כתב סופר גיטין חולין קטז

עם הספרים דתלי' בפלוגתא דתנאי ואמר שפיר דלא כספי אבל רמב"ם להלכתא לא מייתי הא דלא לשפי כיון דס"ס הוא כנ"ל עיי' וק"ל. ומנא תימרא דתני' וכו' כבר נתקשה במהר"ם שיף דהו"ל להביא ראי' מן כלים דהתורה התירה איך אפשר דלמא פרשו לדופני דמנא עיי' בו, ונ"ל דלכאורה צ"ל מאי מייתי ראי' דלמא חשש זה דפריש רק דרבנן הוא ובריי' על קרא איסור דאורייתא קאי ומצאתי שנתקשה בזה הפרמ"ג סי' פ"ד, ונ"ל דהוכחת הש"ס מברייתא דקתני אבל שוחה ושותה מוכח דאבל לא בכלי ואי חשש זה דרבנן א"כ גם בכלי מותר מדאורייתא, ומדלא אמר כלי ע"כ דבשיחי' ומערות ליכא חשש ע"כ משום דהיינו רביתייהו וא"ש, והא"ש דלא הוכיח מהיתר כלים די"ל באמת כקושי' הנ"ל דרק מדאוריי' מותר, ולכן מייתי מברייתא הנ"ל וא"ש וק"ל. אלא באמת לפמ"ש הט"ז והב"ח דפשיטא לש"ס דפורש לדופני הכלי והוכחה מברייתא רק דנאמר היינו רביתייהו א"כ קושי' פרמ"ג מעיקרא ליתא וכ"כ הפמ"ג בעצמו עיי' בו, ולקושי' מהר"ם שיף הנ"ל נ"ל פשוט דמכלי' ל"ק די"ל דאיכא אופן שעמד עליו וראה שלא פרש התולעת בדופני הכלי בשום פעם משא"כ משיחין ומערות קשה דליכא אופן שנדע כמובן וק"ל:

תני' דמסייע לך כל השרץ וכו' עיי' ת"ח מאי ראי' צריך עוד דנשמע כן מקרא דמתיר שומ"ע עיי' בו, ולפע"ד נראה ע"פ שחקר הפמ"ג ריש סי' פ"ד דמנא כן דשאר משקים כדין מים יש להם דאין אסור רק כשיפרוש עיי"ש ונ"ל שזהו שאמר תני' דמסייע לך היינו על גוף הדין דאמר דלא כשפי אינש שכרא ס"ל דבלא פריש מותר ומנא לי' הא ואמר תני' דמסייע לך איבחושין שסיננן הא לא סיננן שרי ופי' רש"י יבחושי' הם במרתפות של יין, ונמצאי' ביין ודווקא סינן אסור מוכח דגם בשארי משקים צריך פרוש דווקא ואל"ה לא נאסר משום שרץ המשקה כנ"ל נכון וק"ל, ועיין ב"י דמביא לשון הרמב"ם יין וחומץ ושכר שסינן היבחושי' ותולעי' האוכלי' לוקה, וכתב מוכח דיבחושי' שפרשו אסורי' ולא פרשו מותרי' וצ"ל דהרמב"ם כתב תולעי' ויבחושי' והב"י כתב דמוכח ביבחושי' ונ"ל דכוונתו אפי' יבחושי' דפורחי' ה"א דיש לחוש שפרשו ופרחו לחוץ וחזרו קמ"ל גם באלו ליכא חשש כנ"ל אבל צ"ע הלא ברייתא הוא יבחושין שסיננן וצ"ע. והנה הטור לא כתב דלא בספי בצבייתא דווקא עיי' ב"י, והב"ח תירץ דס"ל להטור לאו דווקא צבייתא ה"ה במסנן בדבר שאין דק שיכולי' התולעי' לכנוס בו חיישינן שנתאחרו התולעים לכנוס אחר שנכנס המשקה וגם זה פרוש מקרא עיי' בו שהאריך, ולענין סינון חומץ עיי' בספר חכמת אדם ובתשובותיו המכונה בינת אדם סי' ל"ד שהאריך ומבאר הכל ביאור נכון שים עיניך עליו. ע"ב אמר שמואל קישות שהתליע באיבי' אסור' משום שרץ וכו' ושיטת רש"י דצריך דווקא מהלכת בתוכה ועיין ר"ן לעיל ורשב"א דחולקי' עליו, ונלפע"ד דרש"י הוכיח כן מדאמר שמואל אסורה ולא אמר חייב עליה וכן דקדק הגאון מו"ה ישעי' פיק זצ"ל בספרו שאילת שלום שעל השאלתות עיי"ש, ונ"ל שלכן נקט אסור דאיכא ספק שמא כלא שרץ בקישות וליכא רק איסור ומזה בעצמו הוכיח רש"י דינו דצריך לרחוש כנ"ל וא"ש. וזה נ"ל טעמו של רש"י בהנהו תמרי דכדי דפי' רש"י שהתליעו בוודאי, והראשונים הוכיחו דכיון דמצוים להתליע צריך לחוש ולבדוק או שאר תקנתא, ונ"ל דרש"י לשיטתו כנ"ל דגם אם מצוי' מ"מ מותר משום ס"ס שמא אין בו ואת"ל יש בו שמא לא רחש ומותר:

והרי הרשב"א ס"ל דגם במצוי איכא ס"ס בעבר ובישל שמא אין בו ושמא נמוחו רק לכתחלה לא יבשל ולא יעשה ס"ס בידים וא"כ לרש"י איכא ס"ס קודם בשול כהנ"ל ולכן הוצרך רש"י שהתליעו בוודאי כנ"ל עיי'. והנה הראשונים הקשו לרש"י למה נקט דווקא הנהו תמרי הול"ל סתם פירות, ומזה דנו דנקט תמרי משום שדרכם להתליע והנה לפמ"ש לשיטת רש"י דצריך שירחשו דווקא א"כ בלא ידיע' וודאי' איכא ס"ס וקשה לסוברים כרש"י דצריך רחש דווקא וס"ל דאפי' במצוי' חיישינן והלא איכא ס"ס, ונ"ל דליכא ס"ס:

דלכאורה הוי בכלל שמא אונס חד דהא תרי ספיקות הם אם איכא כאן תולע שאסור ואין א' מתיר יותר מחבירו ולאו בסוג ס"ס הוא, אלא דא"ש לפמ"ש הראשונים דלא יבשל המתולעי' אפי' אחר יב"ח שע"י בישול יפרשו לחוץ, וא"כ לספק שמא אין כאן כלל מותר לבשל ולספק דאיכא רק שלא רחש א"כ אסור לבשל שמא בבישול יפרוש לחוץ ויאסור ולאו שמא אונס חד הוא כמובן ואיכא שפיר ס"ס עיי', ולזה י"ל עפמ"ש הפר"ח בשם באר שבע דברי' אינה חי יותר מששה חדשים ור"ה חידש דאינה מתקיים