כתב סופר גיטין חולין קכד

אלא די"ל דלא מחלקינן בין דם לדם ועדיין צ"ע בכ"ז. ועיין לח"מ [הלכות מאכלות אסורות פרק ו' הלכה ד'] שמביא בשם הרשב"ץ דכתב דשאני חלב דכתיב שור כשב ועז והשכיל אינו שור כשב משא"כ דם לא צריך זה עיי"ש, וצ"ל א"כ בגיד דג"כ לא כתיב דצריך שיקרא שור כשב ועז מנ"ל להתיר, ולפע"ד י"ל דכיון דהולד כאבר מבהמה יחשב וכן כתב רש"י פעמים הרבה דלכן ניתר בשחיטה ועיין לקמן גבי ד' סימני' אכשיר בי' רחמנא שכ"כ, וי"ל בחלב דלאו כל חלב אסור רק חלב מקומות קבועי' כגון כליות וכסלים וחלב ושאר אברים מותר וכמו שהעובר כאבר מאברי' יחשב שוב חלב שבו אינו חלב כליות רק חלב מבשר אבר א' ומותר וכן י"ל בגיד דצריך על כל הירך ומקומו קבועה לו ולכן של עובר במעי אמו מותר אבל דם בכ"מ שהוא אסור ברגל או ביד וכדומה ולכן גם ולד זה כמוהו וזהו שכתב רש"י ודם כיון שנבלע באברים וכ"כ רא"ש וט"ז [ביו"ד סי' י"ג סק"ג] נדחק בו וזהו הכ' נכון מסברא, אלא דקשה לר"י דאמר לקמן תלש חלב אסור וס"ל דשחיטה מתיר וע"כ דס"ל דזה ג"כ מקרי חלב כסלים ומ"מ שחיטה מתיר מצד כל בבהמה א"כ קשה דם יותר וזה קשה גם לריב"ש, מזה יש להוכיח כשיטת רמב"ם דלר"י באמת כל חלב שליל אסור עיי' וק"ל, וחייב משום או"ב, נראה דאם נשחט וניתר בשחיטת האם אין אופן שיהי' חייב משום או"ב, ועי' לשון רמב"ם פי"ב מהלכ' שחיטה הלכה יו"ד ובש"ע יו"ד סי' ט"ז סעי' יו"ד מותר לשחוט מעוברת עובר ירך אמו, ושם מדיני או"ב איירי נראה דאם עובר לאו ירך אמו אסור לשחוט לכתחלה משום או"ב, וממתני' דהכא לא משמע כמ"ש דהא ר"מ אמר בב"ט חי חייב משום או"ב, נראה דס"ל דבב"ח או לרבנן בב"ט ליכא משום או"ב וצל"ע, ועיי' ספר אהל דוד על יבמות דף ע"ח שהביא בשם באר יעקב דהקשה למ"ד דכל דאי לא אמרינן איך ילפינן מוכל בבהמה תאכלו דולד ניתר בשחיטת אמו למ"ד עובר לאו ירך אמו אסור לשחוט משום או"ב ודאי שחט לא אמרינן, ותירץ די"ל בשוחט לחולה דליכא משום או"ב עיי"ש ודוחק לאוקמי קרא בהכי כמובן והנה בוודאי בב"ח ליכא לכו"ע משום או"ב דלאו בר קיימא הוא ואינו בשחיטה רק בב"ט בזה הי' משום או"ב למ"ד לאו ירך אמו כמשמע מלשון הש"ע ורמב"ם, אלא דפסקינן עובר ירך אמו, וי"ל באפשר דר"מ ור"י פליגו בב"ט היינו דר"י ס"ל דיש להעמיד בקרא כל בבהמה אפי' בן ט' דס"ל עובר ירך אמו וא"כ משום או"ב ליכא ושפיר יש להעמיד דקרא אמר כל בבהמה תאכלו גם אבן ט' ולכתחלה מותר לשחוט אבל ר"מ י"ל ס"ל עובר לאו ירך אמו וא"כ אסור משום או"ב במעי אמו וקשה להעמיד הפסוק ולכן לא יליף מקרא רק בב"ח ובב"ט מת דליכא או"ב בכבר מת כנ"ל לומר והא"ש דאמר בב"ט חי טעון שחיטת עצמו וחייב משום או"ב ממילא, ולרבנן דפליגו עליו ס"ל דב"ט ניתר בשחיטת האם וליכא או"ב דס"ל עובר ירך אמו וא"ש. ועל גוף קושי' הבאר יעקב י"ל בפשוט דיש אופן שמותר לשחוט האם כגון שממית הולד בפנים תחלה ומ"מ ניתר בשחיטת האם גם לכתחלה מותר, ונאמר לי קושי' כזו משם למדן א' מדאמר רב ביצה וי"ו ע"א הואיל ומוכן אגב אמו בשחיטה למ"ד עובר לאו ירך אמו אינו מוכן דאסור לשחוט לכתחלה משום או"ב, ולפמ"ש א"ש דמוכן אגב אמו שיוכל להמית הולד תחלה ולשחוט האם אח"כ ומותר משום או"ב וגם בי"ט מותר לעשות כך דמה לי שוחט או הורג הולד לצורך אכילת יו"ט כנ"ל והוא פשוט. ודע דנ"ל עוד הא דמשמע מלשון הרמב"ם וש"ע דאי עובר לאו ירך אמו אסור משום או"ב דווקא לרבא לקמן דד' סימנים אכשר בי' רחמנא, ויש לולד סימני' בפ"ע ואם שוחט האם כאלו שוחט סימני הולד ג"כ כמ"ש תוס' לקמן שם דלכן כשנשחטה האם בכשרות אין סימני' לולד ולכן אותו הולד אין לו תקנה ולכן איכא משום או"ב, אבל למ"ד דל"ל ד סימני' אכשר בי' רחמנא, וס"ל דשוחט האם הולד ניתר כשאר אברי הבהמה, אבל לא כמו ששוחט הולד בסימניו א"כ בוודאי ליכא לכ"ע משום או"ב דאין שחיטה בולד ורמב"ם וש"ע להלכתא כתבו שפיר דווקא משום עובר ירך אמו וכי כן ל"ק לרב ביצה וי"ו ע"א די"ל דל"ל ד' סימני' אכשר בי' רחמנא, וי"ל בזה קושי' תוס' ביצה שם כדמקשה מעגל שנולד מן הטריפה הרי יוכל להושיט ידו בפנים, י"ל לפי שיטת כמה פוסקי' דלפי דמסקינן ד' סימני' אכשר רחמנא שוב אין מקום להא איבעי' הושיט ידו וכי כן לפמ"ש רב ע"כ ל"ל ד' סימני' אכשר בי' א"כ ס"ל למקשן שם דפשיטא דלא מהני שחיטה בפנים כנ"ל עיי' וק"ל ע"ב קרעה ומצא בה ב"ט חי טעון שחיטה עיין