כתב סופר גיטין חולין קכח

צה"ג היינו למטה מארכובה אין פסול ולמעלה בסוף הארכובה מתחילה פסול דידהו, וכן נחתך העצם פסול מיד בסוף הערקום וזה פשוט דבין הערקום הפרק אסור נחתך ולא נסתפק הרא"ש כלל דבין הערקום לעצם השלישי דאסור וא"ש וכן, ונ"ל דהנך דפליגי לקמן במקום צה"ג דחד אמר דערקומא גופא היינו דס"ל דנחתך העצם טריפה שם כדמשמע מדיוק דמתני' דלמטה כשר וכמ"ש הרא"ש והוכיח דע"כ מדקתני במתני' וכן דשם ג"כ איכא צה"ג, ואידך ס"ל דעלוי ערקומא ס"ל דעיקור הוא דיוקא דלמעלה מארכובה דערקום גופא כשר וע"כ דליכא שם בה"ג וא"כ להלכתא דעלה ערקומא ע"כ דנחתך בערקום עצמו דנקרא נושיך כשר כנ"ל עיי' אלא דכ"ז לרב בלישנא קמא דעולא ולרב בלישנא בתרא ליתא לכ"ז ואין מיושב סידור ולשון המתני' וכן שניטל וכו' מזה נראה לפסוק כרש"י כל"ק דרב דאתי' מתני' שפיר עיי', ואולי י"ל לעולא ול"ב דרב דמתני' סמך דנדע דוכן קאי אפסולו דהא למטה היינו לעולא עצם האמצעי וע"כ צ"ל על חצי עצם קאי דבאמת ניטלו צה"ג טריפה ובאמת פשטא דלישנא נראה דעל כל העצם קאי דכשר רק דא"א לומר כן מאחר דניטלו צה"ג טריפה ואם וכן ניטלו צה"ג היינו דכשרים לא צריך מתני' כלל לאשמעינן ישתוק ונפרש למטה היינו כל עצם האמצעי כפשוטו, וגם לל"ב דרב דלמטה למטה מצה"ג ג"כ דוחק, רק הכרח לומר כן משום דניטל צה"ג טריפה, ובפשוט הוי מפרשי' על העצם הסמוך האמצעי כולו, וע"כ נוכיח שפיר דוכן לאיסורא קאי, ואפשר דסתמא וכן אסמוך לו קאי דמסיים בפסול וע"ז קאי וכן. ועיין ט"ז סי' כ"ו דמדייק לשון וכן. ולפמ"ש לל"ק דרב ניחא ולעולא ול"ב דרב נ"ל די"ל לאפוקי משיטת הרמב"ן דאם חתך בצה"ג דאם חותך למעלה שוב מתכשר ורשב"א הקשה עליו דמתני' סתמא קתני בלא תקנתא, ולכאורה אין בזה כדי להשיב על הרמב"ן דאין דרך מתני' לומר תקנתא, אבל נ"ל דמתני' אורוי לנו דלא נטעה דמועיל תקנתא ולשלול זה אמר וכן היינו כמו דלמעלה היינו בירך פסול וליכא תקנתא כן בניטל צה"ג ליכא תקנתא כנ"ל וק"ל. והנה כבר הרגיש הראב"ד למה קתני ניטל במתני' ולא נחתך, ועיי' ט"ז סי' מ' מ"ש, ולכאורה להרמב"ם דהיכי דקתני ניטל טריפה חסר מתחילת ברייתו כשר י"ל לכן קתני ניטל לאורוי מתחילת ברייתו חסרו הצומו' כשר, ומצאתי בפמ"ג שכתב וחקר לרמב"ם ניטל מתחילת ברייתו כשר, אלא דשוב הקשה א"כ מאי מקשה עולא לרב, מאי וכן שניטל צה"ג הלא י"ל דמתני' אשמעינן נחתך למעלה פסול כשנחתך והנפקותא אם חסרו הצה"ג מתחילת ברייתו דמצד עצם עצמו כשנחתך טריפה עיי' בו, ולפע"ד י"ל דלפמ"ש רש"י מא' דהכריח לרב לומר דארכובה היינו הנמכרת עם הראש דאל"כ איך יתפרש למטה דפשיטא לי' דכל עצם האמצעי טריפה והיינו ע"כ משום דלמטה כשחותך הגידי' טריפה וכ"ש למעלה דממילא ניטלו צה"ג, ולכאורה י"ל דלמטה מיד כשר היינו העצם מצד עצמו כשר רק מצד שממילא נחתכו הגידי' ומה לי אם מצד עצמו כשנחתך כשר הלא מ"מ טריפה מצד שיטלו הגידי' עמו, אלא דלהנ"ל י"ל באופן שחסרו הגידי' מתחילת ברייתו ואיכא נפקותא שפיר ומזה הוכיח לפי"ז דארכובה הנמכרת עם הראש מכח למטה למטה וכו' ועיין מהרמ"ל וע"כ דלא ניחא לרב לפרש נפקותא דמתני' באופנים אלו, או דסובר דגם מתחילת ברייתו טריפה בניטולו הצומו' ושפיר מקשה עולא עליו כנ"ל ליישב קו' הנ"ל, ומ"מ לפי דפסק הרמב"ם כלישנא בתרא דרב י"ל שפיר דחסרו הגידי' כשר וכמ"ש מוכח קצת מדנקט ניטל ולא נחתך, ולל"ק דרב ל"ק זה בלא"ה כבר כתב הרשב"א בתה"א דלכן לא קתני נחתך דה"א דהטריפות משום כאב החתך כמו שסובר באמת עולא ורב לל"ב דלכן חותך למעלה כשר ולל"ק דרב מדויק ניטל ולפי"ז א"ש דלרב לל"ק שפיר י"ל דחסר מתחילת ברייתו אסור ולא ממעט מדקתני ניטל ע"כ לאפוקי חסר מעצמו מיד, ולל"ב דרב ולעולא ע"כ צריך לדייק מניטל ולא חסר עיי' בפ"ז ואין להאריך יותר. א"ל ארכובה בלא צה"ג וצה"ג בלא ארכובה א"ל והא נחתך קתני צ"ל איך תירץ רב דוחק כזה דארכובה בלא צומות ופי' רש"י היינו נשבר והלא נחתך קתני והן אם כי רב סובר דנשבר טריפה ומתני' נחתך ה"ה נשבר זה א"ש, אבל שנאמר דקתני נחתך שאין בו נפקותא דבלא"ה משום צה"ג טריפה איך יאמר שכיוון לנשבר, ונ"ל שצריך להבין ג"כ לשון רב בתירוצו ארכובה בלא צה"ג, הלא מתני' מארכובה ולמעלה קתני היינו עצם האמצעי השוק, הול"ל עצם בלא צה"ג הלא ארכובה הוא הסימן במתניתין ולמעלה ממנו קאי ונ"ל הנה הרא"ש כתב דדיוקא סותרי' אהדדי ועיי' פר"ח שמפרש