כתב סופר גיטין חולין קיט

הי' צריך שחיטה לדנפשי' וניתר בשחיטת אמו כן מוליד אבר כיוצא בו דלא מועיל שחיטת הולד הגם שהולד צריך שחיטה מ"מ לאבר לא יועיל כי מצד אביו אית לי' אבר דלא מועיל שחיטה או נימא מאחר דלעצמו צריך שחיטה שוב מועיל ג"כ לאבר זה ושאני באביו דלא הי' צריך שחיטה לעצמו לכן לא הי' באפשר לשחיטה שתועיל לאבר היוצא כן הספק וכל זה בה"א אבל כדמסיק דבבן פקוע דכוותי' וכי כן הולד אין צריך שחיטה, א"כ ליכא ספק דאבר אסור והספק ע"כ רק אם מבלבל זרעי' כנ"ל עיי'. אלא דיש להקשות מאי מקשה אפי' בן פקוע כמי הלא י"ל דאיבעי' דילי מה לחוש לזרעו כגון שזרעו נמצא במעי אמו וניתר בשחיטת אמו אם יש איסור באבר אם יותר האבר ע"י שחיטת האם או מאחר שאסור מצד אביו לא תועיל שחיטה כלל הגם שנמצא בבהמה לא נרבה מכל דהגע עצמך באב טריפה וולד נמצא במעי אמו לא נאמר שיותר טריפות האב בהאם דעד כאן לא התירה התורה רק הטריפות שנתחדש בהאם כמו שמת הולד במעי אמו או שנעשה בו טריפות וכדומה אבל האיסור שהי' בחוץ מצד האבות לא יותר בנמצא במעי האם וכן הדבר הזה באבר היוצא שבאב ויש ספק אם יותר ע"י שחיטה או לא וכמ"ש ברש"י דהספק מאחר שלא הי' היתר לאבר בשחיטה גבי אב כן לא תועיל שחיטת האם לולד או מועיל דגם באב הי' מועיל באופן שהי' צריך שחיטה ויש לעיי' בזה ע"פ שיטת הפר"ח אם בטריפה מועיל שחיטה לאבר היוצא עיי"ש וצע"ק. תרי אמרינן הקשה בתוס' הא הוי תלתא משום איסור ג"ה ועיי' ת"ח שכתב די"ל דטעמו מועט ונתבטל, ולא זכיתי להבין הלא בצירוף חלב ודם איכא תלתא יצורפו ג' איסורי' יחד ואיכא יותר בצירוף מעט מג"ה חוץ כשנאמר איסורים מבטלים זא"ז עיי'. ויש להביא ראי' מקושי' תוס' נגד המנקר שהביא בכרתי שהראה ג"ה שאינה בנקיבה ומה שהראה הכרתי נגדו הוא תמוה כמובן וכבר האריך בדבריו בחתם סופר. [שו"ת יו"ד סי' ס"ט] ולדברי המנקר א"כ ל"ק דיאמר ג"ה דהא איכא זוז"ג והת"ח כתב דתערוב' בבהמה אחת לא שייך זוז"ג כך משני בהמות. ואם ג"ה רק בזכר א"כ הוי זוז"ג ולא יוכלו לחושבו וע"כ דליתא לדברי המנקר עיי' וק"ל. והכי קמבעי' לי' מהו לגמוע חלבו וכו' הנה הרי"ף לא מייתי הך האיבעי' ונתקשה הרשב"א ז"ל למה השמיטה, ונלפע"ד ליישב הנה הרשב"א העיר מה נסתפק הש"ס הלא חלב טריפה פשיטא דאסורה ותירץ דאין זה טריפה רק כעין אמה"ח שלא תועיל לו שחיטה ומסופק הש"ס אם דומה ממש לאמה"ח או נימא דשאני דאין לו היתר בשחיטה, ונ"ל לומר דמאחר דחזינן דאיסור אמה"ח התירו התורה בחלב וטמאה אסור לנו לא נימא דשאני איסור זה מזה רק דנחלק דאמה"ח קיל דיש לו היתר בשחיטה משא"כ טמאה וכיון שטריפה ג"כ אין לו היתר ג"כ פשוט שאסור, והנה אבר היוצא דג"כ אין לו היתר בשחיטת האם פשוט דדומה לטמאה וטריפה ויהי' חלבה אסור, ונ"ל דבעל האיבעי' ס"ל כמ"ד לעיל החזירו מותר וא"כ אין דומה לטריפה וטמאה ממש דאין היתר בעולם לאיסור דדהו משא"כ לאבר היוצא מאחר שנאסר והוציא לחוץ אם קודם שחיטה יחזור יהי' מותר וטריפות שחוזר לכשרו' הוא ובתחלה קודם שיחזור טריפה קרי להו ואם חלב היוצא אסור הי' חלבו אסור וכשיחזור למעי בהמה חוזר לכשרותו א"כ איסור זה קיל דיש לו היתר אחר שנאסר וכבר התחיל האיסור שוב פוסק ממנו וכעין זה נמצא בש"ס בדוכתא טובא דזה קולא באיסורי' דיש היתר לאיסורו בשום פעם הגם שעתה אין לו היתר כמו בדידן שנשחטה האם ולא חזר לפנים מ"מ עכ"פ איסור דאבר היוצא בעצמו קיל מאחר דיש אופן שיותר אחר שנאסר וא"כ כפא דמי לטריפה וטמאה אבל אינו דומה ג"כ לחלב דעלמא דלאיסור אמה"ח עדיין יש לו היתר לפנינו בשעת החליבה משא"כ לאיסור דאבר עתה אין לו שום היתר כיון שכבר נשחטה האם ולא החזיר ולכן מסופק ש"ס אם נדמה לטמאה וטריפה או לאמה"ח כנ"ל, והא"ש להלכתא דלא מועיל חזרה לאבר היוצא פשיטא דדומה לטמאה וטריפה דאסורה החלב ושפיר השמיט הרי"ף ז"ל כנ"ל נכון וק"ל. ובזה מיושב קושי' הב"ח למה לא מסופק בוולד מבן פקוע' אם החלב מותרת, ולהנ"ל א"ש דלזה לא היה היתר מעולם הגם דבמעי אמו ניתר בשחיטה כמ"ש הש"ך סי' י"ג אין זה יש היתר לאיסורו שלא הי' התחלת איסור במעי אם כיון שניתר בשחיטת אם ומשיצא לחוץ בא האיסור ואין היתר לאיסורו ופשיטא לש"ס דחלבו אסור כנ"ל וק"ל, והנה כתב הב"ח מלשון הרמב"ם דאם יש ששים מותר דנתבטל ועיי' מל"מ הלכות משכב ומושב פרק ראשון הלכה י"ד] דכתב