כתב סופר חושן משפט צ

משלוחה שאמרת' לו שמסרו לידה למכור עד זמן קבוע ואח"כ ימכרו בהכרזה ויעשו חשבון בוודאי לא מחשב תפיסה יותר ממטלטלין וגרע מזה בסי' ק"ב מבואר דכשלא נכתב מטלטלין אגב קרקע היא מאוחרת לכל בע"ח אפילו מאוחרים ממנה בזמן היינו לענין עיקר ותוספת כתובה אבל לנדוניא היא שווה להם. וגם אם תפסה לא מהני לענין עיקר ותוספת ומפסדת במקום בע"ח כמבואר ברמ"א. ולנדוניא לא מפורש ופשיטא דמהני תפיסה ככל בע"ח שגבה לעצמו מה שגבה גבה כנ"ל פשוט. והיכא שכותבי' מטלטלי' אגב קרקע והיא אם קודמת בזמן לכל בע"ח מגבי' לה כדין בע"ח מוקדם ובע"ח מאוחרים מפסידים נגדה עיין ב"ש ס"ק י"א, וכמדומה לי במדינתינו כותבים אגב, ואם לא כ' עיין ב"ש סי' ק' סק"ב, ועיין נב"י ח"ר חח"מ סי' י"ז ד"ה והנה במדינתינו כותבים אגב ולא ידעתי אם כוונתו על בעהמען מעהרען לחוד או בכל מדינות עסטרייך וצריך בירור ודרישה. והנה בע"ח שתובעים בע"פ פשיטא כי אין נפרעים אפילו בשבועה אפילו מוקדמי' לדברי' ובע"ח שיש להם שטר עיין ח"מ סי' ס"ט בכ"י נאמן פרוע וטוענים ליתומים ושלא בפני' פרוע עיין ח"מ סי' ק"ח ס"א בסופו, ועיין תומים ס' ס"ט ס"ק ה' דבח"כ הנוהגים בזה"ז נוהגים כל בתי דיני ישראל לפסוק דאין נאמנים לטעון פרוע ועיי"ש מלתא בטעמא. ונראה דווקא בח"כ בגופן שלהם שנותנים מיד ליד ונגבי' בערכאות אבל כ"י בגופן שלנו שאין נמסר ליד אחר ואין גובי' בערכאות בדיני דמלכותא לדעתי', אם כן הוא דין כ"י שבש"ע ממש יש לו דנאמן פרוע דלא הוי אדעתי' כנ"ל. וע"ד מתנות שנתן לכלה עיין ש"ע ורמ"א סי' צ"ט סעיף א' וסעיף ב' בהג"ה ב"י בשם רי"ף ובריב"ש נאמר דגם במתנות שנתן לכלה להתקשט לא נתן לה רק כ"ז שתחתיו ושמין בכתובה כמו מה שנתן לה אחר החתונה להתקשט, ועיין בספר בית מאיר, ועכשיו כותבים שלא ישימו מה שנתן לה גם להתקשט וסבלונות וצריך לעיין בכתבים של אלמנה זו, וע"פ שהודה קודם מותו גובה אם היא אין לה דין מוקדם ע"ד שכתבנו לעיל. האב אינו נאמן לא על אלף שנתן לו וגם על חמש מאות שתובע ותפיסתו על חמש מאות אין כלום כיון שיש עידים וראה, וגם תפס מטלטלי', ובאלף גם אם נאמן מה לו בהם תביע' נתנה לבנו במתנה כמובן, ישבו ב"ד ויעיינו ויפרשו. הכ"ד בחפזון רב בעיון קצת דמקצת מחולשת הבריאות חותנך אוה"נ הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל. תשובה מה שיל"ת פ"ב ב' י"א מנחם קץ גלותא לפ"ק. ברוך אברהם לאל עליון אשר מגן בעדך, יהיה תמיד בסעדך, ה"ה תלמידי חביבי ח"א הרב המאוה"ג מעוז ומגדול חריף ובקי כש"ת מו"ה אברהם גלאזנר נ"י אב"ד דק"ק קל"ב יע"א

