כתב סופר גיטין חולין קא

ראשון לא השיב ירוקין שהאדימו ואדומי' שהוריקו תנן כמו שהשיב במעשה ב', ונ"ל הנה הרא"ש ס"ל דווקא בשידענו שנפל לאש אבל בלא"ה תלינן בדבר אחר והרשב"א תמה דא"כ גם בשנפל לאש נתלה בדבר אחר, והנה הרשב"א עצמו הרגיש דאין זה קושי' כ"כ דוודאי בלא ידענו שנפל לאש תלינן בד"א, אבל בשיש לפנינו במה לתלות מהיכי תיתי נתלה בחולי ושינוי אחרת שהוריק או האדים כיון שיש לפנינו דבר שגורם כל זה וכן ס"ל להרא"ש, ואומר לפי שיטת הרא"ש דריאה שהוריקה אפי' ידענו שנפל לאש מ"מ אמרינן שדבר אחר גרם משום דס"ל להרא"ש דא"א שהאש גרם לריאה שהוריקה דצלעות מגינות עליה ע"כ צ"ל שהי' כה חולי המוריק, ואומר דלהרא"ש אם הוריקה הריאה וגם לב וכבד וקורקבן אפי' בנפל לאש תלינן כהיתר דהוריקו מחמת חולי ירוקה, דכיון דע"כ צריכי' אנו כומר שהי' לה כן משום הריאה דא"א שישלוט בה האש וכיון שכן תולין גם הלב והכבד מזה הוריקו והדרן לסברת הרשב"א ובזה לא שייך שתולי' במה שלפנינו שנפלה לאש, דהא גם מקרה חולי שמוריק לפנינו מכח הריאה כנ"ל עיין, ומעתה אומר שתי' המעשה שהוריקו הלב והכבד וגם הריאה ורצה לאסור כדקתני במתני' נחמרו בני מעי' ירוקי' והשיב לו לא אמרו רק בלב וכבד וקורקבן בלבד דהיינו אם הוריקו אלו לבד אבל אם הוריקה גם הריאה עמהם לא מיטרף דתולין להקל, והא"ש דלא אמר אדומים שהוריקו וכו' דלא צריך לזה דהמעשה הי' באמת שאדומים הוריקו רק שהשיב לו דווקא בלא ריאה כמ"ש, והייתי יוכל לומר בפשוט ע"פ הרא"ש דבריאה ליכא משום נחמרו שהוריקה הריאה וסבור שטריפה השיב לו לא אמרו רק בלב וקורקבן וכו' לאפוקי ריאה, אלא מדאמר ירוקין הוי לשון רבים משמע דלאו אריאה לחוד קאי ויש לקיים גם זה בצירוף מה שכתב המחבר בטחול של עוף שאין הנקב פוסל בו לפ"ז גם הירקות לא פוסל בו ומעשה שהי' בטחול וריאה ומדייק לשון ירוקים הוי, אבל לפמ"ש א"ש הכל כנ"ל עיי' וק"ל. והנה לא מצינו חשש לנחמרו בני מעי' רק בשנפל לאור אבל בתב"ש ובפמ"ג [סי' נ"ב בשפתי דעת סק"ה] מביאים בשם רוקח גם בנפל למים רותחים ג"כ איכא חשש דנחמרו בני מעי', ועי' בתשובות חתם סופר סי' נ"ד שהשיב בפשיטות אפי' בשותי' הבהמות מים רותחים מ"מ ליכא משום נחמרו דאין לנו להוסיף על הטריפות וראיותיו נכונים עיי"ש, ועיקר ראי' שמביא מדכתב הרא"ש דבריאה לא שייך כלל נחמרו ולהנ"ל יש שפיר כגון ששתה מים רותחי' וריאה קלה לחמור משאר בני מעי' כמ"ש הרשב"א בחידושיו אלא דרא"ש ס"ל דצלעות מגינות, אבל מבלעדי הגנה קלה לטרוף משאר בני מעיים, אלא דלכאורה נעלמו מעיני כבוד אבא מאוה"ג זצ"ל הא דרוקח וכבר נשאלתי על זה ממורי הוראה ממקומות שונים. והנה בתחלה אמרתי לקיים דינו של אאמ"ו זצ"ל שאינו מתנגד להא דרוקח, די"ל הא דפשיטא לרוקח דבנפלה למים רותחים הוי כמו נפלה לאש דווקא כשהמים עומדים ע"ג האש אז יש למים כח לכוות כמו אש, אבל כשנוטל מע"ג האש הגם שהמים רותחי' מאוד מ"מ אין לו כח כ"כ וכבר נחלש כח רתיחתו וראי' דידי' משיטת הרא"ש פ' כירה דבישרא דתורא לא מתבשל בכ"ר כשהעבירו מע"ג אש וכן מובא בשו"ע או"ח סי' שי"ח, וגם החולקים על הרא"ש וס"ל דמבשל, אבל מ"מ מודים דאינו רותח כמו ע"ג האש, וכי כן א"ש דינא של החתם סופר דשם כבר ניטל מע"ג האש, ולית לי' כח אש עוד שיחגורו בני מעי' ומכ"ש הבהמות שותים מכלי שני דהרי אין נותני' לבהמה מכלי של י"ש עצמו רק מריקי' לאבוס הבהמות ולא סתר דין זה להא דרוקח כנ"ל. וכל זה אמרתי עד שלא עיינתי ברוקח עצמו, אבל פקחתי עיני וראיתי בספר הרוקח ואינו דומה ראי' כשמיג' מפי ספרים ואותיות מחכימות ולדעתי האחרונים שהביאן לא דייקו ברוקח כל צורכו במח"כ, המעיין היטב ברוקח יראה כי דבריו צ"ע וישוב דבסי' ת"ב כתב נפלו לאור ונחמרו בני מעי' ירוקים טריפה אדומים כשירה ואזיל ומונה דיני' המבוארי' בש"ס באיזה פוסל ירקות ובאיזה פוסל אדמימות, ובסי' ת"ה בואלו כשרות כתב וז"ל או נפלה לאור או במים רותחים והלב והכבד והריאה אדומים כשירה וכו' וכל הרואה יראה כי יש כאן תימה דבואלו טריפות לא מביא נפל למים ובואלו כשירות כתב ג"כ או למים רותחים, וכן צ"ל דבואלו טריפות לא מביא ריאה במנין וס"ל ע"כ כהרא"ש דבריאה ליכא משום נחמרה ובואלו כשירות מביא גם ריאה אדומים כשירה, וצע"ג, ולכן נ"כ כומר דס"ל ג"כ דוודאי לא יפעול כח רתיחות המים שישתנו הבני מעים ירוקים שיאדימו, או אדומים שיוריקו. אין בטבע רתיחות המים שיפעל כן רק כח האש ממש וכן לא תני במתני' רק נפלה לאור, אבל כבר כתב הר"ן דאדומים כשירה דתני במתני'