כתב סופר גיטין חולין קלג

ועיין ת"ח שכתב דהוכחת הש"ס דאין שלי' בלא ולד מדמרבה להתיר השלי' ע"כ משום דאין שלי' בלא ולד ועפ"ז מקשה קרא ל"ל למעט ביצאה מקצתה עיי' בו, ולא זכיתי להבין דבריו דאם מוכח דאין שלי' בלא ולד אבל מקצת שלי' בלא ולד אין מוכח וכמבואר בש"ס נדה הנ"ל דמקצת שלי' לא ידענו מכל שלי' ולכן דברי ת"ח צל"ע. ע"ב אבל קשורה בולד וכו' הנה הרמב"ם ס"ל דביצאה מקצת שלי' ולד קשור' בו מ"מ מקצת שלי' שיצאה אסורה, והראב"ד חולק עליו דשלי' בעצמה פרשה בעלמא רק משום מיחוי הולד אסורה משא"כ כשולד קשור בו אין בשלי' עצמה שום מיחוי עיי"ש, ונלפע"ד להביא ראי' לרמב"ם, הנה ש"ס לעיל ר"פ מביא ראי' משלי' שיצאה מקצתה דכאן דראש כילוד כולו ועיי"ש בתוס' דפשיטא אם ראש כילוד גם מה שבפנים אסור רק דש"ס מביא ראי' דראש כילוד, וצ"ע איך מייתי ראי' משלי' שיצאה דראש כילוד דלמא מתני' קאמר יצא' מקצתה אסורה היינו אותו מקצת ומנ"ל דכילוד הוא וגם הפנימי אסור דלמא אינו כילוד ומקצתו לחוד אסור, וצל"ע לכאורה, ונ"ל דש"ס הוכיח מדקתני כסימן ולד באשה וכו' מה צריך לזה וע"כ דרוצה לומר דסימן ולד בבהמה וחיישינן דלמא הוציא ראשו ועי"ז כולו אסור ואי רק מקצתו אסור מה שהוציא לא צריך לומר שסלי' סימן לולד דהא מקצתו גם בלא ולד אסור, וע"כ דרוצה לומר דכולו אסור גם מה שבפנים ולכן צריך לומר דהוא סימן ולד וחיישי' שהוציא ראשו כנ"ל עיי', ואם כהראב"ד דשרי' בלא ולד הגם מקצת שהוציא מותר דפרשא הוא, וכי כן עדיין י"ל דרק מקצת אסור והוצרך לסימן ולד דלולי זה שלי' בעצמה בלא ולד לא הי' נאסר אפי' מקצתה ועדיין מנ"ל כמה שבפנים שנאסר וע"כ כשיטת הרמב"ם דמקצתו גם של שלי' בלא ולד אסור כנ"ל נכון, ולהראב"ד צ"ע. ונ"ל להביא ראי' לשיטת הראב"ד מש"ס ב"ק י"א דהוכיח דאין מקצת שלי' בלא ולד ממשנתינו דאל"ה הוי ס"ס ספק ליכא ולד כלל ואת"ל דאיכא דלמא לא הוציא ראשו, וצ"ב לפוסקי' דהיכי דאין ספק א' מתיר יותר מחבירו לא אמרינן בכהאי ס"ס להתיר, איך הוי זה ס"ס דהא שתי ספיקות שווים דבין הי' במקצת ולד רק לא הי' ראשו ובין לא הי' ולד כלל עכ"פ מקצתו אסור ומה שבפנים מותר ושתי ספיקות שווים, ולשיטת הראב"ד ניחא דלספק שהי' בו ולד רק לא יצא הראש עכ"פ המקצת אסור, ולספק שלא הי' ולד במקצת אפי' המקצת מותר דפרסא הוא כנ"ל עיי' וק"ל. שבח והודי' לשוכן שחקים, אשר חנני דעה בארבעה פרקים, כן יאיר עיני במאור תורתו חוקים ומשפטים ויחזקני ויאמצני מצותיו להקים לבקשת חברים תלמידים המקשיבי' לקולינו ידידי נפשינו דלגנו מכאן לפרק גיד הנשה, וברצות ה' דרכינו נלכה ונשובה אל פרקים או"ב וכה"ד שדלגנו כעת אם יגזור ה' לחיים, נגהי ליום ד' פ' וישב תר"ו לפ"ק. חי' פרק אותו ואת בנו בסוגי' דחוששי' לזרע האב לא עיינתי כראוי ולא העלתי רק מעט דברים מחמת טרדות רבות דף ע"ח ע"א אי מה קדשים כלאים לא ועוד שה כתיב, צ"ל הלא קו' זו דועוד שה כתיב בלא"ה קשה לרבא מבריי' דנוהג בכלאים ואין לה שייכות לכאן וכן מקשין העולם, ונ"ל ליישב בשניישב ג"כ קושי' ראש יוסף על תוס' ד"ה ועוד שה כתיב כתב דהי' יוכל להקשות הלא שור ושה כתיב אי אתה יוכל להוציא כלאי' מביניהם אלא דעדיפא פריך, הקשה הלא תוס' בב"ק כתב דהיכי דכתיב שור ג"כ לא אמר רבא כללו דשה להוציא הכלאים עיי"ש וא"כ קשה מאי פריך ש"ס ועוד הא שה כתיב הא כתיב ג"כ שור ולא אמר בכהאי כללא דידי' עיי' בו שהניח בצ"ע. ונלפע"ד ליישב, די"ל מ"ש תוס' דהיכי דכתיב שור לא אמר רבא דשה להוציא הכלאי' צ"ל למה הלא שה ממעט ושור לא מרבה, לכן י"ל דהיכי דכתב שור ג"כ ילפי' שור שור משבת והכל בכלל ולכן לא אמר רבא רק היכי דכתיב שה לבד מוציא כלאים ולא היכי דכתיב שור ג"כ מרבי' הכלל משור שור משבת כנ"ל נכון בכוונת תוס' והנה הקשה תוס' על קושי' ש"ס אי מאי קדשים כלאים לא נילף שור שור משבת וגם בחי' נוהג ותירץ כיון שבבהמה טמאה ע"כ לא נהג ולכן לא ילפי' משבת כיון דלא נוכל לילף הכל, ונ"ל שתירץ זה מפוקפק דבהמה טמאה היינו טעמא דלא שייך שחיטה גבה ולכן אין בו איסור או"ב דלאו שחיטה כלל הוא והוי כנוחר ומעקר דפטור דעל שחיטה