כתב סופר חושן משפט ט

אלו הנאמרים בחפזי ויתן הדברים בכור בחינתו, ואם יש לו להשיב ישיב ויחוה דעתו. הכ"ד אוה"נ כותב וחותם במרוצה דוש"ת הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל. תשובה ח' בעזה"י שלומים מרובים כטל ורביבים לה"ה תלמידי חביב נפשי וותיק מלא וגדוש ועתיק חרוץ בעל פיפיות כש"ת מו"ה יעקב לויפער נ"י יושב על התורה והעבודה בק"ק יהאני יע"א

יקרתו קבלתי ובקשה נפשו לפרש לו כוונת מגדול עוז שבכ"מ הלכות שמיטה פרק ט' הלכה ה' דמישב הרמב"ם דסוגיא דידן ר"פ השואל ע"כ ס"ל דמתני' כרבנן נמי אתיא מדמקשה על ר"י ממתני' דשוחט את הפרה ונדחק ולא מוקי כר"י. ודבריו אין להם שחר. והתמיה יותר על הכ"מ שמביא תרוצו ושתיק לי' רק הוא מיישב באופן אחר, משמע דגם ישוב מגדול עוז יש לו מקום. והנה כבר ישב על מדוכה זו בגידולי תרומה ותמה על הכ"מ שמביאו ולא מצא מענה

ואחר היגיעה הגעתי למקום ישוב לפרש כוונת מגדול עוז, דבאמת אי מתניתין ר"י היא צריך להוסיף במתניתין דאחר הקפה זו של בשר הפרה לקח עוד בהקפה אח"כ וראשון של הפרה משמט, מזה אין ראיה במתניתין ביותר י"ל דמתנית' דשחט הפרה קאי אדלעיל מתני' הסמוכה דר"י אומר ראשון ראשון משמט על זה קאי השוחט הפרה וחלקה בר"ה והיא הקפה האחרונה אם נתעברה השנה משמט היינו הקפה שהי' לפני הקפה זו שהיא האחרונה דע"י שנוטל חלק בפרה בהקפה בהקפו' שלפני' נעשה חוב ומשמט, אבל לא נתעברה והקפה האחרונה בתחלת שנה שמינית ואז נעשה הקפה שלפני זו הלואה וכבר עבר שנת השמיטה הגם שהקפה עצמה הי' בשביעית כיון שאז לא היה חוב רק כשעבר שנת השמיטה לכן אינו משמט ואתי' במרווח יותר משנאמר דלקח בהקפה אחר שלקח בשר הפרה. ולפ"ז לק"מ קושית ש"ס והא לא ניתן לתבע דהא הקפה זו שמשמט לא היתה ביו"ט אלא הקפה זו של בשר הפרה שהיא האחרונה, ומדלא משני הכי ש"מ דמתני' לאו ר"י אלא כרבנן וכהלכתא כנ"ל בכוונת מגדול עוז בשם ד' בו ירוץ צדיק ונשגב בעל כ"מ שמביאו

אלא דקשה איך אפשר דאתי' מתני' כרבנן הא ס"ל דהקפות החנות אינו משמט לזה צריכים אנו למ"ש הכ"מ דיש לחלק בין הקפות החנות לשוחט פרה וחלקה בר"ה, אלא דלא ביאר הא בירושלמי ס"ל דליכא חילוק. ונלפע"ד להוסיף די ביאור עפמ"ש בב"י סימן ס"ז דיש לתת טעם דהקפת חנות אינו משמט דס"ל שהוא דרך מקח וממכר אינו משמט דכי ישה כתיב וכ' לפ"ז שוחט פרה וחלקה בר"ה דדרך מקח וממכר הוא אינו משמט וצריך לומר מתניתין דשוחט הפרה ר"י היא ונדחה מהלכתא דקיי"ל כרבנן, ורמב"ם דפסק הך דשוחט את הפרה דמשמט צ"ל דמצא בשום מקום דליתא להך דינא דמתני' דשוחט את הפרה לרבנן ג"כ דטעמא דהקפ' החנות אינו משמט משום דהקפת החנות היא לשנה או שנתים והוי כמלוה לעשר שנים דאינו משמט עיי"ש. והנה הב"י כ' דע"כ הרמב"ם מצא בשום מקום דמתניתין אתיא כרבנן ולא הודיע לנו אי' מקומו ולפי דברי מגדול עוז וע"פ שפרשנו כוונתו הוא המקום שמצא הרמב"ם ר"פ השואל דסוגיא דידן ס"ל דמתניתין כרבנן אתי' והיינו דס"ל דלא דמי' השוחט את הפרה להקפת החנות דטעמא דהקפת החנות אינו משמט משום דהוי כמלוה לעשר שנים ולא משום כל שהוא ע"ד מקח וממכר אינו משמט, והא דקאמר בירושלמי דמתני' ר"י היא דס"ל לירושלמי טעמא דהקפת חנות אינו משמט משום דכל שהוא דרך מכירה אינו משמט, וה"ה השוחט הפרה ומ"ש וע"כ מתני' ר"י דראשון ראשון נעשה הלואה כאלו זקפן במלוה ומשמט פסק הרמב"ם כסוגיא דידן וא"ש הכל

