כתב סופר חושן משפט פד

מרצונם הטוב, אומר כי אין הולכין בזה אחר הרוב שהניחו מקום מקודש מכבר והגם כי טעמם ונמוקם משום המחלוקת אבל המיעוט שאינם חשים לזה ואינם במריבה זאת למה יעזבו מקום מקודש הגם כי הפורשים רוב וברוב עם הדרת מלך. הגם שיש להם מנין בבהכ"נ מ"מ ברוב עם הדרת מלך כמ"ש המג"א סימן צ' ומבואר במקומות שונים, אבל הנכון כמ"ש מעלתו נ"י יען שהמיעוט מתפללים בבהכ"נ מקום מקודש והרוב מתפללים בחדר שאיש ואשה שם ואין להם מקום מיוחד לספר תורה, עדיף שהמיעוט אל יעזובו מקומם, ואומר כי נהפוך הוא כי המרובים מפסידים הרבה כי מתפללים במקום זה, ומעלת בהכ"נ מקום מקודש גדול כמבואר, וגם אם יתפלל בבית הכנסת יהי' רוב עם יותר כי יצרפו עם המיעוט, וכל כמה דמפיש גברא עדיף וכן כתב בתשובת מהר"י הלוי אחר שכתב כי אין למחות על הפורשים מציבור מטעם שמתפללים בלא כוונה דוודאי טוב יותר אם אפשר שמתפללים כולם ביחד דברוב עם הדרת מלך, אלא שא"א מפני המחלוקת ולא יתפללו בכוונה

מ"ש פר"מ נ"י מהא דמהרי"ק שבאו"ח קנ"ג סעיף י"ז דאין לשנות בהכ"נ מבית זה או למקום אחר, אין זה מן המדומה כלל דין זה אם בהכ"נ בבית ישראל כמו מערבין בבית ישן, אין משנים מבית זה משום חשדא, וענין חשד פליגו רש"י ותוס' גיטין בפ' הנזקין. אבל בהכ"נ שנבנה או מושכר מגוי או הוא של ציבור מאי חשדא יש, ובלא טעם שכתב מהרי"ק דאפילו במקום דליכא חשדא אין משנין היינו ג"כ שאין נוטלים זכות ממי שהי' לו בביתו תחלה ובלי טעם כלל, ובטעם עכ"פ היכי דאיכא חשדא ועיין בפנים במהרי"ק, אבל בנידון כזה בוודאי אין שום עיכוב אין זה צריך לפנים, וגם אם הוא בבית ישראל באופן דהוא בשכר שציבור משלמים לו ג"כ יש לדין כי יכולים ציבור לומר עכשיו אנו רוצים דאחר יהנה ויעיין בכנה"ג א"ח סי' שס"ו והואיל דאין אנו דנין בזה לא אאריך בו

ומעתה אחר כל זה אומר אני נגד אותם שפרשו והלכו להם הגם כי אין לכפותם על זה מטעמים שכתבנו ויש לדונם כי לש"ש נתכוונו, יען לא יכולים להתפלל בכוונה מחמת המחלוקת, אבל מ"מ לדעתי אין כל כוונתם לש"ש, ובעו"ה יש בו נצחון ואולי רק נצחון לבד וחוששני להם מחטאת, לא שמענו ולא ראינו בגבולינו כי בשביל מריבה ודברים של מה בכך יהי' לשני מחנות אם לא בשביל דברים העומדים ברומו של עולם, לא תהי כזאת בישראל, ונא אל נא אחי תרעו חדלו לכם מזה, עשו שלום ביניכם לכו ושובו אל בית ה' מקום מוקטר ומקודש, מקום מקדש מעט, והמחרחר ריב ומצה ענוש יענש במתן דמים כאשר יושת עליו, וכל איש על מקומו יבוא בשלום, ועושה שלום יברך את עמו בשלום. אקוה כי יטו אוזן לדברי אלו, וכדרכן של כשרים שבישראל נוטים אוזן לקול הורים ומורים, ובזכות זה יברכם ה' בברכה משולשת, וחיים ושלום וברכה עד עולם. הכ"ד כותב בחפזון רב באישון לילה ידידו ואוהב לעבדי ה' ושומרי תורתו פה פ"ב מש"ק פ' מטות תר"א לפ"ק הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל. תשובה מ שיל"ת פה מרחץ מיידלינג כאור בוקר ליום א' ב' דר"ח אלול תרכ"ז לפ"ק. שואל כהלכה, מד' תשא ברכה, ה"ה בן אחותי תלמידי כבני חביבי הרבני המופלג מלא ברכת ה' חרוץ בע"פ ז"ר יפ"ת קרא ה' שמך כש"ת מו"ה שאול עהרענפעלד נ"י

