כתב סופר גיטין חולין קה

חתוכו' וכיון דא"א לברר סומכי' על רוב, ומייתי כדרב חסדא דאמר מצא פרסותיו חתוכות, אלא דר"ח מפרש בהולך במדבר ומצא פרסותיו חתוכות ובברייתא דוחק לומר דאיירי באופן שפרסותיו חתוכות וגם לא הי' צריך לזה להביא דר"ח פשיטא שיש פרסותיהן חתוכות, ולהנ"ל א"ש דמייתי דר"ח דאמר והוא שיכיר בן גמל וע"כ צ"ל בברייתא דג"כ מכיר בן גמל דהא ר"ח איירי בפרסותי' חתוכו' וא"א לברר ומ"מ צריך שיכיר בן גמל ובלא"ה אין לסמוך על השנים דחיישינן כבן גמל, וא"כ ברייתא ע"כ במכיר ב"ג איירי, וא"כ לא צריך לאוקמי תו הברייתא בפרסותי' חתוכו' די"ל דלפנינו המה ומ"מ סומכי' על השנים וא"צ לבדוק בפרסות, אלא מכיון דר"ח נקט דינו בחתוכות דווקא משמע דאי אינם חתוכות טוב לבדוק בפרסות מלסמוך על השיני' דפרסות סימן האמור בתורה ושינים רק סימן ע"פ חז"ל דשני' מי כתיבא כנ"ל עיין וק"ל. והנה צ"ל באמת למה אין סומכי' על הרוב וא"צ שיכיר ב"ג ע"פ הרוב, כן קשה באמת בלא"ה למה שני לסימני' נסמוך על הרוב שמעלת גרה מפרסת פרסה וה"ה רוב מפרסת פרסה מעלת גרה כבר נתקשה בספר מעין חכמה והעלה דבר חדש דכאן חידשה תורה דלא נסמוך על הרוב וצריך דווקא ידיע' ברורה עיין בפנים מלתא בטעמא והוכחה מקרא שים עיניך עליו. דף ס"ג ע"ב ת"ר לוקחי' ביצי' מן הנכרי' בכל מקום ואין חוששין לא משום נבילות ולא משום טריפות עיי' ת"ח שכתב דאשמעינן לא זו אף זו דביצת נבילה דרק דרבנן הוא לא חיישינן אפי' לביצת טריפה דאורייתא מ"מ לא חיישינן, ולולי דבריו י"ל דלכאורה צ"ל פשיטא מאי אשמעינן הברייתא דאין חוששין פשיטא דבכ"מ הולכי' אחר הרוב, והלא אכלינן ביצים ניחוש שמא התרנגולת שממנה הביצה היא טריפה וע"כ דאזלי' בתר הרוב ומאי הרבותא דלוקחי', וצ"ל דה"א כיון דאיכא ביצי' מטריפה היינו שנטרפו מחיים, וכן יש ביצת נבילה שהתרנגולת מתה ונמצאו בה ביצי' והגם דכל אחד מיעוט ה"א דמצרפי' יחד וחיישי' וכעין שכתבו הראשונים דקושי' ש"ס ודלמא דנונה' נינהו היינו שבצירוף מיעוט טמאות ניחוש, וי"כ דברייתא אשמעינן דלא חוששין לא לנבילות ולא לטריפות דבצירוף שתי חששות אלו מ"מ מותר ליקח וזה לא ידענו ממה שאנו אוכלי' ביצים מתרנגולת שבבית שנולדו ואין חשש רק לטריפות ואי שיש נבילות בחי' נקובת הושט היינו להפוסקי' ורמב"ם בראשם דנקובת הושט נבילה מחיים אין זה שני מיעוטי' נבילות וטריפות דהלא זה בכלל טריפות ויש מהן שנעשה עי"ז טריפה ויש שחמור והיא נבילה והכל מין א' מיעט שמתחדש בהם ונמצא בהן מי"ח טריפות אבל נתנבלה ע"י שמתה התרנגולת זה ענין בפ"ע כמובן וא"ש. ועפ"ז הי' מקום ליישב לקמן קט"ו שמקשה מבריי' דאין חוששין לא משום נבילות וכו' והקשה בפלתי דלמא לטריפה לחוד לא חיישינן ושאני בחשש שמא ינקה יש לחוש ג"כ לטמאה ואולי בצירוף שני מיעוטי' יש לחוש ולהנ"ל א"ש דמקשה כמו דאין חוששין בצירוף נבילות וטריפות כן לא נחוש שם בצירוף שני מיעוטי' טריפות וטמאות ולנבילות ליכא חשש שמה כמובן וא"ש ג"כ דמייתי ראי' דאין חוששין ופשיטא שאין חוששין לטריפות דהא אוכלים חלב ואין חוששין שבהמה טריפה ועיי' ת"ח שם שהרגיש בזה ותירוצו לא זכיתי להבין, ולפמ"ש א"ש דמייתי ראי' אפי' בצירוף שני מעוטי' אין חוששין, ומתרץ משום טמאות חוששין לחוד דבהמות טמאות שכיחי ואין מצרפי' שני מיעוטי' רק לטמאו' לבד חוששין, אלא לפמ"ש הת"ח דחשש נבילות דרבנן וחשש טריפות דאורייתא א"כ ליכא ראי' מברייתא דידן דבצירוף תרי מיעוטי דשניה' חשש דאורייתא דלא חיישינן והדר' הקושי' לדוכתא דלקמן באיסור דאורייתא איירי וחשש טמאה ונבילה שני' דאורייתא ועיי' חי' ר"ן לקמן שם דע"כ רב איסור דאורייתא אמר, גם צ"ל מאי מקשה לקמן מברייתא דידן דלמא משום דסתם מתני' דלקמן ר"מ דחייש למיעוטא לכן חיישינן שמא ינקו מטריפה וצ"ע. ודלמא דעוף טמא וכו' הראשונים נתקשו דלמא משום דרוב טהורים נינהו לא חיישינן, ותירצו תירוצי' שונים, ולפע"ד הי' נראה בשנדקדק דלא הקשה וניחוש דעוף טמא, אלא דלמא אין הקושי' שבאמת נחוש לעוף טמא דרוב טהורות רק הקושי' כמו שאשמעינן הברייתא דאין חוששין לא משום נבילות ולא משום טריפות כך הוי לברייתא לומר ואין חוששין משום טמאות והיינו דמקשה ודלמא דעוף טמא רק דאין חוששין למיעוטא ולמה לא קתני בברייתא כנ"ל והראוני שכ"כ בפר"ח [סי' פ"ו סק"ד] אלא שלא ביאר כ"כ, והנה לפי שתירץ באומר של עוף פלוני וטהור הוא. צ"ל למה לא אשמעינן הברייתא הרבותא דאין חוששין באופן שלא אמר הגוי של עוף פלוני