ועדיין אין מיושב כל הצורך ואין די באר פלוגתא דירושלמי וסוגיא דידן דירושלמי ס"ל דטעמא דהקפת החנות אינו משמט דכל שדרך ממכר אינו משמט וסוגיא דידן ס"ל משום דהוי כמלוה לעשר שנים ובמאי פליגי ובתחלה הי' נ"ל דפליגי בתרי לישנא פ"ק דמכות אי מלוה לעשר שנים משמט דסוף בא לידי לא יגוש וירושלמי ס"ל כל"ק ולכן ס"ל דטעמא דהקפת החנות ע"כ דכל שהוא דרך ממכר אינו משמט וה"ה בשוחט הפרה וש"ס דידן ס"ל כל"ב דמלוה לעשר שנים אינו משמט ס"ל דטעמא דהקפה משום דהוי כלעשר שנים והשוחט הפרה שאני. שוב ראיתי דא"א לומר כן דהא ירושלמי מקשה מיד אחר שאמר ר"א ר"י היא והא אין ראוי' לתביעה בר"ה והיינו דהוי כמלוה לעשר שנים דקיי"ל דאינו משמט כדמפרש הר"ש אלמא דס"ל דמלוה לעשר שנים דאינו משמט ולמה לא ס"ל דהקפת החנות מה"ט אינו משמט ושאני שוחט הפרה

לכן נ"ל דבאמת חילוקו של הב"י דשאני שוחט הפרה מהקפת החנות וגם מ"ש בכ"מ חלוקו אינו ברור כ"כ ויש לפקפק ועיין גדולי תרומה ותומים סימן ס"ז. ולולי דבריו הי' נ"ל דהקפת החנות בי"ט שאני דהא הלואה בשבת אסור ולשיטת רש"י והיא שיטת רוב ראשונים וכן נקטינן להלכתא משום דהלואה לזמן מרובה ושאלה בכל זמן יוכל לתבוע ולא אתי למכתב והה"כ דבי"ט הלואה אסור ושאלה מותר וכיון דלא שרי בי"ט רק שיתבענו בכל עת סתמא דהקפת החנות ביו"ט לאו כהקפת החנות בחול, לכן שוחט הפרה וחלקה בר"ה משמט דזמנה בכל עת כנ"ל נכון וברור

ועיי' ב"ח סימן ס"ז ומובא בש"ך דהוכיח דסתם הלואה למ"ד יום משמט הגם דמלוהו לעשר שנים אינו משמט והוכיח כן ממתניתין דשביעית דהשוחט הפרה דנתעבר השנה משמט והא סתם הלוה ללמ"ד יום וכבר עבר שביעית עיי"ש. ובמח"כ נ"ל דאין ראי' משום דבי"ט סתמא לאו ללמ"ד יום דהלואה אסור ולא שרי רק שאלה לזמן מועט שיתבענו כל אימת שירצה חוץ לתוס' דס"ל שאלה ג"כ ללמ"ד יום צ"ל כדברינו

שוב מצאתי ראיתי בחי' ר"ן על שבת הנדפס מחדש שכ' דממתניתין דשביעית מוכח כרש"י דשאלה לאו למ"ד יום הוא דאל"ה כמלוה לעשר שנים ולמה משמט וע"כ דשאלה יכול לתבוע מיד דלא כתוס' הרי מפרש כדברינו וחולק על הב"ח לדינא ועיין