מכתבך היקר לי קבלתי וכו' והלום ראיתי תמיהתך על שלילות תשובתי אליך, ולהפיס דעתך שחר קמתי למהר להשיב לך, והנני כותב על הספר בדיו מה שהעלתה מצודתי בעייני כמו ב' שעות ולא יותר כי מוכרח אני להשיב לשואלי דבר בדבר הלכה ונחפז אני כי הגיע העת ללמוד הלו"ת לפרקא דכלה שבת שובה אי"ה לכן הנני בקוצר אומר

ואבוא אל המאוחר שכתבת בדבר הנוגע' להלכה על מ"ש הקצה"ח סי' קפ"ב אות ב' על מה שחידש הנב"י קמא חא"ע סי' עכשיו דאיכא חר"ג שלא לגרש בע"כ אם מגרש ע"י שליח בע"כ הגט בטל לפמ"ש תוס' ב"מ י"א ע"ב וכיון דאיכא חרם ר"ג הוי שליח ד"ע והמעשה בטל, וביאר הקצה"ח דווקא בעושה אותו לגרש בע"כ, אבל כשעושהו סתם שליח שיהי' ידו כידו לגירושין והוא השליח הלך וגרשה בע"כ הו"ל כאלו עשה עבירה מדעתו כה"ג עיקר השליחות בטל ומדמה למלתא דכתב המל"מ פ"ג מגניבה דאם מינהו שליח סתם והלך וטבח ומכר בשבת יש שליחות כיון דלא מנוהו שליח לשחוט בשבת אבל כשמינהו בפירוש שישחוט בשבת כיון שעירב בשליחות דבר עבירה דל"מ בי' שליחות אין שליח לד"ע. ותמהת על דמיונו ואני אפרש יותר התם לא שווי' שליח רק למכור ולא איכפת לי' למתי והוא הלך מעצמו ומכר בשבת אינו שליח של המשלח בעבירה, הוא מדעתו עובר עבירה זו דהי' יוכל לעשות שליחותו בחול, אבל כאן כיון דבעי שליחות בין לגרש מרצונה ובין מגרש בע"כ וכשעושהו שליח סתם והוא מגרש בעל כרחה דידה עכצ"ל דניחא לי' שיהיו' שלוחו לגרש בע"כ ג"כ שוב המעשה בטל משום דאין שליח לד"ע ואפילו תימא כיון שעושה שליח באופן דליכא עבירה כגון שתהי' מרוצה לקבל הגט מהני ג"כ השליחות לד"ע כעין דס"ל לרמב"ם איפכא אם מעוכב דבר עבירה דלא גלתה תורה דמהני שליח לד"ע גם שליחות דמהני בי' שליח לד"ע כמו בגנב ומוכר ע"י שליח דאין שליחות מהני דגזה"כ היא דווקא בדליכא שליחות עבירה אחרת עמו, ה"ה איפכא ונימא כל דמועיל שליחות במקצתו היכא דליכא עבירה כגון שהוא מרצונה כן מהני בע"כ והוא סתם אמר. ומלבד שאין זה מסברא דאין למדין זה מזה מדלא מהני במעילה ובגנב ובטבח ע"י שליח בשבת ומהני כה"ג דשם גזה"כ הוא דיש שליח לד"ע אמרינן אין לך להוסיף אלא כמו שנמצא בקרא ולא יותר, אבל די לומר דמהני כיון שבשליחותו איכא צד דמהני מנ"ל. ולשיטת הטור ח"מ סי' ש"נ דלא דייק ברמב"ם כמו שדייק המל"מ בוודאי לא א"ש ועוד במגרש ע"י שליח אם היא אינה מרוצה מעיקרא הרי לא הי' שליחותו רק לגרשה בעל כרחה דא"א בלאו הכי ואין לפנינו, רק דרך זה ואין ביד בעל ושליח לגרשה רק בעל כרחה ומה לי משום שאמר סתם שיהי' שליחות מהני לד"ע, ודברי הקצה"ח נפלאו ולא ידעתי פתר למו, מהנראה כי הרגיש בעצמו וכ' כמ"ש כיוצא בו ורצה להמתיק דמיונו במתק לשונו ובכ"ז לא הועיל כלום במח"כ

