כתב סופר גיטין חולין קג

הא דשווים והאריך ועיי' בראש יוסף ביאור דברי מהרש"א והי נלפע"ד ליישב קושי' מהרש"א די"ל דר"א ס"ל כיון דאיכא בעוף ספנא מארע' ותוכל להוליד בלא זכר כלל רק דביצי' דספנא אינם טובים כמו ביצי זכר כמבואר ריש ביצה [ז' א'] אבל גוף הביצה יוכל להיות בחימום שלה על ארעא בלי זכר כלל שוב אפי' ביצי זכר הוי כהיא יוכל והוא אינו יוכל ואינו בכלל זוז"ג דהחימום דבא לה ע"י זכר שתזריע זה לא הוי זוז"ג דזה חימום בעלמא והעיקר משלה וזרע הזכר אין צריך להווית הביצה רק שעדיף אם גם הזכר יתן זרעו והעיקר ממנה ועיי' ש"ך ס"ס פ"ז מ"ש בענין זה יוכל וזה אינו יוכל, אבל אמימר ע"כ צ"ל כן דהא מתיר סקחלי' בתרא ע"כ או דס"ל דמ"מ לא יקרא זה יוכל, או שס"ל אפי' בכה"ג זוז"ג מותר ומעתה י"ל הר"א לעצמו ידע לפרש ושווים בדספנא מנארע", או אפי' בלא ספנא אפי' ע"י זכר אסור משום דהוי זה יוכל כמ"ש, אבל לאמימר דס"ל דשחלא בתרא מותר הקשה שפיר דהי' ס"ל לר"א דע"כ אמימר ס"ל דגם ספנא מארע' הוי זוז"ג דהארץ גורם דאל"כ לא הי' מתיר אפי' ע"י זכר דהוי זה יוכל, ואמימר השיב בדספנא מארע' דספנא ס"ל לא הוי זוז"ג, ומ"מ מתיר בביצי זכר כמ"ש עיי' קצרתי וק"ל. והנה המהרש"א הקשה לפי פירושו בשיטת רש"י איך מקשה הש"ס ולוקמי בשחלא קמא הלא א"א לאמימר לאוקמי הכי עיי' בו, ונ"ל די"ל דאפי' למ"ד דעובר לאו ירך אמו ול"ל בעוף כגופו דמי' מ"מ בדספנא מארע' כ"ע מודים דכגופו דמי' דווקא באיכא זוז"ג של זכר ונקיבה פליגו אי עובר ירך אמו או לא דלאו כגופו דאם היא כיון שלא הי' תחלת הוויתו מדידה לחוד, משא"כ בדספנא מארע' י"ל כ"ע מודים דכגופה דמי, ומעתה י"ל דקושי' ש"ס על אמימר מדמוקי בדספנא מארע' והיינו בשיחלא בתרא וצ"ל דזה אינו זוז"ג ולכ"ע אסור, ואמר בשיחלא קמא והיינו בדספנא מארע' דכ"ע מודים בזה דכגופו דמי' כנ"ל עיי' וק"ל. אי הכי אדמפלגו לגבוה וכו' קושי' תוס' מבוארת הלא גם לר"א דפלוגתייהו בעובר ירך אמו קשה כהנ"ל, ונלפע"ד ליישב די"ל דרב אשי מוקי כל פלוגתיי' בזוז"ג והא דהקדי' לאמימר במאי קמפלגי היינו הקדים תחלה להוכיח דלדידי' ע"כ צ"ל כן, ואומר הא דהקשה ולאשמעינן כחא דר"א וכל השקלא וטרי' ליפלגו לגבוה צ"ל איך לא ידע לתרץ לאשמעינן כחא דהתירא דר"י ומאי חזית לאשמעינן כחא דר"א, ונ"ל הנה לאמימר צ"ל דס"ל דבביצה גם זוז"ג מותר וקשה למה לא פליגו יותר בביצה ולאשמעינן דר"י מתיר אפי' בביצה דאיכא סברא דזוז"ג אסור בי' כמ"ש המהרש"א ותי' ר"ן דכגופא דמי' מ"מ מתיר ר"י וכיון דלמסקנא אשמעי' כחא דהתירא דר"י ליפלגו טפי בביצה, וצ"ל דרצה יותר לאשמעינן רבותא לר"י בקדשים מבחולין דהי' סברא יותר להחמיר בקדשים מבביצה בחולין כצ"ל והוא דוחק:

ואומר מעתה כי ר"א ידע די"ל לאשמעינן כחא דר"י להתירא, ולדידי' הי' ניחא דל"ק דיפלגו ביותר בביצה ובחולין די"ל באמת ס"ל לר"י דבביצה דכגופא ואסור, אבל לאמימר הי' קשה לי' לפלגו להדיוט וכדמתרץ לי' להודיעך כחא דר"י הקשה אדרבה אשמעינן כחא דר"א דהא ע"כ צ"ל דפליגו בבהמה כדי לאשמעינן כחא דר"א דאפי' בבהמה אוסר וא"כ יפלגו להדיוט, וע"כ חזר והשיב לעולם להודיעך כחא דר"י ודהתירא ניחא לי' היינו לאשמעינן כחא דהתירא בקדשים, וזה לא ניחא לי' לר"א, ומיושב קושי' מהרש"א כמובן עיין וק"ל. והלכתא בזכר כל שנים עשר חודש וכו' הקשה תוס' להלכתא דטריפה אינו מוליד ע"כ צ"ל דבפלוגתא דעובר ירך אמו פליגו, וא"כ קשה ארבא דס"ל עובר ירך אמו נגד ר"י, ונלפע"ד ליישב, הנה היש"ש ס"ל דטריפה אינה מוליד אבל טוענת, והנה לשון מסקנא דש"ס והלכתה בנקיבה כל שאינה יולדת נראה כן דווקא אינה יולדת, אלא דהקשו האחרונים א"כ מאי מקשה לאמימר מהא דשווים וגם איך פשיטא לרבינא דל"ק ליתא דלמא דינא דאמימר בנמצאו בתוכה ול"ק מדשווי' בכה"ג איירי, ומזה מוכח דלא כמהרש"ל, אלא דבאמת ל"ק די"ל דבאמת רבינא ס"ל דטריפה אינה טוענת אפי' ולכן אמר בלישנא אחרינא, והקשה ש"ס שפיר לרבינא דס"ל דג"כ אינה טוענת מהא דושווים אבל באמת מסקנת הש"ס להלכתא מכריע בפלוגתא דטריפה משבחת וחי' ומוליד, הלכתא בזכר כל י"ב חודש ובנקיבה כל שאינו מוליד וס"ל להלכתא דווקא אינו מוליד אבל טוענת כשיטת מהרש"ל ומצינו בדוכתא טובא כה"ג דאיכא פלוגתא ושוב מכריע לא כזה ולא כזה ועיין נדה דף מ"ו א' בפלוגתא דחוששי' לנשרו דמסקנא דהלכתא לא כזה ולא כזה עיי' מהרש"א שם. והנה הפר"ח בספרו מים חיים מסופק אם גם זכר טריפה אינו מוליד ועיין בסוף ספר