כתב סופר גיטין חולין קז

קאמר כנ"ל פשוט, אלא דצ"ל לפ"ז לפי דאמר ר"ז לקמן בברייתא דרישא חד חד וחד כד וחלבון מבחוץ וכו' נראה דס"ל דצריך שניהם יחד, וכבר הרגיש במהר"ם שיף בזה וכן בספר ראש יוסף כתב כי צ"ל דר"ז הי' לי' בקבלה דכן הוא דצריך שניהם יחד, וצ"ל א"כ קתני כך סימני דגים וקשה כהנ"ל, אלא דלדידי' א"ש דברייתא להחמיר איירי ורוב פוסקים ס"ל דלהקל אין נפקותא דבאומר עוף פלוני אפי' בטרופות מהני, וברייתא רק להחמיר קאמר דבשני' כדי' או שניה' חדי' לחוד בוודאי טריפה וכן בחלמון בחוץ לבד טריפה, וא"כ שפיר אמר כך סימני דגים בשוה בשניהם כדים או שניה' חדים סימן טומאה הוא ואין לסמוך על של דג פלוני וא"ש, וא"כ מוכרח דלא כר"ת דבדגים להקל קאמר הברייתא דא"כ הדרא הקושי' כנ"ל עיי' וק"ל. ובזה י"ל הסוגי' דלשיטת הרי"ף סוגי' דע"ז סימני' דאורייתא והוא פסק כסוגי' דידן סימנים אפי' בדגים לאו דאורייתא וצ"ל במאי פליגו, ולהנ"ל י"ל דסוגי' דע"ז ס"ל כמ"ד דהכא דברייתא או או קאמר או א' כד, או חלבון בחוץ שפיר י"ל להקל קאמר הברייתא דסומכין על הסימני' ודאורייתא הם, אבל לפי קבלת ר"ז דברייתא שניהם יחד קאמר שהם סימן טהרה, אי כוונת הברייתא לסמוך על הסימני' להקל בלא עדות א"כ קשי' דגים כמ"ש וע"כ צ"ל דרק לחומרא אמר כך סימני דגים וכמ"ש וא"כ לפי שהי' קבלת ר"ז דברייתא שניהם יחד קאמר לא נכחיש קבלתו ומאן דס"ל בע"ז סימני' דאורייתא לא הי' מקובל בידו ואנחנו בתר ר"ז גרירן שהי' קבלה בידו בפשט הבריי' וע"כ סימני' לאו דאורייתא כנ"ל וק"ל. וכה"ג מי זבנינן מנייהו נתקשה הרשב"א למה לא הקשה בפשיטות הא ליכא מרתת ומשום זה חידש גם בטרופות איכא מרתת דיש להכיר, והקשה על רבינו יצחק דס"ל דאין לוקחי' משום דליכא היכר א"כ איך יפרנס הברייתא דלפיכך הא בלא"ה לא יקח מנכרי משום טמאות, והנה בר"ן ביאר יותר שיטת הר"י בפשט הברייתא דמשום שבלא"ה אין לוקחים ביצים טרופות מחשש טמאות לכן מוכרי' ביצים טרופות, וכתב אבל לשון לפיכך לא משמע כן. והר"ן לעצמו כתב דלכן קתני בברייתא טעמא דאין לוקחי' משום דמוכרי' הלא בלא"ה אין לוקחי' מחשש טמאות כתב דברייתא איירי היכי דלא שכיחי טמאות ולא חיישינן לשיטתו דלעיל ולפע"ד עדיין אין מובן כיון דמקשה על ברייתא דידן דאיירי בשכיחות א"כ בפשוט הי' יוכל להקשות ובכה"ג מי לוקחי' הא ליכא היכר ומאי צריך לבריי' דלפיכך דצריך לזה היכי דלא שכיחי, ונ"ל דהנה צ"ל למה עשו בשלימות דלא למכור טריפות וממילא מותר לקנות מנכרי ולמה בטרופות דימכור ביצים טריפות טרופות וממילא אין לוקחי' מה ראו על ככה או יאמרו גם בשלימות מוכרי' נבילות וטריפות ואין לוקחי' או יאמרו גם בטרופות אין מוכרי' וממילא לוקחי', ונ"ל דעשו בביצים לטובת הקונה ואמרו שלא ימכור אבל לוקחי', אבל בטרופות דבמקומות דשכיחי טמאי' אין לוקחי' בלא"ה טרופות מחשש טמאות ממילא מותר למכור טריפות טרופות ובמקום דלא שכיחי טמאים יהי' הדין איפכא דמותר ליקח ואסור למכור ויהי' הדין חלוק במקומו' והשוו מדותיהם ואמרו בשלימות דלעולם איכא היכר אסור למכור ומותר ליקח ובטרופות דתלי' במקומו' יהי' לעולם לטובת המוכר מותר למכור. ואסור לקנות כנ"ל, והא"ש דמייתי ש"ס מברייתא דלפיכך דבפשוט לא רצה כה"ג מי זבנינן הא ליכא היכר די"ל דמ"מ הכירא איכא רק מקשה מבריי' דלפיכך דטעמא בעי למה אמרו בזה אין קונין ומותר למכור ומ"ש משלימות כיון דבשכיחא אין קוני' בלא"ה ולכן אמר בברייתא דאפי' בלא שכיחי אסור לקנות ומותר למכור וכמ"ש ועכ"פ מוכח דבטרופות ליכא היכר וקשה שפיר, והא"ש דלא יוכל לתרץ ברייתא בישראל וכשיטת הרמב"ם דעכ"פ מוכח דבטרופות ליכא היכר וברייתא דאיירי בשכיח קשה גם בישראל דעכ"פ ליכא היכר, אלא דלהרמב"ם ליתא לזה דלא מחלק בין שכיחי ללא שכיחי אבל לעצמינו הדברים נכונים בפשט הברייתא וקושי' הש"ס עיי' וק"ל. והנה הרמב"ם [הל' מ"א פ"ג הי"ט] פסק דווקא בישראל שאינו מוחזק בכשרות סמכינן ולא בנכרי עד שיהי' בו טביעת עין וכתב הכ"מ דצ"ל הא דקאמר בבריי' דאין לוקחין טרופות משום שמוכרי' נבילות וטריפות צ"ל באופן דיודע שאינם טמאות, והלח"מ מקשה מאי הקשה ש"ס וכה"ג מי זבנינן מנייהו הלא' להרמב"ם ע"כ ברייתא דידן בישראל איירי, ועיי' פלתי, [סי' פ"ו סק"ב] ולפע"ד נראה ליישב, די"ל הא דס"ל להרמב"ם דגוי אינו נאמן ע"י מרתת הגם דבכ"מ נכרי נאמן היכי דמרתת וכבר תפס הפר"ח [סי' פ"ו סק"ג] עליו בזה, ונ"ל דס"ל דכאן דאיכא סימנים מסייעי' לו דבביצים שלמים דהרוב טמאי' אין דומי' לטהורים השם