כתב סופר גיטין חולין קלב

בי' ואף בעור ובשר חופים מ"מ טריפה, אלא שנדחה דינו מן הש"ס ועיי' בספר כנפי יונה שמיישבו, ואומר די"ל למ"ד דנשבר עצם כשר אפי' באבר דנחתך אסור י"ל דבאבר המדולדל חמור באותו מקום מבמקום דלא מיטרף בי' לעולם וי"ל מעתה דמתנ' דנשבר עצם דמטריף בי' נחתך נחתך אבל לא נשבר והאבר המדולדל הגם שלא יצא לחוץ ועור מקיפו לגמרי מ"מ צריך רוב הבשר קיים אבל ברייתא איירי בנשבר ברגל דלא שייכות טריפות כלל שאין חיות תלוי' בו לכן סגי' בעור או בשר לחוד ול"ק משנה אברייתא, אלא לפי הלכתא דנשבר עצם טריפה וע"כ מתני' בעצם דלא מטרפי' בי' והדרא קו' מתני' אברייתא ולזה א"ש תי' רבינו יונה עפ"י לישנא בתרא דר"י דעור משלים לבשר, והא"ש דהנהו תרי לישנא דר"י פליגי אי כרב בנשבר העצם או כשמואל וכיון שפסקינן כרב ממילא הלכתא כל"ב דר"י עור מצטרף לבשר וכשיטות רוב הפוסקים עיין. והנה שיטת הרמב"ם עור או בשר והראשונים תמהו עליו מה ראה על ככה לפסוק להקל כלישנא קמא, ונ"ל דקשה קצת אל"ב דעור אינו כבשר רק ברייתא אמרה קולא דעור מצטרף לבשר אבל עור לחוד לא מהני, למה לא קתני דין זה במתני' אם רוב הבשר ועור קיים דמטהר כבריי' בשלמא אם עור הרי הוא כבשר ואין בו חילוק כל"ק דר"י דאמר כן מצד הסברא בלי ראי' כלל והגירסא בבריי' עור או בשר ל"ק דלא הוזכר במתני' עור דמתני' חדא נקט בשר ה"ה עור והכל חדא וברייתא תרתי נקט אבל אם עור אינו כבשר, וצריך דוקא בשר וזה קולא שבמקום בשר גם עור מצטרף איכא צריכא שפיר לאשמעינן דעור יצטרף לבשר וכחא דהתירא הוא, אלא דס"ל עפ"י הסברא שכתבתי לעיל דאם נשבר עצם כשר י"ל דמתני' דנשבר באבר דמיטרף ביה וחמור אבר המדולדל ולכן צריך רק בשר, אבל בברייתא ברגל דלא שייך מעולם טריפות לכן סגי בעור מצטרף לבשר, ולפ"ז לדידן דנשבר טריפה וע"כ דמתני' בנשבר התחתון הדרא קושיתי וע"כ צ"ל כל"ק דעור הרי הוא כבשר וכן הגי' בברייתא וש"ס מקשה שפיר בל"ק הלא בברייתא קתני עור ובשר ולא משני דבריי' במקום דמיטרפי' בי' וצריך דוקא בשר, זה ל"ק חדא דידע דר"י גם באבר דמטריף בי' אמר, ועוד דא"כ הדרא הקושי' במתני' ממ"נ אם עור גרוע מבשר דבאבר דמיטרף לא מהני עור לחוד במאי איירי מתני' אם באבר דמטריף למה לא אשמעינן דעור עכ"פ מצטרף לבשר, ואם באבר דלא מיטרף א"כ יאמר עור לחוד, וע"כ דליכא שום חילוק בין עור לבשר, וקשה מברייתא ומשני כי האמת שכן גרס בבריי' עור ובשר, וכיון שפסקינן נשבר עצם טריפה ע"כ כלישנא קמא דר"י כן נ"ל ליישב עיי' וק"ל. ע"ז ע"א רשב"ל ואיסורא דאורייתא, צ"ל איך ס"ד לומר להקל באיסור דאוריי' משום התורה חסה וכו' ועיי' ת"ש מ"ש ועיי' כל זה לעיל מ"ו ומ"ש שם ונ"ל עפ"י שכ' הרשב"א בשם הרבינו יונה דע"כ גידין הרכים היינו בעצם השוק ל"ל דרבא ס"ל דבזה נחתך כשר כל"ב דרב ועולא ואין לדון רק על מצות פרוש דאבר ואמר התורה חסה, ורצה להקל באיסור דרבנן ור"פ א"ל דאיסור דאורייתא הוא דנחתך ונשבר העצם השוק טריפה כל"ק דרב כנ"ל עיי', אלא דקשה דרב פפא אמר לעיל ל"ב דרב דעצם השני כשר ואיך החליט כאן איסור דאורייתא, וצ"ל דמשמי' דרב אמר ולי' לא ס"ל וצע"ג. ת"ש דאמר עולא אר"י עור הרי הוא כבשר, פרש"י ותפשוט עכ"פ חדא דניטל שליש התחתון ולפענ"ד גם חדא אין לפשוט דלמא דאמר ר"י עור הרי הוא כבשר היינו בשלא ניטל הבשר מתחת העור ומ"מ הבשר אינו מגין כגון שהבשר מרוסס או ניקב, ואינו מגין מ"מ העור מגינה שפיר יען היא דבוקה ע"י בשר היטיב והגנה טובה היא ולא מגרע הפסק הבשר אבל באמת בשניטל הבשר והעור תלוי' למעלה מנא לן וכי כן לא נפשט כלום דכיון דיש לפרש ר"י באופן זה ויש לפרשו בשניטל הבשר, א"כ אנחנו לא נדע לדינא כלום וצ"ע, ע"כ העתקתי מכ"י אמ"ו הגאון נ"י. [חידושים על סוגי' זו הם מכת"י תלמידו של מרן המחבר זצ"ל]. דף ע"ז ע"א. מכדי אין שלי' בלא ולד למה לי קרא וכו' צל"ע בש"ס כדה כדהקשה דממתני' דהכא מוכח דאין מקצת שלי' בלא ולד הלא י"ל שאני הכא דאיכא קרא דאותה דממעט שלי' שיצתה מקצתה אבל אין הטעם משום שאין שלי' בלא ולד ולכן צריך לאשמעינן דין זה, ושוב מקשה הכא שפיר כיון דאין שלי' בכ"מ בלא ולד קרא למה לי הכא לזה, אבל התם בנדה לא מקשה מידי, ולפמ"ש הר"ן דהא דממעטי' מאותה היינו כיון שאין שלי' בלא ולד, כראה כיון דסברא הכא נוטה לכן ממעטי' מאותה ומקשה ש"ס כי כן ל"ל קרא כיון שע"כ אין שלי' בלא ולד ל"ל קרא כלל אבל פשטו' דברי ש"ס לא משמע כהר"ן הנ"ל.