כתב סופר גיטין חולין קל

והנה לא כן אפשר לפרש ארכובה עליונה ולמטה מיד ונחתך היינו נשבר דמצד הצומות ליכא, דזה ליתא דאיך קתני נחתך כשר אם הוא טריפה ולא שייך לומר דנקט נחתך וכוונתו על נשבר דזה לא עלה על דעת רב לומר, רק בנחתך למעלה פסול נדחק לומר דהנפקותא בארכובה בלא צה"ג באופן שנשבר אבל לא יפרש נחתך הוא נשבר רק דמתני' אשמעינן טריפות עצם בנחתך הגם דליכא נפקותא דממילא בלא"ה נמי אסור משום גידי' מ"מ איכא נפקותא באופן דנשבר דממילא נשמע מנחתך דפסול אבל לענין כשרות א"א לפרש דנחתך כשר היינו דנשבר כשר ולא נחתך ופשוט ומובן, ומעתה אומר דאי הוה נקט נשבר במתני' הוי טעינן לפרש דארכובה עליונה ולמטה מיד כשר דנשבר כשר דאין טריפות עצם מצד עצמותו, לכן נקט נחתך מוכח שפיר דע"כ ארכובה תחתונה קאמר וכדיוקו של רב ארכובה בלא צה"ג, וכ"ז לל"ק, אבל לל"ב דרב דלמטה מצה"ג א"א לתרץ כן דהא באמת מפרש ארכובה העליונה, וא"א לומר איפכא דהא דמפרש בל"ב ארכובה עליונה היינו משום קושי' עולא מאי וכן שניטלו צה"ג ואי הוי קתני נשבר הו"א דעל ארכובה תחתונה דלא הי' קשה כלל, זה אינו דהא לל"ב דרב דלמטה מצה"ג קאמר ע"כ דלא מדייק למטה סמוך א"כ כן י"ל עדיין ארכובה תחתונה ולמעלה לאו סמוך רק למעלה מצה"ג דהא לא דייק עתה סמוך למטה כן לא נדייק למעלה וא"כ בין דקתני נשבר ובין נחתך יש לפרש לכאן ולכאן וע"כ רק מסברא מפרשינן ארכובה עליונה קשה יכתוב נחתך ולעולא דאמר למטה סמוך על חצי עצם כמ"ש תוס' ניחא ול"ק קו' תוס' אבל לישנא בתרא דרב א"א לפסוק דנשבר טריפה ועכ"פ לישנא קמא דרב עיקר פסקינן כלישנא קמא דכרב וודאי פסקינן רק יען לרב איכא תרי לישנא וכיון דמוכח מפסק נשבר העצם דל"ק דרב עיקר פסקינן ככה כנ"ל ליישב שיטת רש"י ולשונו עיי'. ועוד צריך אני להוסיף להנ"ל הא דפשיטא לרב באמת דנשבר טריפה דלמא העצם לאו מצד עצמותו טריפה רק מצד צה"ג ונשבר כשר צ"ל דס"ל דאי משום צה"ג לא צריך כלל לנחתך למעלה טריפה דנדע דנחתכו צה"ג וע"כ לנשבר איכא נפקותא עיי'. והנה שיטות רוב הפוסקים כל"ב דרב ואין טריפות בעצם השוק בלמעלה מצה"ג, והרמב"ן חידש דאם חתך בצה"ג דיוכל לחתוך למעלה וכשר כיון שאפשר לקיים יב"ח, והרשב"א השיג עליו דא"כ לא יהי' טריפה מתחילתו כיון שהרפואה קרובה לבא הנה לא פליג הרשב"א והרמב"ן אם אפשר להתקיים יב"ח או לא דלא יפלגו בנסיון אם העיד הרמב"ן שחי יב"ח והנסיון למדו על כך לא הי' אפשר לפלוג עליו, אלא ע"כ לעולא ול"ב דרב דמכשירי' בנחתך עצם השוק ג"כ אין הבהמה חי מחמת חולי זה דאם כל הבהמות חיים וקיימים איך יאמר רב לל"ק דטריפה מה שרואי' בעינינו שחי ומשובחת ועל זה לא שייך מ"ש הרשב"א בתשובה כיון שכלל בידינו טריפה אינו חי' צריך להכחיש המקרה והיש"ש כתב א' מני אלף חיים, אבל כבר כתוב בספרן של צדיקים דאם אנו רואים כמה וכמה שחיים איכא הוכחה שפיר, וא"כ אם הנחתכים למעלה מבה"ג חיים ומשובחים לא הי' רב פליג ונ"ל דרובם מתים ורב ס"ל דמחמת טריפות ועולא ול"ב דרב ס"ל דמחמת חולי ויסורים מתה אבל איכא סמא דחי' שאפשר שתחי' יותר מיב"ח וכשירה, וא"כ כ"ש שאם נחתך למטה מצה"ג ואח"כ למעלה אפי' לרמב"ן דכשר עכ"פ לא עדיף מאלו חתך מיד למעלה ולא יחי' יותר, וע"כ לאו כוונת הרמב"ן שראה וניסה שחיי' רק שכתב באופן זה שחתך אח"כ למעלה אפשר לחיות יב"ח כשיתרפא ויוקח לה סמים ואינה רק מסוכנת ורשב"א ס"ל דטריפה גמור הוא כנ"ל והדברים פשוטים רק מאחר שראיתי שרבים מבני חבריי' מגמגמי' בפשט דברי הרמב"ן והרשב"א לכן כתבתי והוא פשוט. ועיין בחי' ריש פ' אלו טריפות עשיתי סמוכים לדברי הרמב"ן הנ"ל מדרש דמייתי רש"י סוף פ' שמיני בין החיה הנאכלת לחי' אשר לא תאכל בין שנולדו בה סימני טריפה וכשירה ונולדו בה סי' טריפה ואסורה וכבר עמד בתשו' רשב"א איך שייך סי' טריפה וכשירה, אם כשירה לית בה סימני טריפה, ולשיטת הרמב"ן א"ש דנולדו סי' טריפה שחתך בצה"ג וטריפה ושוב חתך למעלה והדר' כשירה והיינו שנולדו בה סי' טריפה ומ"מ כשירה. אלא דצ"ע איך יליף ר"י טריפה חי' מדקרי לי' בין החיה אשר לא תאכל ע"כ שתוכל לחיות, והיינו אם טריפה אינה חיה יב"ח לא מקרי חי' הלא י"ל באופן זה שחתך בצה"ג א"כ טריפה היא, מ"מ בסוג חי' מקרי ואינה כמתה כיון שיש ביד אדם בכל עת ורגע להחיותה לחתוך למעלה מצה"ג וחיתה, והלא היכי דבדרא לה סמא דחי' מקרי חי' הגם שאין לפניו הסם ולא ישיגו לעולם מ"מ כיון שישנו בעולם שתתרפא ותחי' מקרי חי' מכ"ש באופן זה שבכל עת בידו לרפאות וצ"ע.