כתב סופר גיטין חולין קי

אסור גם בלא רקמה כמו ביצת טמאה וטריפה, וא"כ איך יאכל ביצת שרץ אולי דנחש הוא וע"כ דרק לענין מלקות אמר כנ"ל פשוט, ועיין לקמן פ' שלוח הקן ק"מ ע"א מ"ש בישוב בה"ג דתוס' כאן ועיין מה שנתקשתי לקמן קמ"א ע"א על שיטות תוס' כאן עיי"ש. והנה כתב תוס' הגם דאיכא תרתי חלב וביצה מ"מ חידוש הוא כיון שאינו בענין א', בתשובת חתם סופר [שם ד"ה ואם] תמה הלא בש"ס פסחים [דף מ"ד ע"ב] מקשה דבב"ח אינו חידוש משום האי לחודא שרי כיון דמצינו כן בכלאי' חזינן הגם שבשני אופנים הוא מ"מ לאו חידוש הוא. ומשום זה מחק גירסא שלפנינו שצ"ל דכאן שניהם בענין א', ולפע"ד נראה דכוונת תוס' דבפסחים מקשה שפיר דשם החידש שיגרום התערוב' איסור ולא מצאנו כן ומקשה דבכלאים מצינו שהתערובות יגרום איסור שוב אינו חידש, ושניהם בענין א' שהתערובות גורם איסור, אבל באמה"ח דאסור וחידשה תורה דאם נעשה מאמה"ח חלב דמותר, וזה אינו באופן שנעשה מאמה"ח ביצה כי בביצה נשתנה האמה"ח באופן אחר ובחלב באופן אחר וכל א' חידש בפ"ע כנ"ל פשוט, עוד כתב תוס' כיון דשאר אמה"ח אסור מקרי הנך חידש. גם על תירץ זה גמגם אאמ"ו זצ"ל שם, וגם בזה נלפע"ד להסביר דבב"ח וכלאים לא אסר התורה מה שהתיר דהא לא אמרה התורה פעם שתערובות בב"ח וכלאים מותר, רק שגוף הענין שהתערובות יגרום איסור לא מצאנו וכיון שמצאנו שני פעמים אינו חידוש, הגם שבכל יתר התירא לא מצאנו כן שתערובות יגרום איסור בשביל זה לא יקראו כלאים ובב"ח חידש, דאטו נאמר שנבילה חידש בשביל ששחיטה מותרת או שבב"ח חידש בשביל שלא אסרה תורה לבשל דבר אחר עם בשר רק כן גזרה חכמתו שזה אסור וזה מותר אלא שהחידש מני' ובי' שכל א' שרי ותערובות יגרום איסור אבל מצאנוהו פעמים וליכא חידש, אבל באמה"ח שאסרה התורה ואמרה שמן האיסור יתהוה היתר והיתר חלב חידש הוא דתורה יתיר מה שאסור וכן חידש הוא שביצה יהי מותר, שתורה חזרה והתירה מה שאסר, ואם עוד פעמים הרבה ימצא היתר על מה שמתהוה מאמה"ח יהי' חידש דתמיד יהי' היתר לאיסור כנ"ל נכון והבן זה, והנה הרמב"ם ריש פ"ג ממאכלות אסורות כתב דיוצא מטמא דאסור נפקא לן מבת היענה ומביא חלב ג"כ וצ"ע הלא ש"ס ערוך בבכורות [ו' ב'] דחלב טמא נפקא לן מגמל ואת הגמל לרבנן ור"ש לכל מר כדאית לי' ומהתימה יותר שלא חלי ומרגיש א' מנושאי כליו, וצ"ל באמת דצריך בחלב דרש אחר דאין למדין חלב מביצה וביצה מחלב דאינם בענין א' כמ"ש תוס' הנ"ל, או די"ל דחלב מביצה לא ילפינן דלא ידעי' מלקות דבביצה אין לוקין דמיעוט מבשרם כמ"ש הרמב"ם, [שם ה"ו] וביצה מחלב לא ילפינן דהא מכח מיעוט דבשרם דלא נילוף אפי' לא יסור משם לכן צריך קרא מיוחד לביצה כצ"ל ולהרמב"ם צל"ע. מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא עיי' רשב"א בשם בעל התרומות, ועיי' פ"ח ופ"ת ועיי' מ"ש אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בחתם סופר דברים נכונים. געולי ביצים וכו' שיטת רש"י דפליטת ביצים מותרת כדלקמן פג"ה דאמרי אינשי דמיא ביע' בעלמא ותוס' פקפק דמאי ענינו לכאן ואינו אלא פקפוק, אבל הראשונים העמיקו שאלה למה מקשה ש"ס פג"ה מדאמרי אינשי ולא הקשו טפי מבריי' דידן דמפורש געולי ביצים מותרת והיא קושי' חמורה, ולפע"ד ליישב ע"פ שהקשה תוס' לקמן למה לא מתרץ הש"ס דמתני' בקלופות ודאמרי אינשי באינם קלופות דע"כ בהכי איירי ודחיק ועיי' רשב"א בשם רמב"ן דהוכיח באמת מזה דאפי' בקלופות ליכא טעם ואינו אוסר עיי' בו, וצ"ל איך מקשה ש"ס מדאמרי אינשי דלמא אמרי אינשי דווקא באינם קלופות והא לא ידע רק מדאמרי, וצ"ל דידעו בזמניהם דאמרי אינשי כמיא דביע' אפי' בקלופו' וא"ש, ולפ"ז ניחא דמברייתא לא יוכל להקשות די"ל דגעולי ביצים מותרת היינו באינם קלופות, ולכן מקשה מדאמרי אינשי דידעו דאמרו אפילו בקלופות, ולמסקנא מייתי רש"י שפיר דאמרי אינשי על הברייתא דהכא דכיון דאמרי אינשי אפילו בקלופות ברייתא ג"כ אפי' בקלופות אמר כנ"ל נכון וק"ל. והנה הרי"ף לא מייתי בברייתא הא דגעולי ביצים ועיי' רשב"א, ואם סובר כשיטות רש"י א"ש דכיון דמביא לקמן פג"ה הא דמיא ביעי בעלמא שוב לא צריך להביא הא דגעולי ביצים וא"ש, ויותר י"ל ע"פ [סי' פ"ז סק"ט] קושי' ש"ך על הש"ע דמביא דין דרשב"א דבאם מעורה בגידי' אסור משום אמה"ח אלמא דלאו ביצה הוא ולענין בב"ח פסק דגם בנעורו' לאו בב"ח שייך בי' אלמא לאו בשר הוא וביצה יחשב ונדחק בתירוצי' ותירץ הג' דכיון דחידש הוא דביצה תהי' מותרת אין לך בו אלא חידושו דווקא