כתב סופר גיטין חולין קט

לבדוק בביצים וכו' עיין חי' ר"ן דאע"ג דלא מוכח אלא דאיכא טהורי' דדמי' לטמאי' אבל מנ"ל דטמאי' דמי' לטהורים מ"מ ש"ס ס"ל כמו דאיכא טהורים דמי' לטמאים כן איפכא וסימני' לאו דאורייתא, והנה במסקנא דאיכא עורבא דדמי' לדיונה שוב לא מוכח דאיכא טהורי' דמי' לטמאי' די"ל דאיכא רק טמאי' דמי' לטהורי' ולכן לא סמכו אבדיקת ביצים דאף שהי' להם כד וחד מ"מ אולי טמאים נינהו, אבל לא מוכח דטהורי' דמי' לטמאי', מ"מ מדברי חידושי ר"ן נראה דפשיטא לי' דאיכא טהורי' דמי' לטמאי' והא דקאמר ש"ס דב"ב כדין וכו' לא תסמוך עליו היינו משום שאומר נגד הרוב עיין בו היטב, ולזה א"ש דברי הלבוש דמייתי ש"ך סימן פ"ב דאם מוחזק בכשרות ונאמן אומר דמשל עוף טהור אף שיש לו סימני טומא' יש לסמוך עליו וש"ך צווח עליו הלא אומר נגד המקובל בסימני טהרה, ועיי' פלתי, ולהנ"ל א"ש דעכ"פ מיעוט איכא רק לגוי ואינו מוחזק לא סמכינן משא"כ לכשר מאמיני' לברר שהוא מן המיעוט דדמי' כטמאי', וכבר אמור בספרן של צדיקים גדולי האחרונים זצ"ל אם ע"א נאמן נגד הרוב ה"ה בתשוב' נב"י ח"ב, ובספר שב שמעתתא מבעל קצה"ח ז"ל עיי' בכ"ז. ויש לעיי' לפי ח"ר הנ"ל דיש טהורים דמי' לטמאי' א"כ באוכל ביצה שהיא בסימני טומאה אין לוקין עליו אולי טהור' היא הגם דבוודאי מלקין על הרוב דהא הורגין על הרוב ולא התראת ספק הוא כמבואר, מ"מ הא חזינן דלא סמכינ' על רוב טהורי' בסימני' דאיכא טמאי' דדמי' להו אע"פ שבכל איסורי' הולכי' אחר הרוב צ"ל דמיעוט המצוי הוא, ועכ"פ חוששין שמיעוט המצוי הוא כמו דאיכא עורבא דדמי' כן איכא טובא, א"כ ה"ה בסימני טומאה איכא מיעוט המצוי ועכ"פ אין אנו יודעי' אולי מצוי' הוא כמ"ש הח"ר דכמו דאיכא טמאים דדמיא לטהורים ה"ה איפכא, וא"כ כמדומה שאין לוקין על מי שאכל ביצה בסימני טומאה, וצ"ל לפ"ז איך מקשה ש"ס לקמן למאי הלכתא ופי' רש"י למאי אמר שהיא ביצת השרץ הו"ל לומר סתם טמא ומתרץ דלוקין ונראה מרש"י ויתר ראשונים דמשום טמא הוי לוקין ג"כ ולפמ"ש ספק הוא ואין לוקין על ביצת טמא ע"י סימני', אלא דא"ש כיון דחלמון וחלבון מעורב בוודאי לאו טהור דהא אמר בידוע ומלקין א"כ צ"ל שבזה אין ספק דליכא דדמי', א"כ יאמר נא סתם בידוע שהוא טמא ומאי לי אם הוא שרץ או טמא כיון שעכ"פ וודאי לאו טהור הוא ולכן הוצרך לומר לענין התראה איכא נפקותא כצ"ל והבן וק"ל. למאי הלכתא יש לעיין לפי המבואר בשו"ע יו"ד סי' צ"ח ס"ט] דשני מיני איסורים מבטלי' זה את זה עיי"ש א"כ איכא נפקותא בנפל ביצת טמאה וביצת שרץ בנ"ט ביצי' דמבטלי' זא"ז, ואי לא הוי ידעינן דביצת השרץ הוא רק ביצת טמאה לא הוי מצרפינן לבטל אע"פ שאינם שווים בטעמא כיון דשווי' בשמא היינו ששם איסור אחד הם, [ועיי' פלתי שם], ולכן הודיענו התנא שביצת השרץ הוא וצע"ק. [עיין שו"ת כתב סופר יו"ד סי' נ'. ודלמא דנחש הוא צ"ל אכתי משום ספק טמא, וראיתי שאאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בתשוב' חתם סופר [יו"ד סי' ע"ח ד"ה והשתא] נתקשה בזה וכתב כי לולי ידעי' שביצת השרץ הוא הוי מטהרי' דרוב אינם ביצת השרץ, ולכן הודיענו הברייתא דביצת השרץ הוא בוודאי ומשום נחש שוב הוי ספק, עיי"ש, והנה אאמ"ו זצ"ל דן משום ספק נחש ספק צב וספק שקול הוא, ולדעתי קשה ביותר דהא צב והלטאה וחומט כולם מטילי' ביצים כדפי' רש"י לקמן קכ"ו ע"ב, וא"כ כיון שידעי' שביצת השרץ הוא שוב מטמא ע"פ הרוב דנחש מיעוטא הוא נגדם, חוץ משנאמר דמין נחש גדול משארי ג' מיני' אלו דמטמאי' כעין שכתב תוס' לעיל בעופות ועכ"פ צ"ע קושי' הש"ס, וצ"ל דהקושי' מדאמר בידוע ע"כ דרצה לומר דאין בו ספק כלל דמטמא וע"ז מקשה דאולי דנחש הוא ומתרץ נפקותא לענין מלקות כצ"ל, ועפ"ז מצאנו מקום ליישב הא דפי' רש"י בע"ז כדמייתי הך ברייתא דביצת השרץ הוא לענין דמטמא ונקט התירץ דדחי ש"ס כאן, ולהנ"ל י"ל דלהמעיין שם דלא גרס בברייתא בידוע רק זו היא ביצת השרץ כן גירסת ש"ס שם עיי"ש, וא"כ שפיר י"ל לענין טומאה ומספק מטמא, ולפי הגירסא דש"ס כאן בברייתא בידוע דחי שפיר כנ"ל וק"ל. שאם רקמה ואכלה וכו' שיטות תוס' דבביצת השרץ אינו אסור עד שרקמה וכו' עיי' מהר"ם שיף שהקשה א"כ יאמר הש"ס דאשמעינן הברייתא בידוע שהיא ביצת השרץ דמותר לאכלה עד שרקמה, ונדחק דלשון בידוע מורה לאיסור, ודוחק ולפע"ד קושי' מעיקרא ליתא דהא כתב תוס' הא דלא ילפינן ביצת השרץ מביצת טמאה כמו ביצת טריפה דילפינן מטומאה דאינו מטמא עד שיתרקם, וכל זה באלו שמטמאי', אבל ביצת הנחש דאינו מטמא