כתב סופר גיטין חולין קיא

באינו מעורו' ויש בו קצת דוחק כמובן, ולכן נ"ל דהרי"ף סובר דבאמת בב"ח ואמה"ח דביצה הכל חד ותלי' זה בזה כקושי' הש"ך ואם אינו בשר לענין בב"ח ביצה הוא ומותר משום אמה"ח, וכי כן מאחר שהביא במסכת ביצה דבנמצא במעי עוף מותר לאכול בחלב ובמעורו' אסור כר' יעקב שוב אינו צריך להביא געולי ביצים כשהכה על זנבה דמותר משום אמה"ח דקו"ח מנמצא בה דאינו בשר לענין בב"ח ובמעורות גם לענין בב"ח אסור וכן אמה"ח הוא ולדינא אין נפקותא כנ"ל עיי' וק"ל. לא שנו אלא שנמצא על חלבון שלה עיי' חתם סופר [שו"ת יו"ד סי' ע"ח] דבר יקר מאוד בביאור שיטת הרא"ה ז"ל. דף ס"ה ע"א ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאח"ז וכו' הנה הרמב"ם [הל' מ"א פ"א הכ"ג] כתב בין בכנפים ובין קרסוליו דעתיד לגדל מהני, וצ"ל מנא לי' בכנפים, וראיתי בחי' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל דבר נכון דהוקשה לרמב"ם מדמפרש ש"ס תחלה דין דכנפים ושוב מייתי ברייתא לענין קרסולי' ובמתני' כנפים מאוחר, ע"כ דברייתא דאין לו קאי אכנפים וע"ז לא צריך קרא דסברא הוא דכולהן בקטנותן אין להן כנפים, ור"א ב"י דמייתי קרא הוא דמוסיף בקרסולו ושפיר מייתי ש"ס דין כנפים לענין רוב וגם סתם ברייתא לענין כנפים ושוב מוסיף ר"א ב"י דין כרעים והוכיח הרמב"ם שפיר דבשניהם הדין שוה עפדה"ק וש"י, ואולי י"ל דראה הרמב"ם דמביא ש"ס ברייתא לקמן גבי דגים דאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאח"ז, ונדחק בר"ן לקמן דנפקי' מאין לו עין עליו, ובאמת לא נדבר זה בברייתא ומעצמם הולידו טעם זה, וכבר כתב במעדני יו"ט די"ל דמסברא נפיק כמו הקו' דהכא דאמר בלא קרא דאין לו עכשיו, ועכ"פ הוכיח הרמב"ם מברייתא דלקמן דאין צריך קרא כלל לעתיד לגדל ולכן פסק בפשיטות כן בכנפים, ואפשר מאחר דאיכא קרא דכרעים דעתיד לגדל הוי כמו שיש לו עכשיו כן בכל עניני סימני' אמרי' כיון שבטבע לגדל לסימן מעתה יחשב כנ"ל וק"ל. ע"ב אם אינו ענין לגופו תנהו לענין ראשו ארוך הנה הרא"ש ורוב הפוסקים פסקו כתנא דבי ר"י דמתני' מוכח כן מדלא אמר ואין ראשו ארוך ע"כ דלא צריך וע"כ ושמו חגב צריך ור"י דמתני' מפרש הת"ק וכן שיטת הרמב"ם, רק מספקא להו ברמב"ם [שם הכ"ב] דכתב וכל שיש לו זנב וראשו ארוך והוא ששמו חגב נראה דוקא באיכא רעותא דראשו ארוך וזנב צ"ל שמו חגב ועיי' לח"מ דלפ"ז ת"ק ור"י פליגו דלת"ק לא צריך רק באלו שמו חגב ולר"י צריך לעולם שמו חגב, ונ"ל לבאר דפליגו בתנא דבי רב ותנא דבר"י דלפמ"ש תוס' דלתנא דבי רב ג"כ צריך ושמו חגב דהא כולהו הכי שמייהו והוא יליף דווקא דדמי להו וכן למיניהם צריך דומה ממש, וי"ל דר"י כוותי' ס"ל, אבל ת"ק ס"ל כתנא דבי ר"י, ולא הי' צריך שמו חגב כלל, רק מיתורא דחגב שפיר י"ל דלא מרבינן רק באיכא רעותא דראשו ארוך דליכא בדדהו בזה צריך שם חגב מעליותא אחריתא נגד רעותא דראשו ארוך אבל באין כפו רעותא לא צריך שם חגב כנ"ל לבאר, ופסק הרמב"ם שפיר כת"ק וא"ש. והנה לפי שפוסקים כתנא דבי ר"י דדרשי' בכלל ופרט וכלל ע"כ צ"ל כללא קמא עדיף דאל"כ איתר הרגל כמבואר להמעיי' וכמו שביאר תוס' וא"כ צ"ע לקמן ס"ז ע"ב פסק הרא"ש כתנא דבי רב דדרש בכלל ופרט וממעטי' חריצי' ונעיצי' שאינם נובעים ושיחין ומערות מאת זה תאכלו, ולהמעיי' שם ברש"י ותוס' ע"כ תנא דבי רב כללא בתרא עדיף ס"ל דאל"כ למאי צריך את זה תאכלו ממילא יהי' ממועט כמו כלים דאינו דומה לפרט בשנובעי', ומשום זה דרש ר"י במיעוט וריבוי דאל"כ לדידי' הוי כללא קמא עדיף ולא צריך את זה תאכלו וכ"כ רש"י שם עיי"ש, וע"כ דבי רב סובר כללא בתרא עדיף וא"כ איך פסק הרא"ש כתנא דבי רב והכא בחגבים פסק כתנא דבי ר"י דכללא קמא עדיף, ונאמר לי קושי' זו משמי' די"נ ההמ"ח הג' הצדיק מהר"ם ברעזווא אבדק"ק יערגן נ"י וצע"ג לכאורה, ולחומר הקושי' הי' נ"ל ע"פ דברי הרמב"ן בתורה דלהכי אסר הכתוב שאין להם קשקשת וסנפיר שאלו החלאת בתוכם שמרקק נזונים שהם תחת המים התמיד אבל אלו שיש להם סנפיר שטי' למעלה וע"י האויר המותרות אלו הקשקשי' דוחקי' לחוץ, ואינם מזיקי' לאוכלם עיי' מתיק' דבריו בפנים. ואומר מעתה גם למ"ד כללא קמא עיקר מ"מ הוי אמרינן דכל הגדלי' בקרקע אפי' שאינם כובעי' ואינם דומי' לימים ונחלים וע"י הפרט הי' ממועט מ"מ מסברא לא הוי אמרינן דיהי' ממועט ואינו בפרט והוי מרבינן בכלל גם אלו מאחר שטעם דאיסור שייך גבייהו ולא הוי ממעטי' רק כלים שאינם גדלי' בקרקע ולא שייך טעם לאסור לכן צריך מיעוט את זה תאכלו על אלו שגדלי' בקרקע ואינם נובעי' שמותרים, רק דלר"י דדרש בריבוי ומיעוט לא ממעטי' מאת זה