כתב סופר גיטין חולין קלא

ויש לעיין בהורג אדם שנחתכו צה"ג וטריפה שהרג פטור אם משום שיש ביד אדם לחתוך למעלה ויחי' חייב משום הורג או לא דבתר השתא אזלינן ופטור, וכן יש לספק אם ההורג חתך בצה"ג וטריפה שהרג פטור אם נחייב אותו כיון שאפשר לחותכו למעלה וצ"ע. גם יש לעיין לשיטת הרמב"ן אם אחר שנחתכו צה"ג נעשה אבר א' מדולדל, אם כשחותך אח"כ למעלה מצוה"ג אם אבר זה חוזר ונכשר דוודאי אם חתך חתיכ' מן הבהמה קודם שחתך למעלה מצה"ג דזה לא יתכשרו אבל באופן שלא חתך לגמרי רק אבר מדולדל אם יתכשר בחתיכת הבהמה למעלה, או נימא כיון דמדרבנן כפרוש הוא לענין אמה"ח גם לענין זה חשוב כפרוש ולא יתכשר עוד הבהמה, והנפקותא לדינא דהא הי' טריפה קודם שנעשה אבר המדולדל שוב לא יחול אמה"ח האיסור על האבר המדולדל ואם כשחתך הבהמה למעלה מצה"ג עדיין איסור טריפות מדרבנן עכ"פ על האבר משום דכפרוש הוא לא יחול על האבר איסור אמה"ח מדרבנן דטריפה קודם לו, או נימא דוקא לענין אמה"ח יחשוב כפרוש אבל לא לענין איסור טריפות והדר ומתכשר עם הבהמה, וי"ל כיון שעיקר האסמכתא על קרא דבשר בשדה טריפה וכו' ועיקר הקרא בטריפה, א"כ מן הדין שגם באיסור טריפות יהא הדין של אבר או בשר המדולדל אבל לא נמצא כן בש"ס רק לענין אמה"ח, וכמה נפקות' איכא אם אין בו אמה"ח רק דלא חל על טריפה א"כ לכ"ע מותר ליתן לגוי גם להפוסקים דאבר המדולדל אסור ליתן לגוי וכן החמירו האחרונים דגזירה שיתן לגוי אמה"ח גמור, אבל אופן זה דליכא לישראל רק טריפות דרבנן ולא אמה"ח י"ל לא גזרינן שיתן לגוי. אמה"ח אחר שגם להגוי אין בו איסור טריפה מ"מ הלא לדידי' ליכא איסור דרבנן דאמה"ח רק אם יהי' לישראל איסור אמה"ח יתחלף עם אמה"ח גמור משא"כ בזה דאין לו שום איסור אמה"ח דאינו חל, וא"כ לפמ"ש הפלתי דיש לצרף קצת שיטת הרמב"ן, א"כ בנתינת אמה"ח לגוי ליכא רק חומרא יתירה יש להתיר באבר מדולדל כזה ליתן לגוי ולסמוך על הרמב"ן, ועוד נפקותא בדין איסורי' מבטלי' זה את זה אם יש בו משום אמה"ח או משום טריפה כמובן עיי'. והנה רוב ככל הראשונים חולקי' על הרמב"ן דלא מועיל חתיכה אח"כ וכבר כתבנו דברי הרשב"א דא"כ מעיקרא לא הי' טריפה כיון שרפואה קרובה לבא, והר"ן מביא ראיה מניקב הטחול ושוב ניטלה וכן בהקטינה הכולי' דע"כ צ"ל כיון שהתחיל המכה בגוף שוב לא מועיל מה שיחתוך למעלה עיי' וצ"ע לפמ"ש התוס' לקמן דבעוף דנפסק א' טריפה לאו הטריפות מצד עצמותו רק משום שסופו שיפסקו כולם, והנה צ"ל דע"כ פסיק' א' אינו מכאב שימות ממנו רק הטריפות שעי"ז יפסקו האחרי' ג"כ ואז יהי' כאב גדול כ"כ שימות בו, א"כ עדיין לא התחיל הכאב בבהמה ולמה לא יועיל אם יחתוך עתה למעלה ועי"ז יתכשר כי לא יבא לפסיקו' האחרות ולא יהי' כאב לעולם, ולא דמי לבכל מקום דסופו ליטול ואסור היינו באברים דטריפות מצד עצמות האבר שינטול ובתר סופו אנו דנין אבל בנחתכו צה"ג דאין הטריפות ע"כ למ"ד למעלה מצה"ג כשר רק משום כאב החתך ומאחר שלא התחיל הכאב עדיין אינו דומה לניקב הטחול והקטינה כולי' א"כ יהי' מועיל בזה שיחתוך כשיפסוק א', ואם נאמר דבאמת בזה מודים לרמב"ן לא יהי' נפסק א' טריפה כלל כיון שרפואה קרובה לבא כמו שהקשה על הרמב"ן ובזה לא מצינו פלוגת' דבעוף נפסק א' טריפה ואם נאמר דלוי דלא מכה יתר בעוף ס"ל כלישנא קמא דרב אשי כמובן, ולפי"ז לפי דנקטי' להלכתא דלא מוכח כלישנא קמא דרב וצ"ע. ע"ב ת"ר נשבר העצם ויצא לחוץ וכו' שיטת רש"י דמתני' וברייתא באופן שיצא לחוץ אלא דברייתא מפרשי טפי ממתני', ושיטת רבינו יונה שברישא דמתני' בלא יצא לחוץ לכן סגי ברוב בשר קיים בלא חיפוי, וברייתא ביצא לחוץ לכן צריך עור ובשר חופים, והקשה בתשו' הריב"ש ורמז עליו בב"י סי' נ"ה א"כ לל"ק דר"י דעור או בשר א"כ במתני' דלא יצא לחוץ והיינו באופן שעור מקיפו ע"כ מכל צד ומ"מ צריך רוב בשר קיים ויהי' גרע וחמור מיצא לחוץ דס"ל לר"י דעור מקיף הרוב סגי ולא צריך בשר כלל עיי' בו, והיא קו' חמורה לכאורה חוץ משנאמר דרבינו יונה מפרש כמו שמפרשי' להרמב"ם ורשב"א דעור כבשר היינו במקום דליכא בשר כדמתרץ לקמן דקנה משכ' דידי', והי' נלע"ד ליישב עפ"י שרצה הש"ד לומר ומביאו בד"מ דבנשבר עצם במקום דמיטרף הגם אם עור ובשר חופים רובו ובהמה כשירה מאור האבר עצמו אסור ועיי' ש"ך שהקשה עליו שהוא נגד הש"ס, והנה נראה שסברתו דבאבר שיש בו חיות בקושי שיעלה ארוכה מאבר דלא מיטרפה