כתב סופר גיטין חולין קד

אבני מילואים בתשובה שם מ"ש, ובמק"א הארכתי בו, והנה צ"ע אם זכר מוליד מאי מקשה הש"ס ללישנא בתרא מהא דוולד טריפה איך אפשר הלא י"ל ולד טריפה היינו שהזכר היא טריפה ויוכל להוליד, ומצאתי ראיתי אחרי רואי קושי' זו בפלתי ודבריו דחוקים, ואומר הנ"ל בספיקות הפר"ח הנ"ל, דלשיטת מהרש"ל דווקא אינה מוליד אבל טוענת חזינן שיש כח בזרע הטריפה שיוגמר הולד אבל אין בכח הטריפה להוליד מחמת חולשתה היינו באם נתעברה כשהיא טריפה לא תוכל להוליד אבל מתעברת, פשיטא דבזה ג"כ תתעבר הנקיבה ממנו כי אין חסרון בזרעו כמו בדידה, והנקיבה שכשירה תוליד ולד זה שאין חולשה בה, אבל אם אינה טוענת ג"כ ע"כ שהטריפות גורם שאין הזרע קולטת י"ל כן אם הזכר טריפה לא תתעבר כשירה ממנו כנ"ל נכון עיי'. ומעתה אומר אני דש"ס מקשה על אמימר דלפמ"ש ע"כ רבינא ס"ל דטריפה אינה טוענת א"כ ה"ה דזכר אינו מוליד כשהוא טריפה הקשה שפיר מפלוגתא דולד טריפה וע"כ בעובר ירך אמו פליגו, אבל להלכתא דטריפה אינו מוליד דווקא, אבל מזכר טריפה תתעבר כמ"ש, א"כ י"ל שפיר דפלוגתי' דולד טריפה בזכר טריפה כקושי' הנ"ל, והא"ש דל"ק קושי' תוס' דלהלכתא י"ל שפיר דבזוז"ג פליגו וא"ש דל"ק הלכתא אהלכתא כנ"ל ליישב על נכון וק"ל. ועל קושי' הפלתי על ספיקות הפר"ח נ"ל עוד עפמ"ש החי' ר"ן הא דניחא לר"א לל"ק לדידי' דלא פליגו להדיוט הגם דר"א ס"ל במק"א דזוז"ג אסור אפי' להדיוט, די"ל דהזכר עיקר הגורם עיי' בו, וא"כ אם נוקמי פלוגתא דר"א ורבנן בזכר טריפה קשה עדיין יפלגו להדיוט דלר"א בזוז"ג כזה ודאי אף להדיוט אסור, או אפשר אפי' ר"י מודה דזוז"ג כזה שעיקר מן הטריפה אסור וע"כ בטריפות מצידה בא וזכר כשר הוא כנ"ל וק"ל. ע"ב בהמה בעלת ה' רגלים וכו' כל יתר כנטול דמיא עיי' רש"י בכורות מ' ע"א דפי' על כל יתר כנטול דמי בהמה שנטלה ירך וחלל שלה ניכר נבילה נחתכה מן הארכובה למטה טריפה וכן בוקא דאטמא דשף מדוכתא עיי"ש וצ"ע מה רצה דחשב ואזל כל כי האי איזה מיני טריפות ברגל, ונ"ל ראי' למ"ש הש"ך [סי' מ"ג סק"ט] דיתר כנטול היינו מאותו מקום שעומד היתרת ומשם ניטל ועדיף אם היתר באבר עצמו למשל אם יתר ברגל עומד למטה מצוה"ג כשר דניטל משם למטה ולמעלה כאלו ניטל משם ואם רגל עומד בפני עצמו כאלו ניטל כולו, ונ"ל הן דברי רש"י שאם יש שני רגלים הוי כנטולה ירך וחלל שלה ניכר ונבילה הוא ואם מן הארכובה ולמטה כאלו נטלו צה"ג וטריפה, ואם דבוק למעלה ברגל במקום בוקא דאטמא דינו כמו כן כאלו ניטל משם, ולפ"ז אם עומד למטה מצה"ג כשר לגמרי כנ"ל וק"ל. דף נ"ט ע"א אלא הכי קאמר וכו' בידוע שמעלת גרה ומפרסת פרסה, עיי' מהרש"א שהקשה מה ראה לתרץ בידוע שמפרסת פרסה וע"ז הקשה ש"ס לבדוק בפרסות, דלמא אינו סימן רק למעלת גרה ובפרסות צריך לבדוק באמת, ונלפע"ד דסתמא דש"ס ידע כמו שאמר לקמן גלוי וידוע שאין דבר שמפרס פרסה וטמא אלא חזיר שכולן מעלת גרה, ואין חשש בשאנו רואי' שפרסותי' סדוקי' רק לחזיר ובמכיר חזיר אין צריך לחוש לשום דבר עוד, א"כ כיון דחזיר אין לו שני' מאי צ"ל כל שיש לו שני' מעלת גרה ומאי לנו בזה הסימן כיון שאנו מכירי' ע"י שני' שאינו חזיר שוב אין לנו לחוש לשום דבר ושנים הכירא בעלמא הוא וכמו כן יש כמה הכירים בין חזיר לשאר ואין זה בכלל סימן, ואם רוצה ברייתא לאשמעינן סימן זה להכיר בין חזיר הול"ל כל שיש כו שני' בידוע שאינו חזיר דחזיר אין לו שנים, וע"כ דכללא קאמר שנדע שמעלת גרה ומפרס פרסה והוכרח ש"ס לומר דתרתי אשמעי' ברייתא, והגם דמביא אח"כ הא דגלוי וידוע שאין מפריס פרסה, כן דרך ש"ס בכ"מ וגם בה"א ידע האמת לאמיתו כנ"ל נכון ופשוט וק"ל. ולבדוק בפרסותי' צ"ל דלמא באם אינו רוצה לבדוק ורש"י נשמר מזה קצת דבמעלת גרה צריך להמתין אבל כאן הבדיק' לפנינו, ומ"מ צריך הסבר מאי דקשי' לש"ס לבדוק דלמא אשמעינן בראית שנים שוב א"צ לבדוק בשום דבר, ונ"ל דצ"ל איך לא קשה לש"ס על ברייתא והא איכא בן גמל ותוס' נשמר מזה וכתב על הברייתא והוא שיכיר ב"ג, אבל צ"ל איך לא הקשה הש"ס ותירץ כן קודם דמייתי ר"ח דאמר והוא שיכיר, ונ"ל דס"ד ס"ל דאין צריך כחוש לב"ג דלא שכיח ומיעוטא דמיעוטא הוא אלא דקשה לש"ס עכ"פ היכי דבקל נוכל לברר יהי' צריך בדיקה ואין לך בדיקה קלה מלראות בפרסות שלפנינו ומעלת גרה צריך להמתין עכ"פ אבל בפרסות בקל יוכל לבדוק ומשני בפרסותי'