והנה בקצה"ח הכריח דבריו מדקיי"ל בא"ע סי' ל"ו דבקידושין אין שליח עושה שליח דהו"ל מילי והוא שיטת קדוש מרדוש שבמרדכי ומחלק בין גט דשליח עושה שליח כשמוסר לו גט וה"נ מוסר לו טבעת שאני גבי גט דמתגרשת בע"כ הו"ל מסירת הגט כאלו נתגרשה משא"כ בקידושין דברצונה תליא הלכך הו"ל מילי. א"כ אחר חר"ג איך שליח עושה שליח כיון שאינה מתגרשת בע"כ והלכה רווחת ומעשים בכל יום שליח עושה שליח וע"כ כהנ"ל אלו דבריו ז"ל. והנה מה שציין על סי' ל"ו הלך בשיטת הח"מ שם דמחבר דבכל שלוחי' קאמר אפילו שליח של בעל, אבל הב"ש כתב שם דמשמע דווקא בשליח קבלה כוונתו דמחבר בסי' זה איירי משליח קבלה ואדסמך לא כ' י"א הנ"ל וכן י"ל מדלא כ' המחבר מזה כלום בסי' ל"ה ש"מ דווקא לענין שליח קבלה חושש להחמיר בשם י"א. והרמ"א בסי' ל"ה מביא י"א דווקא כשמסר לה הקדושין, וי"א דבכל ענין ל"מ וע"פ הרוב היכא דמביא י"א וי"א הראשון העיקר ולולי שמצאו בי"א שני הג"ה מרדכי הייתי אומר די"א שני קאי רק בנותן לו כסף דאפשר לאחלופי אבל בטבעת מהני ועיין ב"ש שם בשם ש"ג חילוק זה. ולדינא הא איכא המרדכי דס"ל אפילו במסר לו כסף קידושי' מהני וש"ג ס"ל במסר לו טבעת ושיטת קדוש מרדוש חדא לגבי תרתי. והמחבר לא חש לכל זה ומביא יש אומרים רק בשליח לקבלה, הגם דוודאי חוששים לשיטת קדוש מרדוש בקדושין מ"מ בגט עכשיו דאיכא חר"ג שכ' הנב"י דמגרש בע"כ ע"י שליח בטל המעשה היינו לפי חד תירוץ תוס' ב"מ אבל לפי תי' אחד לא ס"ל כן, ועיין ב"מ סי' ל"ה סעיף א' שכ' מסתימת הפוסקים דלא קמ"ל רבותא זו דשליח לד"ע המעשה בטל ש"מ דלא ס"ל כן. ומביא תשובת מהרי"ט ח"א סימן קי"א חוכך לחוש להחמיר כתי' א' של תוס' דאפשר דתי' ב' ג"כ מודה לזה, עכ"פ אין בירור דהמעשה בטל ולחומרא נקט' אבל לענין גט ע"י שליח בע"כ גם אם ננקוט חומרא זו, מ"מ לענין שליח עושה שליח לגרש ברצון סומכין על שיטות החולקים על קדוש מרדוש ולא נגבב חומרי' כ"כ כנלפע"ד

ועוד נ"ל דלכאורה תיקשי בלא"ה בלא חר"ג אם הבעל משווה שליח לגרש מרצונה ואינו רוצה בגירושין בע"כ וכי ס"ד לומר דאין שליח עושה שליח כיון דברצונה תליא הוי כשליח קדושין ובאמת הנב"י שם רצה לומר דליתא לשליחות כלל בגט בע"כ משום דהוא תופס לבע"ח. ולזה י"ל דמרבי' מושלח ושלחה דשליח עושה שליח כמו שיש שליחות בגט לרצונה כן שליח עושה שליח אלא דהוא נגד סוגית ש"ס וכבר הראוהו לדעת כן בתנינא סי' וגם לדבריו למאן דס"ל תופס לבע"ח קנה והא מרבי' מושלח ושלחה דשליח עושה שליח, ומשמע וודאי