כתב סופר גיטין חולין קכט

על נכון דהרא"ש סבר תחלה בספק זה דארכובה היינו עצם המפסיק בין רגל ובין עצם השוק וא"כ סתרו הדיוקים דלמטה כשר משמע הערקום טריפה ודיוק דלמעלה משמע עצם הערקום כשר וכתב כי לחומרא עבדינן היינו שע"כ חד לאו דוקא ומחמירי' ואומרים הך למעלה לאו דווקא ולא בדיוק אמר, ולפי"ז בין הערקום לשוק טריפה בוודאי ואין בו ספק כלל דאין זה רק הערקום הוא הטשיך עיי' בפר"ח והנה בש"ע פסק בערקום להקל ובין הפרק להחמיר, ולהרא"ש הנ"ל הי' לנו להחמיר ולנקוט חומרא דדיוק דרישא דלמטה כשר ועיין ט"ז וש"ך, ונלפע"ד להביא ראי' דהערקום כשר והך דיוקא לאו דוקא. הנה תוס' הקשה לקמן לרב דנשבר כשר למה לא קתני רבותא יותר דנשבר כשר ונדחק ונ"ל ליישב הנה נשבר שייך בעצם אבל בין הפרקים כמו בין הערקום להתחלת האמצעי במקום שמחוברים יחד לא שייך נשבר רק שנפרדו זה מזה והיינו נחתך אבל לשון נשבר לא שייך רק בתוך העצם עצמו כמובן, וא"כ א"ש דמתני' אמר למעלה מן הארכובה היינו מיד בסוף הארכובה טריפה קודם התחלת העצם האמצעי טריפה ולא שייך נשבר רק נחתך ואם הוי נקט נשבר הי' מורה כי הטריפות מתחיל רק בעצם השוק ולא קודם בין הפרקים ומיושב קו' תוס' וכיון דפסקינן נשבר עצם טריפה מוכח דערקום עצמו כשר דאל"כ דמתחיל מן הערקום הטריפות דארכובה עצמו טריפה כדיוק דלמטה א"כ הדרא קושי' תוס' לדוכתא דינקט נשבר חוץ משנאמר כאינך דברי הרא"ש דתוך הפרק בין ערקום לרגל טריפה כמ"ש הפר"ח בפירושו אבל אם נאמר דארכובה היינו הערקום כפי הפשוט לכל מוכח להקל כמ"ש עיי'. והנה היש"ש הקשה על הרא"ש דאם הערקום עצמו טריפה א"כ מאי מקשה מאי וכן שניטל צה"ג הלא כל נחתך טריפה בערקום דליכא צה"ג כדלקמן ומשום נחתך טריפה וכן הקשה בפלתי ויתר אחרונים וכבר קדמום ביש"ש:

ונלפע"ד להעמיס זה בדברי רב דאמר ארכובה בלא צה"ג היינו שחידש דלמעלה לאו מן הארכובה ואינו בכלל אלא ארכובה עצמה בכלל ושם ליכא צה"ג והיינו ארכובה בלא צה"ג ולא אמר עצם בלא צה"ג רק ארכובה דשם ליכא צה"ג, וע"ז מקשה לו והלא נחתך תנן היינו כקושי' תוס' למה לא קתני נשבר וע"כ צ"ל כמ"ש דעל בין הפרק קאי דלא שייך נשבר ואי על הארכובה קשה נחתך קתני וע"כ דארכובה עצמה כשר רק בין הפרק ושם איכא צה"ג כמ"ש לעיל וא"ש עיי', כי נכון הוא, אלא דצריך אני ליישב לפי"ז איך אמר רב דיוכל להשיב למעלה מצה"ג א"כ יקשה הרי נחתך תנן הגם דגם שם שייך בין הפרק מ"מ איך יעבור העצם דשייך בי' שבירה וינקוט נחתך משום בין הפרק למעלה ממנו, וא"כ לא צ"ל דשפיר עביד דלא השיב משום למעלה תנן הלא נחתך תנן ג"כ קשה, וליישב גם זה אומר ע"פ מ"ש המהרמ"ל דלפי שאמר רב למעלה מצה"ג א"כ למטה במקום צה"ג אין טריפות בעצם מצד עצמותו וכוונתו בוודאי אם נחתך טריפה אבל בנשבר למטה כשר רק למעלה יש בו טריפות מצד עצמו דסמוך יותר לגוף עיי' כן כוונתו ועיי' פלתי שהבין כן ופשוט, וא"כ י"ל בוודאי בפשוט מפרשי' למעלה מיד בסמוך ואי הוי קתני נשבר הוי מפרשי' למעלה מיד ונשבר שם טריפה, ולכן קתני נחתך וע"כ צריכי' אנו לפרש למעלה מצה"ג מקושי' דמאי וכן שניטל וכו' וע"כ אלמעלה מצה"ג וה"ה נשבר אבל במקום צה"ג אין טריפות בעצם וכהנ"ל והא"ש דלפי דאמר רב למעלה מצה"ג לא הי' קשה לי' מנחתך קתני רק למעלה קתני וא"ש ועיי'. וי"ל בזה הא דלקמן שלחו כוותי' דרב והדר כוותי' דשמואל והדר כרב למה חזרו כשמואל ושוב כרב ועיי' זה בת"ח לקמן ולהנ"ל י"ל תחילה סברו כוותי' דרב דהלכתא כוותי' באסורא ושוב דייקו היטיב והי' קשה קושי' תוס' למה קתני נחתך ולא נשבר והוכיחו ע"כ כשמואל ושוב דייקו ביותר סתירת הדיוקים במתני' אם ארכובה עצמה כשר או לא ופשטו דבין הפרקים לבד טריפה ולכן לא קתני נשבר וכמ"ש. או שעלה בדעתם אח"כ דקשה ג"כ מאי וכן שניטל צה"ג והעלו דאלמעלה מצה"ג קאי וא"כ א"ש דקתני נחתך כמ"ש ולכן שדרו כוותי' דרב וק"ל. חתכה מכאן ומתה חתכה מכאן וחיה, הנה רש"י פסק כל"ק דרב וכתב דפסקינן לקמן נשבר עצם טריפה וכ"ש נחתך ועיין רא"ש פרושו ברש"י מאי שייכות יש לזה עם דין דנשבר עצם ועיין רשב"א בחידושי' וביתר ביאור בתה"א ונלע"ד ליישב ג"כ בשניישב עוד קושי' תוס' לקמן הנ"ל דלרב למה קתני נחתך ולא נשבר, ונ"ל דלפי שהשיב רק רב ארכובה בלא צה"ג ולפי הפשוט כוונתו דמתני' קתני נחתך טריפה מצד עצמות העצם וממילא נשבר ג"כ טריפה ובזה איכא נפקותא,