והנה בלבוש או"ח סימן תקכ"ה כתב דביו"ט לא אסרו משום שמא יכתוב והלואה מותר וניתן לתבוע ס"ל כמו דלא חששו לשמא יכתוב אם ניתן לתבוע משום שמחת יו"ט כן התירו הלואה. ודבריו אין להם מובן. ונראה להסביר דאם יכול לתבוע כ"ז שירצה ימנע הקונה לקנותו שיודע בעצמו שלא יוכל לפרוע מיד אחר יו"ט. אלא דמש"ג שלהי ביצה ומובא בש"ך ח"מ סימן ק"ח דמביא ראי' מהלוא' יו"ט דניתנה לתבוע דמקח שנעשה באיסור שבת ויו"ט מהני מוכח דס"ל דגם ביו"ט אסור הלואה, ויש לדחות דס"ל כתוס' דשאלה משום היכר וזמן שאלה כהלואה א"כ ליכא טעם להתיר ביו"ט יותר משבת אלא מחידושי ר"ן הנ"ל דמוכיח כשיטות רש"י וסבירא לי' דאסור הלואה ביום טוב מוכח דלא כלבוש עכ"פ יש מקום לומר כלבוש. וי"ל דבהא פליגו התלמידים דירושלמי ס"ל דהלואה ביו"ט שרי ע"כ מתני' דהשוחט הפרה כר"י דלרבנן ליכא חילוק בין השוחט בר"ה להקפות החנות בכל השנה ביום החול, וש"ס דילן דס"ל דהלואה ביו"ט אסור הקפות חנות ביו"ט שאני מהקפת חנות בחול ופסק הרמב"ם וכסוגיא דידן הלואת י"ט אסור וממילא א"ש מתני' דהשוחט כרבנן נמי וא"ש ועיי' בכ"ז

ועוד אתי מקום ישוב שיטת הרמב"ם כי מירושלמי עצמו ממסקנתו נפקא לי' דמתני' דהשוחט הפרה כרבנן אתי וכהלכתא היא. הנה המשך וסגנון הירושלמי צריך ביאור, דתחלה אמר ר"א מתני' ר"י היא וסתמא דירושלמי פריך והא אין ראוי' לתבוע בר"ה ר' בא בשם ר"ז כיון שראוי להאמינו כמו שראוי' לתובעו וכו' ועיי' ר"ש דמפרש תי' ירושלמי כעין שתי' ש"ס דידן לר"י כיון דאגלאי מלתא למפרע שהוא חול כמי שראוי' לתובעו דמי, ועיי' בגדולי תרומה פי' אחר, והרגיש בסגנון ירושלמי דקושי' והא אין ראוי' לתובעו בר"ה אין לו המשך להא דאמר ר"א מתני' ר"י היא עיי' בו מ"ש

ונלפע"ד ע"פ דברי ב"י הנ"ל די"ל ב' טעמים בהא דהקפת החנות אינו משמט או משום דכל שנעשה דרך מקח וממכר אינו משמט דכי ישה כתיב או משום דהוי כמלוה לעשר שנים דקיי"ל כלשנא בתרא ריש מכות דאינו משמט, ואיכא נפקותא לטעם ב' י"ל השוחט הפרה וחלקה אין דומה להקפת החנות או משום הטעם שכ' הב"י ובכ"מ, או משום טעם דידי דהקפה בי"ט שאני שא"א רק שיתבענו כ"ז שירצה, ולטעם הראשון כל שהוא דרך מקח וממכר אינו משמט גם השוחט הפרה וחלקה בר"ה אינו משמט, ולמאן דס"ל מלוה לעשר שנים משמט ל"ק במכות עכצ"ל הקפת חנות אינו משמט משום דכל שהוא דרך ממכר אינו משמט וה"ה שוחט פרה וחלקה בר"ה. ואחר הוצעה זו אומר אני בכוונת סוגיא דירושלמי דר"א אמר מתניתין דשוחט הפרה ר"י הוא דהקפת החנות אינו משמט משום דהוא דרך ממכר דאין לומר משום דהוי לעשר שנים כמ"ש הר"ש ולמה משמט ועכצ"ל דמלוה לעשר שנים משמט כיון דלבסוף יבוא לידי לא יגוש וע"כ טעמא דהקפת החנות משום דכל שהוא דרך ממכר אינו משמט וה"ה בשוחט פרה וחלקה בר"ה, ומ"ש וע"כ מתניתין ר"י היא ועל זה השיב ר' בא בשם ר"ז כיון