כתב סופר גיטין חולין קכו

אם ס"ל לרמב"ם דיותר מסתבר לאסור בהושיט ידו למעי בהמה א"כ מנ"ל לרמב"ם להעמיד כר"י דבכל חלב בשליל פליג, ונ"ל לולי דברי הר"ן דרמב"ם ס"ל דוודאי אם נאסר החלב במעי הבהמה שוב לא תתיר השחיטה דשחט הלא מתיר רק הבשר וכ"כ חי' ר"ן לר"ל וס"ל לרמב"ם דגם ר"י ס"ל כן ולית מאן דיוכל לפלוג על זה וע"כ ר"י ס"ל דבאמת חלב שליל לעולם לא תיתר, ונקטו הפלוגתא בהושיט ידו דאיכא רבותא יותר לר"י דהא חזינן דר"ל ס"ל דאוירא גרם ואפי' לר"מ מתיר בהושיט ידו, וא"כ אי נקטו פלוגתיי' בשליל שכבר יצא ה"א בזה אוסר ר"י משום דהי' אוירא אבל בתולש ממעי אמו מודה קמ"ל דגם בזה אוסר וכ"ש בשיצא כנ"ל פשוט לרמב"ם וק"ל. והנה הרשב"א בפג"ה כתב דהרי"ף ס"ל דגיד אסור וחלבו מותר והוכיח מדכתב הרי"ף כאן דחלבו מותר ודמו אסור ולא כתב דגידו מותר וע"כ דס"ל דאסור, אבל צ"ע מה שני חלבו וגידו והלא במתני' פג"ה דימה להדדי לכאורה, ונ"ל דס"ל להרי"ף הא דדמו אסור וכבר הארכנו לעיל בקושי' הר"ן מאי שני דמו מחלבו וגידו. ונ"ל די"ל ע"פ ש"ס פסחים סוגי' דחזקי' ור"א דאמר כשהותר בשרו חלבו וגידו הותרה וכתב תוס' שם דע"כ דמו אינו בכלל בשרו דאל"כ גם דמו בכלל ולא מקשה ש"ס שוב על דמו עיי"ש וכי כן י"ל ג"כ דמכל בבהמה מרבינן חלבו וגידו דבכלל בהמה הוא ובכלל בשר משא"כ דמו כנ"ל ומצאתי אחרי רואי בספר ראש יוסף שכ"כ וק"ל, אלא דלפי דקאמר ש"ס שם דלמ"ד אין בגידין בנ"ט גם גידו אין בכלל בשר א"כ גם גיד דשליל מנ"ל, ומעתה י"ל דמתני' לקמן דקתני פלוגתא דר"ח ור"מ בשליל דגיד ואזלו לשיטתיי' דר"י ס"ל יש בגידין בנ"ט כמבואר וכן ר"מ ס"ל גה"נ של נבילה אסור ולכן לשיטתייהו אזלו דמדין גיד יותר כמו בשרו, אבל להלכתא הגם דחלב בכלל בשר מ"מ כיון דפסקי' אין בגידין בנ"ט לא מרבי' גיד וא"ש פסק הרי"ף כנ"ל עיין וק"ל. ד' סימני' אכשר בי' רחמנא וכו' צ"ל א"כ במתני' דקתני קורעו למה לא נקט רבותא יותר אפי' שחט האם והיא טריפה טעון שחיטה, בשלמא לרב אמי י"ל כיון דבטריפה לא מהני שחיטה לא נקט אסורו, אבל לרבא קשי' דהוי רבותא יותר ולכאורה י"ל דלכן לא נקט כך דמתני גם לענין לטהר איירי ובקרע' טעון שחיטה גם לטהר, משא"כ בשחט האם טריפה כך הי' מקו' לדחוק, אלא דלפמ"ש החידושי הר"ן בשם הרא"ה לקמן דרבא ס"ל ד' סימני' ובטריפה גם לא נטהר בשחיטת האם ולכן מקשה על ר"ח לקמן, וא"כ קשה דהוי במתני' לומר רבותא יותר וצע"ק. ע"ב טעון שחיטה כמאן כר"מ וכו' עיין חי' ר"ן בשם הרא"ה דרבא ס"ל דבטריפה אין האם מטהרתה, והרז"ה חידש איפכא דאפי' לר"מ דס"ל ב"ט טעון שחיטה לעצמו מ"מ שחיטת האם מטהר עיי' בו, ויש להקשות לשיטת הרא"ה דש"ס דחוק לעיל בפי' דלא הלכו אלא על עסקי אכילה לאפוקי חורש ורבע' והול"ל טפי דס"ל כרבא דגם לרבנן היכי דאין מתיר באכילה כגון טריפה אפי' לענין טהרה אינו מטהר כר"מ וא"ש. דלא פליגי אלא על עסקי אכילה אבל לענין טהרה לא פליגו וביותר קשה לשיטת הרז"ה דגם לר"מ ב"ט עכ"פ מטהר מטומאה בכשירה רק שצריך שחיטת עצמו לאכילה, א"כ בוודאי מדויק לא הלכו אלא על עסקי אכילה אבל לטהרה כ"ע מודים דשחיטת אם מטהר מידי נבילה וצע"ק. אמר רב משרשי' לדברי האומר חוששין וכו' שיטת רש"י דל"ל הא דלעיל ד' סימני', ותוס' חולק ועיקר הקושי' לרש"י מדלעיל דמקשה בפשיטות מהא דרב משרשי' ואי רב משרשי' שלא כהלכתא מאי מקשה פשיטא דר"י כרבא כהלכתא ס"ל ונ"ל הנה מהנראה מפלוגתת רש"י ותוס' דבסברא פליגו דרש"י ס"ל דד' סימני' אכשר בי' היינו דלאו אם שוחט האם כשוחט הולד בסימניו רק דולד ניתר ע"י אם דכאבר הוא מאם וכן פי' בהדי' ואם רוצה יכול לשחוט הולד בסימניו וכי כן גם באם האם כשירה מ"מ סימני הולד לא נשחטו ונשארו קיימי' ולכן ליתא לדרב משרשי' ותוס' ס"ל דבשחיטת האם נשחטו סימני הולד רק בטריפה נדחק דלא נשחטו לגמרי כיון שאין מתיר באכילה וזה קשה להסביר דהא גם לטהר מידי נבילה צריך שחיטה גמורה בסימני' כמו לאכילה ואם האם מטהר מידי נבילה וצ"ל דנשחטו הסימני' של הולד ואיך שוב ישחוט לאכילה ולכן בחר רש"י דרכו, ונ"ל דס"ל לרש"י דבסברא זו פליגו רבא ור"ח לפי שכתב החי' ר"ן בשם רא"ה דרבא ס"ל דטריפה אינה מטהר' דלא מחלקי' דאם יפעול לטהר ושחיטת עצמו יפעול לאכילה ונ"ל דהיינו טעמא דסובר שחיטת האם פועל בו לטהר ס"ל לרבא דע"כ סימני' כשחוטי' לגמרי דא"א בלא"ה כמ"ש וא"כ איך שוב