יקרתך קבלתי בעידנא דטרידנא טובא מכ"צ ולא הי' אפשר לי לקרות המכתב כקורא אגרת בעלמא לראות מה ענינו של פתשגן כתב מגלה מזה ומזה כתובה עד עש"ק העבר אחר חצות והפסיקוני ש"ק ויומא דתעניתא והיום אני מעותד ומוכן כל שעה לילך לפעסט למקום הוועד כל עת שיודיעוני כי כבר באו חכמים הגאונים הי"ו שמה, וא"א לעיין בדבר הלכה ולהשקיט רגשת לבבך באתי בשורותים אלו ובקוצר אומר לך כי מה דפשיטא לך כי הכל בחזקת האשה והס"ת בחזקת אקרו"ט והאפוטרופס ויתומים בטענת שמא א"א להוציא מאקרו"ט שטוענין ברי מלבד כי אקרו"ט לא היו מוחזקים מעולם בס"ת שהי' מונח על מקומו בכפר גם אם הי' מוחזקים בו אין חזקתם חזקה כי אין להם טענת ברי רק ע"פ האשה שאמרה להם כי בעלה נתן לה במתנה וגם היא לא הי' בידה מעולם. וגם אם הס"ת בבית ולא הי' ידוע מעולם שהיא של בעלה לא היתה נאמנת ששלה היא שניתן לה במתנה או שקנתה מאחר ואפילו נגד טענת שמא דיורשים עיי' כ"ז ח"מ סי' ס"ב וא"ע סי' פ"ו וסתם נשים שלנו נושאים ונותנים בתוך הבית עיין סמ"ע וש"ך שם, וכ"ש שידוע שהי' של בעלה דא"נ דנתן לה במתנה או שקנתה ממנו עיין ח"מ סי' רצ"ז, וקשה להאמין שנתן לה הס"ת במתנה שהוא מנחלת אבותיו וזכה במצוה זו של חס"ת כי"ח, ואין דרכה של אשה בס"ת, ולמה לא עשה לעצמו ק"ק מס"ת, וקרוב לומר אפילו אם ס"ת בכלל נכסים כה"ג בל"ס לא כיוון על הס"ת שהוא נחלת אבותיו ואין אשה רגילה בס"ת, ולדעת הרמב"ם אינה מצווה בכתיבת ס"ת ועיין ש"א. וגם לפי הנראה לא הי' הס"ת בתוך ביתו כמה שנים והי' מונח כבודו במקום בהכ"נ בל"ס לא התכווין לס"ת ולא חשבוהו בכלל נכסיו, וגם בבהכ"נ ההוא של כפר ליכא ס"ת אחר ואפשר שיבוטל המנין עי"ז, וכמדומה לי זהו הס"ת שעליתי לתורה כשהייתי בלאדאש דרך הלוכי לנשואי בני מהר"מ נ"י ולא הי' שם רק ס"ת א' כתוב בקלף גדול יריעות גבוהות והיא האשה אין לחשדה, שסבורה היא שגם הס"ת נתן לה ועשתה ק"ק, או אפשר רצתה להציל הס"ת מיורשים ואין חכמה לאשה וכו' סבורה היתה שעושית טובה לבעלה בזה, ועדות העדים ע"פ השמועה אין בהם ממש וטוב לחפש אחר הצוואה בל"ס מונחת בעין או העתק ממנה אצל הערכאות בארכיף שלהם ותמה אני בכל דבריו לא נזכר מן האשה כלל מה זאת אומרת, ולא באתי לפסוק הלכה אלא לעורר מה שעלה במחשבה לפני לפום רהיטא, וטוב לפשר כל האפשר אולי מהיות טוב לשניהם שיהי' זכות עבור זה גם לאביהם של יתומים יורשים וזה טובה ליתומים ונייח להו שיהי' זכות לאביהם או כעין זה ותל"מ. הכ"ד בחפזון רב ועצום דש"ת חותם באהבה רבה הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל. תשובה מו שיל"ת פ"ב ער"ח אדר תרכ"ט לפ"ק. כהן שדעתו יפה, יפה פרי תואר, ה"ה תלמידי חתני כבני חביב נפשי הרבני המופלג בתורה וביראת ה' טהורה עדני העצני מורג חרוץ מלא ברכת ה' כש"ת מו"ה יעקב ליב כ"ץ שטראססער נ"י לאי"ט

