כתב סופר גיטין חולין קח

דאין אנו סומכי' עליה', מ"מ רגלים לדבר שכן הוא כדברי נכרי דמעוף טהור המה, ועל זה סומך הגוי שלא יבדוק הישראל אחריו אם האמת אתו שסובר שיאמנו דבריו ע"י הסימני', והא אם מעוף פלוני דווקא הוא זה לא איכפת לישראל רק שיהי' מטהור ולא מטמא וליכא מרתת כ"כ ולכן לא סמכינן על נכרי:

אבל בישראל שאינו מוחזק בכשרות אין צריך בירור כ"כ כיון שאינו רק חומרא שלא להאמין לו ובמרתת ובירור כ"ש סמכינן עליו כנ"ל, ומעתה י"ל כ"ז במסקנא דבשלימות איירי א"כ גוי אינו נאמן כיון דליכא מרתת כ"כ דחושב דישראל לא יבדוק אחריו יען סימני ביצה הניכרי' ונראי' לעין מסייעי' לו וסברא כזו איתא בדוכתא טובא אין מספר, אבל כשמתרץ דבטרופות איירי, אין היכר בטרופות רק אחר שיקח ביצה מעוף פלוני ויורף כמ"ש הרשב"א ואין שום רגלים לדברי הנכרי, מרתת הגוי שפיר שישראל יטרח ויבדוק אם אמת בדבריו וימצא בדאי גם נכרי הי' נאמן וא"ש דקתני בברייתא דטרופות אסור ליקח מן הנכרי משום שמוכרים לו נבילות וטריפות אבל משום טמאות סמכינן על הגוי דמרתת ורמב"ם דאזיל למסקנא דטורופות בלא"ה אין לוקחי' מגוי משום טריפות ונבילות, וליכא אופן רק בשלימות שפיר ס"ל דשלימות אין לוקחין ממנו דליכא מרתת כמ"ש ומיושב קושי' הה"מ על הרמב"ם וא"ש עיי', וי"ל ג"כ קושי' הלח"מ הנ"ל די"ל דס"ל היכי דליכא סימנים מסייעי' רק דנסמוך על מרתת בישראל גרע דאינו מרתת כנכרי וכ"כ תוס' סברא זו ריש מכילתין ביוצא ונכנס דישראל אינו מרתת כ"כ דחושב דיסמוך על נאמנתו, רק בשלימות דבאמת הסימני' מסייעי' רק שאין אנו סומכי' עליה' מ"מ ישראל ע"פ מעט מרתת דשייך גבי סמכינן אבל בטרופו' דליכא רק מרתת לא סמכינן על הישראל כלל ולכן בה"א מקשה שפיר מברייתא דאי בטרופות איירי וכה"ג מי מזבנינן וכו' דע"כ בנכרי איירי דבישראל אסור ליקח כהנ"ל ובנכרי שפיר לוקחי' בטרופות דמרתת ונאמן גם לרמב"ם, ולמסקנא דבשלימות איירי בישראל סומכי' כיון דהסימנים מסייעי' ובנכרי אין סומכי' דליכא מרתת כ"כ ועדותו אינו כלל בלא מרתת ביותר וכמ"ש כנ"ל עיי' היטב וק"ל. סימנין לאו דאורייתא, הנה הרי"ף בע"ז לא מייתי תירץ הש"ס בע"ז בנימוחו ומזה שפטו הראשוני' דס"ל דסוגי' מחולקו' דסוגי דע"ז ס"ל סימני' בין בדגים בין בביצים דאורייתא ופוסק כסוגי' דידן דבשניהם לאו דאורייתא וכבר ישבתיו לעיל, ועוד נלפע"ד דס"ל דסוגיות לא פליגו רק ס"ל כר"ת דסוגיא דהתם אזיל דסימני דגים דאורייתא דעדיף מסימני ביצים, אלא דס"ל דכל זה דווקא למאן דמתרץ לא תסמי עוברן ונ"ל דעוברן סימן טוב הוא דסמכינן אפי' מדאורייתא אבל הרי"ף לשיטתו דפוסק כמ"ד סמי עוברן וגרס קרבי דגים, ופשיטא לש"ס בקושי' דבקרבי ליכא סימני' ומתרץ בשלפוחי' וס"ל להרמב"ם כדס"ל דלא תסמי עוברן י"ל דליכא סימן כקרבי דדוחק הוא דיהי' שלפוחי' סימן, והרי"ף דס"ל דהגירסא קרבי וע"כ צ"ל דאיכא סימן אבל ס"ל דסימן גרוע אית בי' רק להחמיר כמו בסימני ביצים אבל בוודאי סימן דאורייתא לסמוך להקל עליו בוודאי ליכא, והמקשה שם בע"ז והא איכא סימני' קאי על סימני עוברי דגים וע"כ צ"ל שם כן דבה"א לא ידע מסימן בקרבי דגים, וכי כן כהלכתא דגרס קרבי דגים לא צריך לתירץ בנמוחו כנ"ל וק"ל. ונ"ל הא דפסק הרמב"ם דבאמת בקרבי דגים ליכא סימן אפי' להחמיר. משום שראה דבסוגיא כאן מתרץ אלא אימא כך סימני עוברי דגים ולא אמר גם קרבי דגים בשלמא בע"ז שנקט כן היינו דלא ידע דיש סימני' בקרבי דגים עד לבסוף אבל כאן סתמא דש"ס ג"כ שייר קרבי דגים ע"כ דפשיטא לי' לסתמא דש"ס דליכא סימן ראוי בקרבי דגים אפי' להחמיר כנ"ל פשוט וק"ל. והנה שיטות הרמב"ם [הל' מ"א פ"ג ה"כ] דבדגים לא מהני של דג פלוני, וכתבו הראשונים טעמו דכיון דממרחקי' באים לא מרתת, והלח"מ תמה מנ"ל הא דלמא הא דקאמר דאני מלחתו דווקא נאמן היינו דקאי על נמוחו אבל בשלמים מנ"ל, ונ"ל דהרמב"ם ס"ל דאני מלחתי' לא מועיל רק בשלמי' ועיי' ש"ך סי' פ"ב דס"ל דלרמב"ם אפי' בטרופות מועיל, וכבר כתב הפלתי דלשון הרמב"ם מורה איפכא דווקא בשלימות מהני עיי' בו, ומשום קושי' הש"ך איך יפרנס בע"ז דאמר אני מלחתי' מועיל וקאי על טרופות צ"ל דר"ה דאמר כן ס"ל דלא צריך לומר בנמוחו דס"ל סימני' לאו דאורייתא ובשלוני' איירי רב ושפיר אמר אני מלחתי' מהני ומאן דאמר דצריך דווקא הוצאתי' מדג זה ס"ל דווקא בנמוחו דסימני' דאורייתא, וא"ש עיי', ולפ"ז א"ש כיון דע"כ מאן דאמר אני מלחתי' ע"כ בשלמי' קאי א"כ למה לא אמר ג"כ מדג פלוני וטהור וע"כ דזה גם בשלימים לא מהני וק"ל.