים דאותו לרבות זכר ואו לחלק יצא כנ"ל לבאר עיי' וק"ל. ר' יונתן אומר וכו' עד שיפרט לך הכתוב יחדיו, עיי' ש"מ ר"פ השואל ב"מ צ"ד ע"ב שיטו' רבינו פנחס דווקא בשוא"ת ס"ל לר' יונתן כך אבל בקום ועשה כ"ע מודים כמאן דכתיב יחדיו ומי שחייב עצמו ליתן לראובן ושמעון צריך ליתן לשניה' עיי"ש ועיי' שיח יצחק יומא ע"ב שהקשה משם דלפי שיטה הנ"ל הלא בולקח מדם הפר ושעיר עשה הוא ולכ"ע כמו דכתיב יחדיו ולכ"ע יהי' צריך לערב לקרנות עיי"ש ועיי' בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שמיישב קושי' זו ע"ד נכון, ועיין יו"ד סי' רכ"ח סעי' מ' באב שהשביע לבנו שלא ילוה רק מראובן ושמעו' דא"צ רצון שניהם דפסקי' כר' יונתן דכמאן דכתיב או דמי עיי"ש ובט"ז ס"ק מ"ט ועיי' בתשוב' חכם צבי סי' שהאריך בדין זה, וראיתי לאאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שהקשה כאן דפסקי' כר' יונתן איך מספקא לן אי או"ב נוהג בזכרי' כיון דלחלק לא צריך קרא ע"כ כחנני' וכתב כי נאמר לו שנתקשה בקושי' זו הגאון נב"י זצ"ל ולא נדפס בספריו, ואאמ"ו ז"ל מיישב קושי' זו עיין בחידושיו, ולפע"ד נ"ל לחומר הקושי' די"ל דלעולם דלא כחנני' רק דהכא צריך אותו לחלק דאם לא הי' כתיב אותו מקודם שהיינו מרבים מאותו. את הכלאים ויצא מכללא דרבא כל היכי דכתיב שה וכו' או שאינו דומי' דקדשי' הוי אמרי' או לחלק והוי ילפי' באמת מזה דלחלק צריך קרא דהא ר' יונתן רק מסברא אמר דל"צ קרא כמ"ש תוס' ולכן כתיב אותו לחלק כדי שע"כ נאמר או לרבות כלאים, וחנני' ל"ל זה רק כיון דמסברא ל"צ קרא לחלק ע"כ או לכלאים ואותו כזכר ואנן מספקא לן בהא אי כחנני' או נימא דאותו לחלק היינו כמ"ש דאתי לחלק שלא נימא או לחלק ולחלק צריך קרא מקודם שנימא לרבות כלאים אבל לאמת ס"ל בכ"מ לחלק ל"צ קרא כנ"ל וק"ל. דף ע"ט ע"א מאן חכמים חנני' הוא דאמר חוששין לזרע האב, הנה רוב ראשונים ס"ל דת"ק דחנני' ע"כ ס"ל בכ"מ אין חוששין לזרע האב ורמב"ן במלחמות כתב די"ל דספוקי מספקא להו מתרי טעמא או כיון דאצטרך בנו כרוך אחריו י"ל גזה"כ הוא באו"ב ובכ"מ חוששי' או י"ל זיל בתר טעמא משום חייס ורחמי האם