כתב סופר גיטין חולין ק

שוב לא יעלה קרום לא עליון ולא על התחתון וא"ש לדידי' דהא ע"כ שניהם ניקבו מתחלה כמ"ש הרא"ש וכהבריא שוב לא חיישינן, וא"ש דברי הראב"ן כנ"ל והוא דבר נכון מאוד. ר"י אמר אף במסמר כתב תוס' דר"י דלא כמאן ועיי' רשב"א, וצ"ע דלפי הנראה מאן דאמר במסמר מודה דמפסיד בזה אלא דאין לו ברירה דכיון דס"ל דביד מאכיל טריפות, וא"כ ר"י דס"ל דיש בדיקה ביד למה באמת יבדוק אף במסמר ולא יהי' חס על פסידת ממון ישראל ודוחק דר"י פליג דליכא פסידא ויוכל להשמר שלא ינקוב, וצ"ע) ונ"ל ע"פ שהקשה בפלתי דלמ"ד תתאי ניחוש שאינקב עילאה וע"י דוחקו פקע תתאי ויוצא לחוץ ומטריף בבדיקתו וכתב כי צ"ל דמ"ד תתאי ל"ש סברת הש"ס, ולפע"ד אינו מוכרח, דבאמת הבדיקה אינה אלא כשימצא שלא יוצא לחוץ, אבל כשיוצא לחוץ יטריף מספק זה, וא"ש לשון רש"י שפי' ואם לאו טריפה שמא ניקב הקרום היינו שוודאי ליכא כהנ"ל ועיי' ראש יוסף, ונ"ל לפ"ז מאן דס"ל בדיקה ביד ולא במסמר דבמסמר מפסיד ממון ישראל הגם ביד ג"כ יפסיד ממון ישראל, י"כ ס"ל כמ"ד עילאה וא"כ ביד בדין יטריף, אבל ר"י י"ל ס"ל כמ"ד תתאי וא"כ אין חילוק בין יד למסמר כמובן וק"ל. אבל כשאני לעצמי י"כ על קושי' הפלתי למ"ד תתאי שיטריף שלא כדין, נ"ל בשנדייק לשון הש"ס אם איתא דאינקב עילאה תתאה מפקע פקע מה צריך לכל אריכות אם איתא יאמר תתאי אגב דוחקא מפקע פקע, ולכן י"ל דהסברא דמפקע פקע התחתון היינו דלמ"ד עילאה טריפה והיינו דתתאי סופו לפסוק כמ"ש תוס' ר"פ וכיון שניקב עילאה הוחלש כבר תתאי ואם ידחוק יפקע מעצמו, והיינו כיון דאינקב עילאה וא"כ נחלש התתאי כהך מ"ד דאזלינן דס"ל דהכל תלי' בעילאה תתאי מפקע פקע כהנ"ל, והא"ש למ"ד תתאי ואין תתאה ועילאה שייכי' זה לזה וא"כ אם ניקב עילאה עדיין אין התתאי נחלש כלום לא יפקע התתאי אם ידחק וא"ש למ"ד תתאי כנ"ל נכון עיין וק"ל. אלא אימא הואיל וקרומו רב פי' רש"י וכי נשבר העצם אין קרומו עומד נראה דס"ל לרש"י בפשיטות הטעם משום סוף הקרום לפסוק ולא מחמת העצם עצמו וכבר הבאתי לעיל שבנב"י ח"ק יו"ד סי' ה' האריך בזה והביא ראי' דהטריפות מצד העצם עצמו והביא ראי' מתוס' לקמן ע"ה דלהכי לא אמר יתר לענין צה"ג דבעוף בנפסק א' טריפה משום דהטריפות דסוף כולם לפסוק ואם הטריפות דנשבר העצם משום סוף הקרום איך שייך יתר אלו דבריו ז"ל, כבר השיב עליו אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בחידושיו כאן, דשם הכל באבר א' הטריפות בצה"ג וטעם דא' טריפה משום אחרים לא שייך יתר משא"כ כאן טריפות בעצם לא שייך בבהמה כלל, ונ"ל להוסיף דשם בצה"ג כבר התחיל המטריף באותו אבר שגם בבהמה יטרוף בו דהא חוט א' שנפסק הוא גורם להטריף גם בבהמה רק בבהמה צריך יותר ובעוף בא' מיטרף, משא"כ בעצם בבהמה אין מזיק כלל ולא התחיל בעצם שום טריפות משא"כ בעוף המים כנ"ל, והנה מרש"י נראה לעין דהטריפות משום הקרום, ואין נראה מהרא"ש שכתב דלכן לא אמר יתר העוף לענין כי נחמרו בני מעי' דבנשבר העצם יש לבהמה ולעוף עצם וקרום שייך יתר משא"כ לענין נחמרו שאני דלבהמה איכא הגנה ולעוף ליכא הגנה ועי' חי' רשב"א שפקפק על זה ונראה דהרא"ש סובר דהעצם מצד עצמותו טריפה שייך יתר דמחודש בו טריפות שייך יתר, משא"כ לענין נחמרו דלא נתחדש בעוף מקום טריפות דלא יטריף בבהמה רק מצד שיש לו הגנה לא יוכל האש לשלוט בו ולא כן בעוף לא שייך משום זה יתר דאם נעשה מחיצה לעוף סביבו באופן שלא ישלוט בו האש ג"כ לא יטרוף, ואם יהי' ס"ל דבעוף המים הטעם משום הקרום דרך הוא וסופו לפסוק דלא מהני הגנת הקרום א"כ קשה לחלק בין יתר דנשבר לנחמרו כמ"ש הרשב"א כנ"ל עיי', ועיי' בש"ך נקודת הכסף סי' נ"ב שכתב לישב הא דלא קתני יתר בבהמה דירקו' בריאה פוסל ולא בעוף דידעו חז"ל דירקו' בבהמה משום סופו לינקב, וע"ז לא אמר יתר רק מה שהוא פסול מצד עצמו ולא מה שטריפה משום סופו עיין בו היטב ותמצא כן, ולפ"ז נראה דס"ל בפשיטות דעוף המים משום עצמו אסור ולא משום סוף הקרום לפסוק כמובן עיין בכ"ז. ע"ב והאנן תנן ירוקים פסולה וכו' צ"ע איך ס"ד דירוקין פסולים אפי' באלו שדרכן להיות ירוקין א"כ מטרפת כל העופות כולן ואיך ס"ד זה, ובמעשה שני' שהביא כ"ק דס"ל דנחמרו בני מעי' דווקא באדומי' שהוריקו אבל ירוקי' שהאדימו לא אבל מעשה זה צ"ע, ועי' מ"ש הת"ח, ועיי' דבר נכון בתב"ש ותמצא נחת, ואענה גם אני הנלפע"ד ליישב דיש לדקדק עוד למה במעשה