מע"י אצבעותיך החביבים עלי קבלתי היום והנה ברך לקחתי מאתך ליום מולדתי ברכה האמורה מפי כהן צדק האמורה ממעמקי לב טהור גברא כמוך, יה"ר מלפני אבינו שבשמים נותן התורה ית"ש שיתקיימו בי לחזקני ולאמצני עוד רבות בשנים להגדיל תורה ולהאדירה ולא ימושו מפי זרעי וז"ז עד העולם, וקב"ה מברך לכהנים, תתברך גם אתה בני ממקור הברכות, שובע שמחות בימינך נצח, בניך כשתילי זתים סביב לשולחנך עוסקים בתורה ובמצות כי כן יבורך גבר ירא ה' ויהי' עיניך ועיני זוגתך בתי הצנועה המשכלת מ' שרל תחי' רואות כל אלה וישמחו אבות על בנים וב"ב עה"ע אמן

והנני עוד היום לעשות רצונך ולהעמידך על האמת בכוונת קושית תוס' חולין קמ"א ד"ה לא צריכא דעבר ושקלי' שהקשה על הריב"א מסוגיא שם דמשמע דכל זמן שלא עבר ושקלי' איכא עשה ול"ת, ולפי הפשוט אין כאן קושיא דהא וודאי עשה ול"ת איכא רק דל"ת נדחה מפני עשה וליכא רק עשה ושפיר קאמר דכ"ז דלא עבר איכא עשה ול"ת. ולפע"ד נראה דכוונת תוס' להקשות דלשיטת ריב"א דל"ת נדחה וליכא רק משום מאי אולמא האי עשה, והי' לש"ס להקשות מיד מאי אולמא כדמקשה לבסוף, דלריב"א מעיקרא הקושי', משו"ה היא עשה ול"ת היינו ונשארת העשה ומאי אולמא, וגם כשמתרץ דעבר ושקלי' דלאו עבר והדר מקשה הניחא למ"ד קיימו ולא קיימו, הא הקושיא לכ"ע קשה כמו שהקשה מתחלה עשה ול"ת ומאי אולמא כנ"ל כוונת תוס' ופשוט, והא"ש דהעמיד תוס' הקושיא על תי' הש"ס דעבר ושקלה ולא ציין על קושית ש"ס הא עשה ול"ת הוא, דמקושית ש"ס לק"מ דמקשה האי עשה ול"ת וכו' כמו בכ"מ דאין עשה דוחה ל"ת ועשה משום דנשארת העשה ומאי אולמא, אבל לפי דמתרץ דעבר ושקלה דלאו עבר מקשה שפיר לריב"א דע"כ הקושיא משום מאי אולמא א"כ לא מתרץ כלום דעבר ושקל, וע"כ דבאמת איכא ל"ת ג"כ, ועיין נב"י תניינא חאו"ח סימן קל"ה שנתקשה בן המחבר ז"ל בקושית התוס', ומ"ש אינו עולה יפה, דמנ"ל לתוס' דעבר ושקלי' כדי לקיים המצוה, דלמא דעבר ושקלי' שלא לקיים המצוה ועכשיו נתן אל לבו לקיים מצותו לטהר' מצורע ושפיר קאמר לאו עבר והפשוט כמ"ש

ובישוב הקושי' נ"ל דכוונת התרצן דעבר ושקלה דשקל מעיקרא לשם מצוה דידי' של מצורע ושלא כדין עשה או שלקחו מתחלה שלא לקיים בו מצוה שעליו ועכשיו ליכא רק עשה ול"ק מאי אולמא כמו שהי' הקושיא מעיקרא עשה ול"ת הוא ולריב"א היינו מאי אולמא, דלא שייך מאי אולמא האי עשה דאם יקיים עשה זו ולא ישלח לא עבר למפרע על ל"ת דנדחה מפני עשה אבל כשיקיים מצות עשה דשילוח עבר הל"ת דלא תקח למ"ד קיימו ולא קיימו דאחר כ"ד א"א לו לנתק הלאו כמ"ש רש"י, והיינו דמתרץ ש"ס דעבר ושקל' שלא כדין,