כתב סופר גיטין חולין יג

מרבי' אומת העולם מאיש איש שנודרי' נדרי' ונדבות כישראל וע"כ מכם לומר בכם חלקתי כנ"ל ועי' לקמן י"ג ע"ב דמקשה ומתרץ ש"ס כן וק"ל. ע"ב אדם ובהמה תושיע ה' אלו בני אדם שערומי' בדעת כאדם ומסימי' עצמן כבהמה פי' רש"י שערומי' בדעת כאדם הראשון ומשימי' עצמן כבהמה דמאי רוחו וצ"ע למה לא אמר ומשים עצמו כמרע"ה דקרא מעיד עליו ומשה הי' עניו מכל האדם וכו', ונ"ל לפרש ע"פ דברי הרמב"ן (ויקרא א' ט') והסכימו עונו הראשוני' דענין הקרבת קרבן לכפר הוא שישים אדם אל לבו כי נתחייב להקריב עצמו לה' עבור חטאו ויחשוב בשחיטת קרבן כאלו שחט עצמו לפניו ית"ש ובזריק' דם כאלו נזרק דמו וכן בכולן וזה בעצמו מכפר, והנה מצינו קרבן שמכפר אפי' אין בידו עוד מצוה והוא ריק מכל באשר ידוע דאדה"ר שחטא והקריב שור פר וכיפר עליו' וכתיב וידעו כי ערומי' הם פי' רש"י מצוה אחת היתה להם ונתערטלו הימנה ומ"מ נתקבל קרבנם כמבואר במדרשים, והיינו אדם ובהמה אלו שערומי' בדעת כאדם הראשון היינו שהם ערומים ערטלאים בדעת ומזימה אין יודעי' ה' ואת תורתו כאדם הראשון שהי' ערום וערטלאי מכל ומשימי' עצמם כבהמה דהיינו שמקריבי' קרבן וחושבי' בלבם כאלו מקריבי' עצמם והיינו שמשימים עצמן נקרבי' לפני ה' כבהמה אז תושיע ה' ויכפר לו עליו כנ"ל וק"ל. עוד נ"ל לפרש ע"פ האמור עם ספרי המחקרי' כי צריך אדם לחקור אחר טעמי המצות ולעמוד על בורין וכל אחד לפי שכלו אשר חננו ה' ישכיל ויבין אבל לא יעלה על דעתו כי כיוון האמת ועל דעתו יעשה המצוה כפי התבוננתו בה, כי אם ככה יהי' כל אחד יבנה במה לעצמו ויעשה המצוה באופן אחר ותקוים התורה בהרבה פנים אלא אחר שעמד על המחקר והשכיל בה כשיעשה המצוה לא יעשנה יען שמבין ענינה כי ראוי' לעשו' כן אלא יעשינה כי כן ציוה ה' אותו לעשות ומונח אקרקפתא, ואומר מעתה כי זהו המכוון אדם אלו שערומי' בדעת כאדם הראשון שהבין הכל וידע דעת עליון ומשים עצמו כבהמה דהיינו שבעשותו אחת ממצות ה' אינו עושה על דעתו ורצונו אלא עושה אותה כבהמה שעובדת עבודתה מבלי התבוננת אם נכון לעשות או לא לאלו תושיע ה' כנ"ל והוא נכון וק"ל. דלמא לא שמע רבי אלא בשאין ישראל עע"ג וכו' עיי' רשב"א וריטב"א שהאריכו במאי דפליגי ר"ז ור"י בר אידי דהוא השיב לו דמי האי מרבנן וכו' מאי למימרא, ונ"ל לולי דברי ראשוני' י"ל פשוט דר"ז סובר דלעולם הי' נאמנים ביוצא ונכנס והי' די בזה משקלקלו ביותר וחששו להם ביותר תקנו שצריך דווקא עע"ג, אבל ר"י ב"א סובר דלעולם הי' צריך עע"ג א"כ מאי למימרא דבלא עע"ג לא כן נ"ל, וי"ל הא דלא רצו ראשוני' בזה דלא ניחא להו למימר דמתחלה הי' מאמיני' להם ביוצא ונכנס ולבסוף כשקלקלו לא ממ"נ למאן דסובר דיוצא ונכנס הועיל בתחלה לחלק בין התם נגע והכא נגע כדלעיל ואיך כשקלקלו ביותר הצריכו עע"ג הלא לא יהי' גרועי' עכ"פ מנכרי דמהני עע"ג וכיון דגם הכא נגע א"כ לעולם מהני יוצא ונכנס וזה י"ב שמיאנו הראשוני' מלומר כמ"ש, ומ"מ י"ל דברי כמובן, אבל לרש"י בוודאי קשה דמפרש למימרא בעי וכי לא פשיטא לן דעל לפני עור וכו' והלא הרבה קמ"ל דצריך עע"ג לאפוקי יוצא ונכנס וצ"ע. ותהי בה ר"ז ר"י לא שמיע לי' וכו' ראיתי בחדושי אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל שנתקשה איך נסתפק דר"י סבירא לי' הא לקמן אמר דר"מ לטעמא דחייש למעוטא, ואנן לא פסקי' ואיך מסתפק בר"י ונ"ל ליישב. הנה הפ"י כתב דלא צריך כלל להא דחייש למעוטא די"ל כפשוטו דגזר ר"מ שאר מקומו' אטו אותו מקום דאם יתירו בשאר מקומו' יתירו גם באותו מקו' הידוע עיי' בו ואם כי דבריו נכוני' אבל דחוקי' בש"ס דלמה קאמר כלל ר"מ לטעמי', ונ"ל דלש"ס הי' קשה כיון שסתם יינם רק דרבנן אסור א"כ במקום הידוע בעצמו שתית יינם רק דרבנן אסור ואיך נגזור כל עלמא אטו אותו מקום, אלא לפמ"ש הר"ן בע"ז (כ"ט ב' ד"ה כפרה) הא דגזרו על סתם יינם משום בנותיה' הלא מדינא אסור ספק שנתנסך לע"ז וכתב כי הוא מעוטא ולא חיישי', וי"ל לר"מ דחייש למעוטא באמת סתם יינם מדינא אסור מחשש דהוא יין שנתנסך לע"ז, וכי שפיר יש לגזור כולי עלמא משו' אותו מקו' שמצאו להם דמות יונה דלר"מ במקומו אסור מדינא דחייש למיעוטא והיינו לשיטת המרדכי בפ' הזרוע דר"מ חייש למיעוטא מדאורייתא וא"ש דקאמר הש"ס ור"מ לטעמא דחייש למיעוטא וכי כן סתם יינם מדינא אסור וגזר שפיר כולי עלמא אטו אותו מקום ושוב אמר ר"ג כר"מ ס"ל לאו לענין חיישי' למיעוטא זה לא צריך דלענין שחיטתם שפיר גם אם לא חיישי' למיעוטי א"ש דגזר כ"ע אטו אותו