כתב סופר גיטין חולין קו

מ"מ אין חוששין ע"כ מוכח מברייתא עצמה דליכא אופן שלא נחוש לטמאות רק באומר וע"כ צ"ל אחת מן התירוצים או שבאמת טהורות ליכא רוב כמ"ש תוס' או כמ"ש הרשב"א בשם י"מ או כשיטת הר"ן דברייתא בשכיח איירי. ועפ"ז יובן סגנון הש"ס דמקשה ונבדוק בסימני' ולפי הפשוט הקשו על אבוה דשמואל דמתרץ באומר של עוף פלוני יאמר דבדקינן בסימנין, אין הלשון מדויק ונבדוק בסימני' דהול"ל דלמא דבודק בסימני' ולמה צ"ל באומר של עוף פלוני, גם נתקשה המר"ם שיף כדמתרץ בטריפות מי הביא לאבוה דשמואל לדוחק זה יאמר בשלימו' ובאמת סמכי' על הסימני', ונ"ל ליישב בשאומר דש"ס בס"ד דסימני' דאורייתא ידע ג"כ דאיכא עורבא דדמי' לדיונה ולא במציא' פליגו אלא דסובר דלא חיישי' למיעוט דדמי ורוב אינם דומי' וכתב החידושי הר"ן דצ"ל למסקנא דחיישינן כמו דאיכא עורבא דדמי' כן איכא טובא ולכן אין סומכי' דאוריי', ולזה י"ל בה"א ס"ל דהלכה למשה הם הסימני' הגם שאנו רואי' עורבי' דדמי' לדיונה ע"כ מדהלכה הם ע"כ דליכא רק מיעוט הנ"ל ואין חוששין לו כן נ"ל ועכ"פ איכא סימני' דנוכל לסמוך עליהו וליכא חשש טמאות גם באינו אומר של עוף פלוני וקשה לאשמעינן הברייתא הרבותא דאין חוששין לטריפות ולטמאות כמו דאין חוששין לטריפות ונבילות איכא רבותא דלא חיישינן למיעוט כן איכא רבותא דסומכי' על הסימני' ואין חוששין למיעוט דדמי' לטהורי' וקושי' הש"ס בתחלה ונבדוק בסימני' לא קאי על אבוה דשמואל דהוא מוכרח לתרץ באומר של עוף פלוני וליכא רבותא דלא חיישי' לטמאות לכן לא אשמעינן הברייתא דאין חוששין משום טמאות, והא דגוי נאמן אין הרבותא כאן דבכ"מ הגוי היכי דמרתת נאמן ואין ענינו לבריי' דעוסק ובא דאין חוששין למיעוטא, וע"ז סובב קושי' הש"ס על הברייתא יאמר נא רבותא לענין טמאות דאין חוששין למיעוט הגם דבאמת ליכא רוב טהורי' אבל באופן שבודקי' בסימני' שוב הטמאות דדמי' מיעוט הוא ורבותא מ"מ איכא דלא חיישינן למיעוט דדמי', והא"ש דמתרץ דבטריפות איירי, והא דלא נקט הברייתא בשלימות ולומר רבותא לענין טמאות י"ל דאשמעינן אפי' בטריפות דאיכא ריעותא כמ"ש ראשונים מ"מ לא חיישינן לטריפות וע"ז מקשה הש"ס וליכא סימנים ואין אופן שאין חוששין לטמאות רק בעדות גוי באומר וכו' ובדין זה אינו עוסק בברייתא כאן רק בחשש מיעוטא וכמ"ש וא"ש הכל על נכון וק"ל. ודע מ"ש הר"ן דלכן קתני בכ"מ היינו לרבותא אפי' בשכיחי טמאים מ"מ לא חיישינן א"כ הברייתא באמת לרבותא דטמאי' ג"כ איירי ולתנייהו לדבריו, אבל דברי הר"ן צ"ע, אם הבריי' בדין זה עסק ואשמעינן דעדות גוי מהני א"כ עיקר חסר דהול"ל לוקחי' ביצים בכ"מ בשאומר, והלא לא קתני למה לוקחי' ממנו ועל מה נסמוך וע"כ דברייתא לא בטמאות עסוק רק דאיירי באופן שאין חשש טמאות והוא פשוט שנדע ע"י עדות גוי שהדין כן בכ"מ ולא נשאר רק חשש טריפות לזה לא חיישינן, ולכן נ"ל פירש הרמב"ם בכ"מ אפי' באין מוחזק בכשרות ואיכא רבותא לענין נבילות וטריפות דאין סומכ' על ישראל חשוד מ"מ לוקחין דאין חוששין למיעוט כנ"ל עיי' כך סימני עוברי דגים יש לפרש בשני פנים, י"ל דמתרץ דהגירסא כך סימני עוברי דגים והיינו מי שרוצה ליקח עוברי דגים סומך על סימני' אלו, ויש כומר דאין צריך לומר שברייתא משובשת אלא דבתחלה ס"ד דבדגים ליכא סימנים רק כסימני ביצים וע"ז מקשה סנפיר וקשקשת אמר רחמנא ומתרץ כך סימני עוברי דגים וממילא יוכל לקנות דגים ע"י סימנים אלו גם באיכא ריעותא דליכא ומסופק אם נשרו במים או לא מ"מ לוקחי' ע"י סימני' והיא שיטת הר"ת בבריי', ועיי' ד"מ בסי' פ"ו וק"ל. ולבדוק בחלמון וחלבון עיי' מהר"ם שיף שהרגיש דלמא אין סימן חלמון וחלבון רק בצירוף א' כד וא' חד, וא"כ מאי מקשה ש"ס ולבדוק בחלמון וחלבון, ולדידי ג"כ קשה קצת על תחלת הקושי' ונבדוק בסימני' אם צריך שניהם יחד א"כ מי שבא לקנות ביצים שלימות מן העכו"ם על מאי יסמוך דאינו רואה מה שבפנים אולי כשיפתחם יהי' חלמון מבחוץ ולכך אמר אבוה דשמואל טפי בשאומר של עוף פלוני ונ"ל דש"ס הוכיח מדקתני כסימני ביצים כך סימני דגים ואי אין כד וחד סימן רק בצירוף חלבון וחלמון ושניהם יחד סימן א' וכד וחד גם לטמא איכא וכן חלבון מבחוץ לטמא רק שניהם יחד ליכא לטמא א"כ איך קתני כך סימני דגים הלא בדגים ליכא סימן בחלבון וחלמון וכד וחד בביצים אינו סימן כלל ואיך אמר כסימני ביצים, הלא מה שהוא סימן בדגים בביצים אינו סימן להכשיר עליו וע"כ דאו כד וחד או חלבון מבחוץ